כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יליד הארץ

    יליד הארץ - אהוד מנור

    אבא שר אני לך,
    על שיום אחד
    קמת ותלך.
    אמא זה השיר הוא לך,
    על ימי לכתך
    אחרי אבי לכאן.

    שמש בא אל החלון,
    ענף ירוק מלילה נעור,
    וילד שפקח עיניו לתכלת
    כאן בארץ אל,
    בצל כרמל,
    ליד הנחל.

    בשם שבחרתי לבלוג שלי גלומים יחדיו:
    אהבתי הגדולה לארץ - חיבור למולדת, מהמקום הכי בסיסי, כזה שרק מי שנולד וגדל בארץ הזו חווה. לנופים, לריחות, לצבעים, לאנשים.
    הילד - זה שהייתי וזה שעדיין בי, זה שחולם, זה שאוהב, זה שתמה וזה שמתלהב.
    וכמובן, אהוד מנור - מי שידע לחבר בשיריו את הילד והארץ לכדי משהו שלם, לכדי משהו שהוא \"יליד הארץ\".

    ארכיון

    חשבון נפש חברתי.

    11 תגובות   יום שני, 8/8/11, 01:52

    לנסוע לאיקאה בשביל לקנות ארון בגדים ולצאת משם גם עם שידה חדשה, שולחן חדש לסלון, מיטה ועוד כל מיני אביזרים שונים שלא באמת תכננתם לקנות. לצאת למסע קניות לא מתוכנן בקניון... פעם בשבוע. לאכול ארוחת בוקר במסעדה פעמיים בשבוע, פעם בשבוע ארוחת ערב במסעדה יוקרתית, פה ושם, במהלך השבוע, לקנות מזון מהיר כי אין כוח לבשל, פעמיים בשבוע לצאת לדרינק, מפגש עם חברים בבית קפה. טיול לחו"ל פעם או פעמיים בשנה (ככה בקטנה. שבוע שבועיים או יותר), חופשה באילת בקיץ. למלא עגלה בסופר פעם בשבוע (במוצרים שלא את כולם באמת צריך, כי יש מבצע. ולפעמים הם המוצרים היקרים יותר, כי ככה אומרים שכדאי בפרסומות). לקנות את הנעליים היקרות יותר כי הן מותג מהפרסומות. ואת משקפי השמש שעולות פי שלוש כי... נכון, זה מותג. לקנות רכב חדש ויקר כי גם לשכנים יש. לשבת בבית מול החדשות ולקטר כמה רע המצב הכלכלי. לקטר שאין כסף לדירה, שמשלמים מסים גבוהים, שבקושי אפשר לגמור את החודש, שהחינוך על הפנים, שהבריאות על הפנים, שאנחנו, מעמד הביניים, סובל ושעדיף לחיות בארה"ב. בסוף אפילו לצאת ולהפגין עם ההמונים.

     

    שנים שלא היה כאן מאבק חברתי משמעותי. בוודאי שלא בסדר גודל כזה, בוודאי שלא מוצדק כמו זה.

    רבות מדובר בימים אלה על התופעה החברתית המרשימה הזו, של מאות אלפי מפגינים שמוחים, בצדק רב! על שנים של התנהלות קפיטליסטית אגרסיבית וחלוקת העוגה בצורה מעוותת. מדובר על זה שסוף סוף אנשים למדו שיש להם השפעה. על זה שסוף סוף אנשים לוקחים אחריות, קמים ועושים מעשה.

    על עם ישראל בהדרו, ועל ציונות נוסח 2011. ואני מסכים עם כל האמירות הללו.

    גם אני ביליתי את שני מוצאי השבת האחרונים בצעידה עם ההמון. התרגשתי והתרשמתי לראות אנשים מכל השכבות מכל המגזרים, בכל הגילאים, מלאים להט ותשוקה וחדווה דמוקרטית, יוצאים לרחובות.

    רבות עוד ידובר על ההשלכות העתידיות (הקרובות והרחוקות) של מה שאנחנו חווים היום.

     

    מדובר גם על חלוקה צודקת יותר של העוגה, חלוקה נכונה יותר, מדברים על קיצוץ במגזרים שונים (חרדים, מתנחלים, עשירים וכו') ובהחלט צריך לבדוק איפה כדאי ונכון יהיה לקצץ יותר ואיפה פחות.

    אבל, אם מדברים על שינוי שיטה והתגייסות לאומית אז זו גם החובה של כל אחד מאיתנו, המפגינים, אנשי מעמד הביניים, לעשות חשבון נפש עם עצמו, על דרך ההתנהלות הכלכלית שלו.

     

    התפשטה כאן בעשורים האחרונים תרבות צרכנית מעוותת ולא אחראית. אנשים מרשים לעצמם מה שלא תמיד הם מסוגלים להרשות. ולזה המדינה בשום אופן לא צריכה לתת יד.

    התרבות הצרכנית הזו היא חלק מאותו תהליך של "קפיטליזם חזירי" ששוטף אותנו בעשורים האחרונים. או אם תרצו "גלובליזציה" "אמריקניזציה" ועוד שמות כאלה ואחרים שהתרגלנו לשמוע (שלא ישתמע מדברי שאם אנחנו חלק מתהליך עולמי אני מסיר את האחריות של הממשלות, למצב שאליו הגענו. נהפוך הוא האחריות היא כולה עלינו ועל ממשלותינו).

    יהיו הסיבות לזה אשר יהיו.

    זה זמן של חשבון נפש עבור כולנו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/11 15:11:
      לגמרי
        10/8/11 03:03:

      צטט: עצבן 2011-08-09 22:28:35

      צטט: יוליסס 2011-08-08 18:55:36

      ראשית, חשבון הנפש שעליו אני מדבר בפוסט והתיאור של תרבות הצריכה המעוותת מכוונים כלפי אנשי מעמד הביניים (וזה גם מוזכר במפורש יותר מפעם אחת בפוסט). לכן ברור שאצל מי שמרוויח פחות מ-5000 ש"ח הסיפור הוא אחר.

      שנית, אינני איש כלכלה ולמרות שצברתי ידע כלשהו (לא גדול), בשנים האחרונות, בנושאי כלכלה (מיתוך עניין אישי), השארתי מחוץ לפוסט הזה את הדיון הכלכלי שמתעסק במספרים או בנתונים קונקרטיים. מה שאני בא לטעון הוא ברמה העקרונית יותר. בוודאי שאינני בא להיכנס לשיקולים הכלכליים הפרטיים של כל אחד. אבל אני כן חושב שכל אחד ראוי שיצרוך לפי מה שיש לו ולא לפי מה שאין לו, לפני או במקביל לדרישה שלו מהמדינה שתקל עליו את העומס.

       

      במקרה צפיתי היום בהרצאתו המדוברת של ירון זליכה (מי שהיה החשב הכללי), במקרה הוא טוען שם משהו שרלוונטי לפוסט שלך - לטענתו נתוני הצריכה של מדינת ישראל הם מהנמוכים ביותר בעולם המערבי (נמוך ב-10 אחוז מהממוצע) - זליכה מכנה זאת צריכה אנורקסית. הנתון הזה אליבא דה זליכה הוא אחד הגורמים המרכזיים המעקבים את המשק הישראלי נתון שמוביל גם לאבטלה ושכר נמוך. מוזמן לצפות בעצמך

       http://www.youtube.com/watch?v=20mXNRglfk8

       

       

      צפיתי בהרצאה (אני מודה שזו הפעם הראשונה שאני רואה הרצאה שלו. עד כה רק שמעתי את השם פה ושם) היא מרתקת. דר' ירון זליכה הוא איש יקר, ישר ומוכשר וחבל שאין לנו יותר אנשים כמוהו בעמדות מפתח כאן במדינה. אגב, הוא אחד המרצים הטובים ביותר שראיתי.

      אני לא בטוח שיש סתירה בין מה שאני טוען כאן למה שאתה מנסה לטעון או למה שדר' זליכה מציג בהרצאה שלו. ושוב, כל מה שאני בא לטעון זה שלפני שבאים לדרוש מהמדינה שתעזור בהשגת דיור נוח, שתדאג לחינוך איכותי חינם, למערכת בריאות טובה וזולה... אנשים צריכים להגדיר לעצמם מחדש את סדר העדיפויות. כי קיימת תחושה שאנשים לפעמים קצת מאבדים פרופורציות ומשקיעים הרבה בדברים שוליים וזה בא על חשבון דברים חשובים הרבה יותר. אני שוב אומר שאין לי שום זכות וגם לא שום רצון להיכנס למישהו לכיס. אבל מי שמנהל את עצמו בצורה לא אחראית שלא יתפלא אם יתקשה לממן דירה. אם תרצה המבט הזה הוא המיקרו. והדגש בנקודת המבט של דר' זליכה, שלך וגם של המאבק הנוכחי (ואיתה אני מזדהה בהחלט) היא המאקרו. ואני לא בטוח שיש סתירה בין הדברים, אלה שתי צורות להסתכל על אותו דבר.  

        9/8/11 22:28:

      צטט: יוליסס 2011-08-08 18:55:36

      ראשית, חשבון הנפש שעליו אני מדבר בפוסט והתיאור של תרבות הצריכה המעוותת מכוונים כלפי אנשי מעמד הביניים (וזה גם מוזכר במפורש יותר מפעם אחת בפוסט). לכן ברור שאצל מי שמרוויח פחות מ-5000 ש"ח הסיפור הוא אחר.

      שנית, אינני איש כלכלה ולמרות שצברתי ידע כלשהו (לא גדול), בשנים האחרונות, בנושאי כלכלה (מיתוך עניין אישי), השארתי מחוץ לפוסט הזה את הדיון הכלכלי שמתעסק במספרים או בנתונים קונקרטיים. מה שאני בא לטעון הוא ברמה העקרונית יותר. בוודאי שאינני בא להיכנס לשיקולים הכלכליים הפרטיים של כל אחד. אבל אני כן חושב שכל אחד ראוי שיצרוך לפי מה שיש לו ולא לפי מה שאין לו, לפני או במקביל לדרישה שלו מהמדינה שתקל עליו את העומס.

       

      במקרה צפיתי היום בהרצאתו המדוברת של ירון זליכה (מי שהיה החשב הכללי), במקרה הוא טוען שם משהו שרלוונטי לפוסט שלך - לטענתו נתוני הצריכה של מדינת ישראל הם מהנמוכים ביותר בעולם המערבי (נמוך ב-10 אחוז מהממוצע) - זליכה מכנה זאת צריכה אנורקסית. הנתון הזה אליבא דה זליכה הוא אחד הגורמים המרכזיים המעקבים את המשק הישראלי נתון שמוביל גם לאבטלה ושכר נמוך. מוזמן לצפות בעצמך

       http://www.youtube.com/watch?v=20mXNRglfk8

        9/8/11 14:26:

      צטט: מקטרגם 2011-08-09 07:38:16

      אתה צודק כמובן, רוב אזרחי המדינה חיים באוברדראפט תמידי. אבל זו תוצאה של שטיפת מוח תמידית של תשדירי פרסומת ופיתויים לאשראי זול. על תושבי ישראל להבין שתמיד ובכל מצב כסף שיש תמיד יותר זול מכסף שאין (כל סוגי האשראי). אבל הטייקונים רוצים שעם ישראל ימשיך לצרוך ללא חשבון, כי הכסף שהציבור משלם על האשראי מגיע בסופו של דבר לבנקים (ולבעלי מניות השליטה בבנקים), והמשך הצריכה גם הוא מוסיף לרווחים של בעלי ההון. ברוב המדינות השפויות בעולם ואפילו בארה"ב, לא קיים המושג של אובר דראפט. רק בארץ מותר לפרוץ את כל מסגרות האשראי (כדי להגדיל את הרווחים של הבנק על חשבון האזרחים). אתה צודק באומרך שהציבור חייב להתנהג אחרת, אבל השאלה היא האם הציבור מסוגל להתנהלות אחרת?

       

       

      יש אחריות לכל אחד מאיתנו לבדוק את ההתנהלות הכלכלית שלו ולתקן את מה שצריך לתקן. יש אחריות לכל אחד להתנהל באופן שתואם את מה שהוא יכול. וחובתו של כל אחד היא, לפני או במקביל לביקורת, מוצדקת ככל שתהיה, שהוא מותח על המדינה לבדוק גם את עצמו.

      יש הרבה גורמים שתורמים לכך שהתפתחה כאן תרבות צריכה מעוותת (פירסומות, תקשורת, חינוך לקוי של הורים ושל מערכת חינוך, התנהלות ממשלתית שמעודדת צריכה לא אחראית ועוד) ועל כולם מוטלת אחריות לבדוק את עצמם ולתקן.

        9/8/11 14:19:

      צטט: מפלנטה אחרת 2011-08-08 23:53:27

      יוליס כתיבתך יפה פלוס. אבל מעבר לכתיבה ולאהבת המחאה. באמת קיימת פה בעיה לא אחת אלה עירבוביה שהצליחה להקים את העם סוף סוף. ואתה יודע מה אני מסכימה איתך שיש פה בעית בזבזנות. וזה נכון שלא כל שנה חייבים לטוס לחו"ל לחופשה משפחתית או לחופשה אישית\זוגית. נכון שאפשר להצתמצם במלא דברים. אבל כמה שמנסים זה לא עוזר. כשמעלים את המחירים פה כל פעם ממחירי הצרכן למחירי הדלק והחשמל והמים ותחבורה ציבורית וכו' ולא מעלים את המשכורת ניהיה חור בכיס אפילו שמצטמצמים. קח משפחה עם 2 ילדים בגן לפני גן חובה לפני חוק חינוך חובה. לשים שני ילדים בגן זה 6000 שקל. וזה רק הגן, בלי הטיטולים שהם גם יקרים היום. וגם אם ההורים מרוויחים יפה זה עדיין הון. וזה לא נגמר.זאת היתה אחת מהדוגמאות שאני יכולה להמשיך ברשימה שלא תיגמר אז מעבר לכל ההתבכינות שיש פה באמת שיש פה צדק חברתי. ועוד דבר שאני לא מבינה. למה שאתה חדרי אתה אוטומתית מקבל הנחנה משמעותית בקניית דירה. מה אנחנו לא נחשבים לאזרחי המדינה? למה האפליה המגעילה הזאת?

       

       

      הנחת היסוד שלי, עוד לפני כתיבת הפוסט הזה, תואמת את מה שאת אומרת. למגזר שהוא למעשה הרוב קשה מאוד לחיות פה כי רוב הנטל נופל עליו ומגזרים אחרים שאינם הרוב מקבלים נתח גדול הרבה יותר מהחלק שהם מהווים באוכלוסיה כולה. הדברים נכתבו ונאמרו בכל כך הרבה מקומות, בשבועיים האחרונים ולא רציתי למחזר אותם שוב.

      אבל אם מדברים על קיצוץ מהמיגזרים הללו (חרדים, מתנחלים, אלפיון עליון וכו'), גם מעמד הביניים ( אמנם הגדרה רחבה מאוד) צריך לתרום את חלקו בכך שאנשים, לפחות יעשו בדק בית ויבחנו את הרגלי הצריכה שלהם.

        9/8/11 07:38:
      אתה צודק כמובן, רוב אזרחי המדינה חיים באוברדראפט תמידי. אבל זו תוצאה של שטיפת מוח תמידית של תשדירי פרסומת ופיתויים לאשראי זול. על תושבי ישראל להבין שתמיד ובכל מצב כסף שיש תמיד יותר זול מכסף שאין (כל סוגי האשראי). אבל הטייקונים רוצים שעם ישראל ימשיך לצרוך ללא חשבון, כי הכסף שהציבור משלם על האשראי מגיע בסופו של דבר לבנקים (ולבעלי מניות השליטה בבנקים), והמשך הצריכה גם הוא מוסיף לרווחים של בעלי ההון. ברוב המדינות השפויות בעולם ואפילו בארה"ב, לא קיים המושג של אובר דראפט. רק בארץ מותר לפרוץ את כל מסגרות האשראי (כדי להגדיל את הרווחים של הבנק על חשבון האזרחים). אתה צודק באומרך שהציבור חייב להתנהג אחרת, אבל השאלה היא האם הציבור מסוגל להתנהלות אחרת?
        8/8/11 23:53:
      יוליס כתיבתך יפה פלוס. אבל מעבר לכתיבה ולאהבת המחאה. באמת קיימת פה בעיה לא אחת אלה עירבוביה שהצליחה להקים את העם סוף סוף. ואתה יודע מה אני מסכימה איתך שיש פה בעית בזבזנות. וזה נכון שלא כל שנה חייבים לטוס לחו"ל לחופשה משפחתית או לחופשה אישית\זוגית. נכון שאפשר להצתמצם במלא דברים. אבל כמה שמנסים זה לא עוזר. כשמעלים את המחירים פה כל פעם ממחירי הצרכן למחירי הדלק והחשמל והמים ותחבורה ציבורית וכו' ולא מעלים את המשכורת ניהיה חור בכיס אפילו שמצטמצמים. קח משפחה עם 2 ילדים בגן לפני גן חובה לפני חוק חינוך חובה. לשים שני ילדים בגן זה 6000 שקל. וזה רק הגן, בלי הטיטולים שהם גם יקרים היום. וגם אם ההורים מרוויחים יפה זה עדיין הון. וזה לא נגמר.זאת היתה אחת מהדוגמאות שאני יכולה להמשיך ברשימה שלא תיגמר אז מעבר לכל ההתבכינות שיש פה באמת שיש פה צדק חברתי. ועוד דבר שאני לא מבינה. למה שאתה חדרי אתה אוטומתית מקבל הנחנה משמעותית בקניית דירה. מה אנחנו לא נחשבים לאזרחי המדינה? למה האפליה המגעילה הזאת?
        8/8/11 22:35:
      ***
        8/8/11 18:55:

      צטט: עצבן 2011-08-08 18:22:02

      קצת מוזר הפוסט הזה

      1. לחצי מהעם (מי שמשתכר משכורת חציונית - כ-5000 שקל ומטה) תרבות הצריכה שאתה מדבר עליה בכלל לא רלוונטית - בשל חוסר יכולת.

      2. בשוק חופשי - קפיליסטי - הצריכה המוגברת היא אחד ממנגנוני האיזון היחידים. כאשר מקטינים גורמים מאזנים כמו מיסים, או שירותי ממשלה - התופעה המיידית היא זרימת הכסף אל בעלי ההון. בשוק כזה (שממשלתנו אימצה לה כמודל)

      הצריכה היא האחראית העיקרית לזרימה של כסף ממי שיש לו למי שאין לו. שכן מי שיש לו (על פי עקרון השוק החופשי) צורך יותר - והכסף עובר לנותני השירות או יצרני המוצר. בשל כך הצריכה המוגברת גם מייצרת מקומות תעסוקה. לכן אם בתנאי שוק חופשי הממשלה תעודד את האזרחים לצרוך פחות המשמעות המיידית תהיה הגדלה נוספת של פערים כלכליים - והפיכת העניים (אלו שאינם חלק ממעגל הצרכנות שהצבעת עליו) לעניים מרודים.

       

      ראשית, חשבון הנפש שעליו אני מדבר בפוסט והתיאור של תרבות הצריכה המעוותת מכוונים כלפי אנשי מעמד הביניים (וזה גם מוזכר במפורש יותר מפעם אחת בפוסט). לכן ברור שאצל מי שמרוויח פחות מ-5000 ש"ח הסיפור הוא אחר.

      שנית, אינני איש כלכלה ולמרות שצברתי ידע כלשהו (לא גדול), בשנים האחרונות, בנושאי כלכלה (מיתוך עניין אישי), השארתי מחוץ לפוסט הזה את הדיון הכלכלי שמתעסק במספרים או בנתונים קונקרטיים. מה שאני בא לטעון הוא ברמה העקרונית יותר. בוודאי שאינני בא להיכנס לשיקולים הכלכליים הפרטיים של כל אחד. אבל אני כן חושב שכל אחד ראוי שיצרוך לפי מה שיש לו ולא לפי מה שאין לו, לפני או במקביל לדרישה שלו מהמדינה שתקל עליו את העומס.

        8/8/11 18:22:

      קצת מוזר הפוסט הזה

      1. לחצי מהעם (מי שמשתכר משכורת חציונית - כ-5000 שקל ומטה) תרבות הצריכה שאתה מדבר עליה בכלל לא רלוונטית - בשל חוסר יכולת.

      2. בשוק חופשי - קפיליסטי - הצריכה המוגברת היא אחד ממנגנוני האיזון היחידים. כאשר מקטינים גורמים מאזנים כמו מיסים, או שירותי ממשלה - התופעה המיידית היא זרימת הכסף אל בעלי ההון. בשוק כזה (שממשלתנו אימצה לה כמודל)

      הצריכה היא האחראית העיקרית לזרימה של כסף ממי שיש לו למי שאין לו. שכן מי שיש לו (על פי עקרון השוק החופשי) צורך יותר - והכסף עובר לנותני השירות או יצרני המוצר. בשל כך הצריכה המוגברת גם מייצרת מקומות תעסוקה. לכן אם בתנאי שוק חופשי הממשלה תעודד את האזרחים לצרוך פחות המשמעות המיידית תהיה הגדלה נוספת של פערים כלכליים - והפיכת העניים (אלו שאינם חלק ממעגל הצרכנות שהצבעת עליו) לעניים מרודים.

        8/8/11 17:20:
      קודם כל עושים חשבון נפש ותיקון עצמי רק אחר כך לאחר שכל אחד עושה חשבון כיס ונפש הוא יכול לצאת במחאה עבור צדק חברתי, אבל כמו כל דבר בארץ הדבר שהיה אמור להיות ראשון נעשה בסוף 'סוף מעשה במחשבת תחילה'

      פרופיל

      יוליסס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין