לפני כמה ימים באה לסיומה מחלה או ליתר דיוק עוד וירוס בטן, אחד בשרשרת ארוכה של וירוסים, שתקפו את ביתי בת השנה וחצי מאז הולדתה. בתחילת הדרך, כשווירוס בטן העז לתקוף את הגוזל שלי זה היה קשה מנשוא, סוף העולם. לא כל כך בשבילה אלא יותר בשבילנו, ההורים. לא יכולנו לראות אותה סובלת, מאבדת משקל, שהרי גם ככה היא "רבע עוף". אבל אולי בזכות החרדה שהריצה אותנו לרופאים ולפורומים, למאמרים ולהתייעצויות אין סופיות עם הורים מנוסים וסבתות, אספנו כל כך הרבה אינפורמציה שהיום אני יכולה להגיד בוודאות שהידע שצברנו בהחלט מקל על ההתמודדות שלה עם הווירוס (ושלנו כמובן).
בפוסט הזה אני מבקשת לשטוח בפני הורים בראשית הדרך וגם בפני הורים שכבר הספיקו לשכוח, את האינפורמציה שאספנו ואת מה שאנחנו מוצאים כמועיל לווירוס בטן. עם זאת, חשוב לי להדגיש שאין לי הכשרה רפואית (מלבד עזרה ראשונה) ואין לראות בנאמר כאן יותר מאשר המלצה של אמא.
הדבר החשוב ביותר הוא לנשום עמוק ולהבין שזה עובר, ולפעמים הזמן הוא התרופה היחידה. אני באופן אישי לא אוהבת לרוץ לרופא מיד, בטח לא למיון ובטח ובטח לא למוקד. למה?
1) כשהילד חולה הוא רגיש וחשוף יותר למחלות ולכן עדיף להיות בבית או באוויר הפתוח. מקומות שורצי מחלות כמו תור לרופא, מיון או מוקד הם בודאי לא המקום האידיאלי עבורו. 2) הרופא הוא לא קוסם וכשמדובר בווירוס, חוץ מלהרגיע את ההורים ולהסביר מה צריך לעשות כדי למנוע התייבשות, הוא לא יכול לעשות הרבה. אז איך יודעים שמדובר בוירוס? לא יודעים בוודאות אבל מפעילים את ההיגיון...הילד משלשל? מקיא? היה חשוף לילדים אחרים או לאנשים חולים? לפחות בהתחלה נראה לי שאין מה לרוץ לרופא משום שהוא ישאל את אותן השאלות ויפסוק שמדובר בוירוס.
באיזה מקרים כן ללכת לרופא או עזרה דחופה? 1) כשהילד אפאטי ולא מגיב לסביבה. 2) כשיש חשש שהוא מיובש: כשהילד מסרב לשתות והחיתול יבש זמן ממושך, הוא בוכה ללא דמעות (עיניים יבשות) – כל אלה לצד חוסר חיוניות כמובן. 3) כשבמשך 3-4 ימים יש חום גבוה/ הקאות/ שלשולים ואין שום הטבה במצב.
אז אם אין מה לעשות כשמדובר בוירוס, איך בכל זאת ניתן להקל על הסימפטומים? בעזרת דיאטה די פשוטה אפשר להקל על הסבל, להפחית את ההקאות והשלשולים, אם כי לא תמיד לחלוטין.
1) רצוי להימנע מחלב ומוצריו - אם תזונתו של הילד מתבססת על תמ"ל (מטרנה/ סימילאק וכו'), אפשר לנסות בתקופה הזו לעבור לתחליף צמחי. לקיבה קשה מאוד לעבד חלבונים ולכן מומלץ להפחית ואם אפשר לוותר על צריכת חלב.
2) מי אורז – תמ"ל או תחליף צמחי אפשר ורצוי מאוד לבסס על מי אורז במקום על מים רגילים. העמילן שבאורז נספג בקלות ומאוד מאוד מסייע. באופן אישי אני משתדלת להימנע מתמ"ל ובמקומו שמה קצת יותר דייסת אורז (קנויה). וכמה שהדבר מפליא, זה יוצא ממש טעים!
אז להלן הוראות ההכנה: מבשלים בסיר עם מכסה - חצי כוס אורז בשתי כוסות מים, ושתי כפות סוכר ומביאים לרתיחה. כשהצבע של המים הוא חלבי זה מספיק כדי להשתמש בהם. חשוב מאוד לא לשטוף את האורז לפני כן כדי לא לאבד את העמילן אלא לשמרו. את מי האורז מסננים ומצננים. בבקבוק או בכוס שמים את כמות הדייסה (ו/ או התמ"ל) הרצויה וממיסים במעט מים רגילים (רתוחים לקטנטנים). רק בכמות שתאפשר המסה. לתוך זה שופכים מעט ממי האורז ומערבבים, ושוב מעט מי אורז ומערבבים וכך הלאה עד שמגיעים לסמיכות הרצויה. כדאי לדעת – דייסה או תמ"ל לא נמסים טוב במי אורז ולכן יד להמיס אותם במים לפני כן.
3) מי גזר – הפתעה שהוכיחה את עצמה. כשביתי הייתה ממש קטנטונת ועוד לא אכלה ממש מזון מוצק הייתי ממש אובדת עצות ולא ידעתי כיצד אוכל לעזור לה לשקם את הקיבה שלה. מי גזר עשו נפלאות! הטעם המתקתק מאפשר לקטנטנים לשתות בכיף וסגולותיו של הגזר מסייעות להרגעה, לשיקום ולניקוי המעיים והקיבה.
הוראות ההכנה: מבשלים בסיר עם מכסה 3-4 גזרים (חתוכים לחצי) ב- 4-5 כוסות מים. כשהגזרים רכים והמים כתומים, מי הגזר מוכנים. מסננים ומצננים.
4) תזונה לילדים שכבר אוכלים בעצמם – כמובן אורז (בוריאציות שונות) – חשוב שלא יהיה מטוגן אלא רק מבושל! יכול להיות מתוק, או מלוח. בננות עוזרות מאוד. צנימים. גזר מבושל. במידה ולילד יש תיאבון ובא לו אוכל "נורמאלי" – תנו! זכרו שאם מדובר בווירוס זה לא ממש משנה והאוכל ימצא את דרכו החוצה. אמנם עם דיאטה קצת פחות אבל סה"כ אם לילד יש תיאבון זה סימן טוב. בכל מקרה רצוי להימנע ממוצרי חלב ואם כבר אוכלים אז שיהיה משהו פרו ביוטי, יוגורט וכו'. חלב עיזים גם יכול לעשות את העבודה.
5) מלחים ומינראליים – במקרים של שלשול מאסיבי והקאות אובדים מלחים, סוכרים ומינראלים שונים. יש כמובן אמצעים שאותם ניתן לרכוש בבית המרקחת. אני באופן אישי העדפתי להאכיל, אפילו מעט, במשהו מלוח (אורז מלוח, בייגלה).
חשוב! אם הילד לא רוצה לאכול, לא להכריח. האמינו לי, כשהילדה שלי סירבה לאכול במשך שבוע, וגם ככה היא גוזלית ושוקלת הרבה מתחת לממוצע, חשבתי שאני משתגעת. אבל הרופא החמוד שלי הרגיע ואמר שכל עוד היא שותה אין לי מה לדאוג. לאנוס אותה לאכול זה יותר גרוע – יש סיכוי טוב שהיא תקיא או פשוט לא תרגיש טוב. אז נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שכשהיא תהיה מוכנה לאכול היא תאכל. וכך היה.
על שתייה לעומת זאת אי אפשר להתפשר. זה הכי מפחיד – כשילד לא רוצה לשתות והוא משלשל ומקיא... התייבשות על בטוח!
אז מה עושים עם סרבני שתייה: אז הנה כמה רעיונות שיכולים לסייע: 1) להמתיק קצת את המים (כפית סוכר/ ויטמינצ'יק). טעים ומצמיא. 2) יש ילדים ש"מדליק" אותם לשתות מקש רגיל או מקש מיוחד או אפילו ממזרק. 3) אצל סרבנים עקשנים או תינוקות רכים – להשקות עם כפית/ מזרק קטן. 4) בימים חמים – קרטיבים יכולים לעשות את העבודה יופי. רצוי כמובן שלא יבוא על חשבון שתייה אבל זה מתוק, קר, אטרקטיבי ומלא נוזלים (שלפעמים מצמיאים). 5) מאכלים מלוחים ומצמיאים – אני לא מחסידות הבמבה והביסלי אבל אני מכירה הרבה הורים שככה גורמים לילדים לשתות ובאמצעות החטיפים אפילו מחזירים קצת מהמלחים והמינרלים שמאבדים בזמן המחלה.
מקרים בהם מעורב חום גבוה: מכיוון שאנחנו מההורים שממש לא מסוגלים לראות את הגוזל שלנו סובלת – ברגע שהחום שלה עולה מעל 38 אנחנו נותנים לה נובימול. אצלנו זה קסם – זה עובד מהר, מחזיר תיאבון, מאפשר לה לישון טוב יותר. במקרים קיצוניים של חום של מעל 39.5 השתמשנו בנרות נורופן (לשמחתנו רק פעם אחת עד היום). חשוב לזכור שמאוד מסוכן להוריד את החום בבת אחת. זה יכול לגרום לפרכוסים ולכן תנו לתרופה לעשות את שלה ורק אם זה לא עוזר אפשר לעשות אמבטיות פושרות (בשום פנים ואופן לא אמבטיות קרות או אמבטיות קרח). כמובן שאפשר להתחיל להוריד את החום באמבטיות פושרות, או רטיות רטובות על המצח והחזה ורק אח"כ לתת תרופה במידת הצורך.
לסיכום הנקודה הזאת: 1) נובימול/ אקמולי 2) אמבטיות פושרות / רטיות רטובות 3) במקרים של חום מאוד גבוה – נרות נורופן
הקאות: איזה סיוט זה לראות את הילד שלך מקיא את נשמתו והכי נורא לראות שהוא סובל מניסיונות הקאה של מיצי קיבה. אז איך אפשר להקל?
בזמן הקאה: אין הרבה מה לעשות חוץ מלהטות את גופו קדימה וכמובן להמשיך ולהראות חיבה וללטף את הגב.
מיד אחרי הקאה: 1) לשטוף את הפנים ואת הפה (כדי להיפטר מהטעם הרע). אם הוא עוד לא מסוגל לבד אז לנקות בעדינות את חלל הפה עם אצבע רטובה של ההורה.
2) כמה לגימות של מים כדי לנקות את הושט מהחומציות ולהרגיע את הצריבה שלפעמים חשים אחרי הקאה. חשוב מאוד! לא יותר מכמה לגימות כדי לא לעורר הקאה מחודשת.
3) להקפיד לא לאכול או לשתות כשעה אחרי ההקאה. אם הוא צמא אז שוב, כמה לגימות וזהו.
* באופן עקרוני אם הילד מעוניין לאכול ולשתות אפשר ורצוי לתת לו (כאמור לא בסמוך להקאה). פחות נורא להקיא כשהבטן מלאה מאשר להקיא מיצי קיבה.
שלשולים: כאן אין הרבה מה לעשות חוץ מלהקל על הגירוי המקומי עם משחת החתלה, לשטוף את הטוסיק ולא לנגב עם מגבון. אגב, להקפיד לשטוף את הטוסיק מיד אחרי ה"מעשה" ולא להשאיר את החומצה לצרוב את הטוסיק העדין ואף לא לדקה אחת מיותרת.
פתרונות מבית המרקחת: ביוגאיה – טיפות פרוביוטיקה. עוזר מאוד מאוד בשיקום הקיבה! אצלנו זה עובד מצוין. מינראלי – תמיסת מלחים ומינראלים. אצלנו זה לא הלך אבל אני יודעת שאצל ילדים אחרים כן. http://www.cts.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%9C%D7%99
מניעה: אי אפשר לבודד את הילד מחברתם של ילדים אחרים או ממקומות בהם מסתובבים ילדים. מה גם שיש משהו במנטרה הזאת שכל מחלה בגיל הזה תורמת למערכת החיסון. ובכל זאת: הקפדה על היגיינה כגון שטיפת ידיים לפני האוכל, אחרי פעילות בג'ימבורי או בגינה הציבורית, כשחוזרים מהגן וכו' יכולה להפחית במידה מסוימת ואפילו אם קטנה את ההידבקות. המניעה חשובה מאוד לדעתי בעיקר בקרב ההורים ובני המשפחה האחרים –יש חשיבות גדולה לשטיפת ידיים לאחר החלפת חיתולים או שירותים, להימנע מנשיקות בפה בזמן המחלה ומאכילה מאותם כלים. בתקופות בהם הווירוס פולש לביתנו, אנחנו מחזיקים ליד כל כיור, בנוסף לסבון, גם נוזל חיטוי על בסיס אלכוהול. אני משתדלת לזכור שהורים חולים יכולים לעזור פחות לילד חולה...
ולסיום: מה לעשות עם כמויות האורז שנשארו במקרר? עוגת אורז טעימה! וכך יש משהו מתוק, אבל פחות משלשל מדברים אחרים לתת לילד בסיומו של הוירוס. מצרכים: 4-5 כפות ריבה ביתית כפית קינמון ¼ כוס שמן קנולה ½ כוס קמח 2 כפית תמצית וניל שקית אבקת אפיה כוס צימוקים או כוס פירות יבשים קצוצים
הוראות הכנה: לחמם תנור ל 180 מעלות לערבב את המצרכים בקערה עד לקבל מרקם עיסתי, לצקת לתבנית ולאפות כשעה.
בתיאבון |