כשאומרים שצרות באות בצרורות, לא באמת הבנתי שמתכוונים למצב "אוטומט"...

ביום שישי בבוקר עשיתי פעמיי לבית קפה לפגוש חברים כששמחה שוכנת בליבי.

הלכתי לי על אי תנועה באמצע רחוב חשמונאים ופתאום מצאתי את עצמי מתנגשת בעמוד שמוצב על אי התנועה בעוצמה מסחררת. המצח שלי התפצח על העמוד ו...איבדתי את ההכרה. שכבתי לי באמצע אי התנועה מסוחררת משהו ועומדת למות מרוב כאב...

צמחה לי קרן על המצח, מביך.

הגיח מאחוריי בחור (חמוד דווקא) שראה את כל זה, אושש אותי מעילפוני, ניקה את בגדיי והתנצל אלפי פעמים על פרצי הצחוק שתקפו אותו. אפשר להבין...

חשבתי שאני את המזל הרע שלי גמרתי להשנה.

הגעתי לבית הקפה, הנחתי כף רגל בכניסה לבית הקפה והחלקתי אחורה, על הגב.

קמתי מובכת נורא כשאני לא יודעת להחליט מה יותר כואב לי, המצח, הגב או האגו...

המשכתי את יומי בתפילה חרישית שזה נגמר, שכל מה שיכול היה להשתבש כבר השתבש ומכאן אפשר רק לעלות...

בשבת בבוקר, אחרי שנפלתי מהמכשיר האליפטי בחדר הכושר (אבל זאת כבר שגרה), עשיתי את דרכי לפגוש חברים, ובאיזשהו שלב הגענו לבית של חברה, שם רציתי לקום מהספה ודרכתי על עצמי, התרסקתי קדימה...לא דרכתי על השרוכים של הנעל שלי, או על שולי המעיל, דרכתי על עצמי. ממש רגל על רגל. הכי מביך.

משם קפצנו למסיבת גג שם הרגל שלי נכנסה לתוך כוס של וויסקי (או קוניאק, או וודקה - אין לי מושג...), ריסקתי את הכוס והנעל שלי ספגה את כל האלכוהול שהיה בה...

אזזזזזזזזז מאחר וגמרתי לכולכם את הנאחס של 2007 והכל חל עליי - תחייכו, היו טובים לעצמכם, סלחנים לסביבה כי מעכשיו - רק דברים טובים עומדים לקרות לכם.

אה ו...כן - אנא - רחמים - ממש ממש כואב לי המצח