אני נורא אוהב קושיות אלוהיות
כמו אם אלוהים הוא כל יכול, האם הוא יכול להמציא סלע שהוא איננו יכול להרים
כי באינסוף באמת מתחיל להיות מעניין

אבל בעולמי הצר כעולם נמלה [מהגדולות הללו שתמיד הולכות לבד לאיבוד ומחפשות תקווה]
יש סלע ענק שקשה לי להכיל
וזה לשמוע את העצב בקול אחת מבנותי
זה מרעיד את אמות הסיפים ומותיר אותי חנוק מידי

ואתמול היא התקשרה, לא בבכי תמרורים מפונק, לא בכעס או קול ילדותי
אלא בקול רועד של עצב עמוק.
"אבא, האוגרה והגור שלה מתו, אמא פיזרה רעל כי היה לנו עכבר בבית, האוגרה הביאה אותו לכלוב
והיא והגור מתו"
ורעד לה שם הקול מעצב, עצב כלכך נקי שרק ילדים עצובים באמת מסוגלים לייצר
הבעתי כמובן את השתתפותי בצערה
הבטחתי שנקנה אוגרה חדשה
ועדיין, הסלע הבלתי ניתן להכלה הזה יושב עלי כטון וחצי של עצב צרוף