בשנה הראשונה באוניברסיטה למדתי שאין צדק, זה שבר בי משהו מבפנים ושתקתי. הבנתי שלוחמת הצדק שלי עובדת לחינם ושתקתי. איבדתי את האמונה שלי ושתקתי.

מאז כבר סיימתי תואר ראשון אחד ובשנה הבאה אני מתחילה את התואר הראשון השני שלי בעבודה סוציאלית כי כסף לא עשה אותי מאושרת. ואותו המרצה ששבר אותי טעה, יש צדק ויש על מה להילחם.

כל אותם 300,000 בכיכר יודעים שצדק הוא משהו ששווה להילחם עליו ושנמאס לנו לשתוק. נמאס לי לשלם ולשתוק! נמאס לי לראות את המס שיורד מהשכר שלי ולא יורד מהשכר של זה שיושב לידי רק בגלל שהוא שייך לתנועה דתית.

אז אני היום בעד צדק! אני קוראת לצדק וצדק אומר שכולם שווים. אני באה ממשפחה דתייה כך שאי אפשר להאשים אותי בשנאה אפשר רק להאשים אותי במירמור וברדיפת צדק. אם יש כאן מישהו שחושב שאני טועה אני אשמח שיסביר לי למה.

הדרישה שלי היא פשוטה, המדינה רוצה עוד כסף? בבקשה

אני מבקשת שכמו שאני משלמת שכר לימוד של 10,000 ש"ח בשנה באוניברסיטה, אני רוצה שכל תלמיד דתי בישיבה ישלם גם הוא שכר לימוד. למה לא?

אני לא מבקשת שישלמו 10,000 ש"ח כמוני, אבל אם כל תלמיד ישיבה ישלם 1,000 ש"ח בשנה על הלימודים יהיה למדינה עוד קצת כסף?

יחד עם זאת, יש דבר אחד חשוב שאנחנו החילוניים צריכים ללמוד מהדתיים וזה שכוחנו הוא באחדותנו. כל עוד נישאר מאוחדים נוכל להשיג את הצדק שלנו, אם לא בשבילנו אז לפחות לילדים שלנו. כי יש צדק בעולם, אנחנו רק צריכים לדרוש אותו.

 אז היום - אף אחד לא מדבר על שלום , כולם מדברים על צדק!