1. קודם כל העובדות- אני גר כרגע ברעננה, עברתי דירה שבוע שעבר ואני שוכר כרגע בבניין שנמצא בשיפוץ כי המחיר שלו זול יותר. אז אל תרצו לי על מחירי הדיור. אישתי, שעלתה לארץ לפני כ-20 שנה, גדלה ברעננה, למדה ברעננה ורוצה לגור כל חייה ברעננה, קרוב לביתה, משפחתה וזכרונותיה. אבל ברעננה אי אפשר לגור. זאת אומרת אלא אם אתה דובר שפה זרה ובעל חשבון בנק ביורו/דולר/פאונד/ראנד. אני יודע מה אתם חושבים, שמעתי את זה כבר המון, ״מה הוא מתלונן, רעננה זו עיר לעשירים״. אז קודם כל אפשר להגיד זאת על כל עיר במרכז, גם ברעננה יש אוכלוסיות חזקות וחלשות, גם ברעננה יש אזורים טובים יותר או פחות. גם ברעננה יש בעיה רצינית לזוגות צעירים שרוצים לשכור או חס וחלילה לקנות דירה. נהירה של תושבי חוץ, בניית וילות או מגדלי יוקרה, נשמע לכם מוכר? מאז שעברתי לגור ברעננה (חצי שנה בערך) אני מכיר יותר ויותר זוגות צעירים, אקדמאים, עובדים, מיסים ומילואים, וכולנו באותו בוץ כמו כל צעיר אחר במדינה. יש ברעננה פחות או יותר אזור אחד בלבד שבו יש דירות 3 חדרים שזוג צעיר יכול לשכור (בערך בין רח׳ מכבי לרח׳ קרן היסוד), כל השאר זה רק מזל. לא סתם גם ברעננה נפתח מאהל מחאה, זה לא שמשעמם פה יותר ממקומות אחרים. ההיגיון שלי אומר שהיו אמורים להשקיע בפיתוח ערי הלווין של ת״א והתאמתן לזוגות צעירים. כנראה שלמישהו שם למעלה זה לא הגיוני... כבר לפני שעברנו לרעננה ביררנו על תוכניות בנייה וראו איזה פלא- יש שתי תוכניות גדולות, אחת לבנייה שחלקה הגדול מיועד לזוגות צעירים ואפילו בהנחה ואחת לבנייה רגילה. התצליחו לנחש איזו מקודמת וכבר על סף בנייה ואיזו לא התחילה אפילו? או כמו שתיארה זאת עובדת העירייה בטלפון ״אין תאריכים כרגע״. אז פעם הבאה שתשמעו את צירוף המילים רעננה ומחאת הדיור, גלו קצת יותר הבנה.
2. הנה ציטוט של גיא רולניק מ״דה מרקר״ מתחילת אפריל (למי שלא זוכר, אז דפני ליף היתה סתם עוד פעילת שמאל): ״גל הפירסומים בעיתונות בנושא ההרעה במצבו של מעמד הביניים מקורו בעיקר בקואליצייה של בעלי הון ופוליטיקאים שמבקשים למנף את עליית מחירי הדלק והמים ואת האירועים במצרים כדי להחליש את נתניהו״. כל מילה נוספת מיותרת.
3. למקרה שאתם מבולבלים ולא מבינים איך מצד אחד בא החלק על רעננה ומצד שני החלק של רולניק, זה מאוד פשוט. אני חושב כמו כולם בנושא יוקר המחייה, גם לנו קשה מאוד להסתדר כלכלית ובטח שגם אנחנו חולמים על דירה. אבל אני לא בעד הפלת הממשלה. למה? דבר ראשון כי כל שינוי/זעזוע יגרום רק ליותר בעיות כלכליות, רק תסתכלו על הסערה הכלכלית שחולפת על כל הגלובוס- יפן נפלה מנכסיה לאחר הצונאמי, אירופה רועדת וייתכן והיורו יקרוס, יוון ושאר המדינות החלשות באיחוד על סף פיצוץ מוחלט ואפילו ארה״ב כבר לא יכולה להסתיר את הבעיות הכלכליות שלה. ואצלנו רגוע מאוד והמצב לא רע. הוא לא טוב אבל הוא בטח לא רע כמו שסיון שפיר מתארת אותו. דבר שני, מי אתם חושבים יחליף את הממשלה? מי יעשה עבודה טובה יותר? לצערנו כל הפוליטיקאים אותו חרא וכולם יודעים לדבר ולהבטיח וכולם גם יודעים לשכוח הכל מיד אחרי שנבחרו. לנאום בתור ראש אופוזיציה זה מצויין אבל ע״פ הסקרים (אלא אם כן אתה קורא ידיעות) ציפי רק מפסידה מנדטים כי אף אחד לא קונה את זה שבאמת אכפת לא מאיתנו. רק מהכסא אכפת לה. אז מי האלטרנטיבה? ״מועצת המהפכה״? אתם באמת חושבים שחבורת צעירים שמצטלמת מצוין ונואמת מצוין יכולה לנהל כלכלה של מדינה כמו ישראל? האם כולם טעו בעשורים האחרונים אבל החבר׳ה באוהלים יודעים יותר טוב? מה לעשות, ביבי זה מה שיש, לפני חצי שנה רציתי שיעוף על השמאלניות שלו, היום אתם רוצים שהוא יעוף על משהו אחר. ככה זה בעולם. לא טוב לכם? בבחירות הבאות תצביעו למישהו אחר, ואז תתלוננו גם עליו.
לסיום, משהו אחר לחלוטין, כמובן שיש לו קשר מסוים למחירי הדיור אבל אני אעזוב את זה. מחר תשעה באב, שבו קרו חמש פורענויות לעם ישראל. מהפורענות השישית חלפו כבר שש שנים. לרובנו זה לא מזיז, זה בכלל לא יושב בראש. אבל אם אתם באמת רוצים סולידריות חברתית או אם אתם רוצים להבין בכלל באיזה עוול מטורף, באיזה פשע מוסרי, מדובר, תנסו להגיע מחר בערב למוזיאון מיוחד שכנראה שלא הייתם בו. מוזיאון גוש קטיף הוא יוזמה פרטית (ולמיטב ידיעתי לא מקבל מימון ממשלתי) שנועדה להנציח את החיים בגוש, את הזיכרונות משם ואת הגירוש הנורא. היית בו, הוא קטנטן (משהו כמו 45 דקות, גג) אבל עוצמתי, קשה להישאר אדישים לאחר שהתברר מה עלה בגורל התוכנית הנפלאה ההיא לשיפור מצבה הביטחוני/כלכלי/בינלאומי של ישראל. לצערי, המוזיאון סובל מקשיים כלכליים רבים, כנראה בגלל שלא מספיק ישראלים חושבים שהוא מספיק חשוב כדי לבקר בו. אני מפציר בכם לתת לו הזדמנות, גם בשביל עתידו וגם בשביל עתידכם. מחר, בערב תשעה באה, יערך במקום ערב מיוחד בו יאמרו קינות של תשעה באב וגם מגורשי גוש קטיף יספרו על החורבן, הגירוש, הייאוש והתקומה. לכו לשמוע, לחבק ולהכיר. אל תשנאו סתם, בימים שבהם סולידריות היא מילת היום, תנסו להפסיק לשנוא כי אמרו לכם לשנוא. לכו להבין, ואז תחליטו אם עדיין צריך לשנוא. המוזיאון ממוקם בירושלים ממש בתחילת רח׳ אגריפס, בין יפו לאגריפס ליד השוקניון- רחוב שערי צדק 5. ״כל המתאבל על ירושלים- זוכה ורואה בשמחתה״. אולי זה תופס לעוד מקומות.
|