מענייני דיומא -על ערעורו של משה קצב בבית המשפט העליון: מטענתו המפתיעה של נשיאנו לשעבר, כי לא היה במשכן הנשיא אונס, אלא "אולי" רק מין בהסכמה, וזאת לאחר שהכחיש בעדותו כל קשר מיני עם מי מן המתלוננות, משתמע בבירור כי הנשיא טוען (באמצעות פרקליטיו) שאינו אנס, אלא רק שקרן... אך אם הנשיא מעיד על עצמו שהוא שקרן, יש כאן פרדוקס לוגי: אם הוא אומר אמת כאשר הוא טוען שהוא שקרן, אז התוצאה היא שהוא שקרן, כי הרי הוא אומר אמת.... ואם שיקר בטענתו החדשה שלפיה הוא שקרן, משמע שהוא דובר אמת, ועל כן יש להאמין לו כשהוא טוען שהוא שקרן... בכל מקרה המסקנה המתבקשת היא שהיה לנו נשיא שהוא שקרן. ואם הוא שקרן, על מה הוא ערער בעצם? האם סניגוריו המלומדים מבקשים שנעדיף עדותו של אדם, שגם לדעתם הוא שקרן, על פני עדותן של עדות התביעה, שבית המשפט ראה לנכון לתת בהן אמון?! ואם הוא שקרן, כי אז בודאי שהמסקנה המתחייבת מזה היא שהערכאה הראשונה צדקה כאשר בחרה להאמין דווקא למתלוננות והרשיעה אותו באונס. כלומר, היה לנו נשיא שהוא גם אנס וגם שקרן. אכן יש כאן מקרה ברור של "קשר בין און לשלטון", ועל כך צריכים אנו לברך: "יתברך ישראל בזרעו" (של קצב כמובן....), ואילו על מצבו העגום של הנשיא לשעבר בהישלחו לכלא, יש לומר בצער: "הָלוך יֵלֵך ובָכה נׁשֵא מֶשֶך הַזָרַע" (תהלים קכו).... ואם אכן היו לו לנשיא לשעבר יחסים בהסכמה עם מי מן המתלוננות, מדוע לעזאזל סרב לעיסקת הטיעון הנדיבה שהוצעה לו על ידי הפרקליטות? – מן הסתם כדי לזכות גם בתואר "טפש". הללויה!ׂׂׂׂׂ |