דברתי עם חבר,

שאמר שהעיניים שלי עצובות,

אני?, מהמסתערות, אלו שלא יושבות לרגע בשקט, מהבועטות, עם הקוצים בטוסיק,

באמת?, יש לי?,

טוב צדק, חשבתי לי, לאחרונה- צדק.

 צריך להיות עיוור כדיי לא להבחין.......

 אבל אני "עובדת על זה",

באמת....

אני משתדלת,

רק שזה לא תמיד יוצא...

היום למשל,

יום ההולדת של ביתי הבכורה והמהממת....

ואני לא משוחדת,

חייכתי חיוכון קטנטן על הבוקר כשנשקתי לה והערתי אותה לתרועות מזל טוב,

חיוכצ'יק.

נמאס לי "לחפור", ואני מבטיחה לנסות להשאיר את תחושת "המה לא בסדר", בצד, למרות שזה נראה לי שטבוע בי חזק, לפעמים חזק ממני,

אבל לפחות אני מנסה.

כזאת אני, חותרת חזק חזק כל הזמן,

סוג של שחיינית אולימפית במטאפורה,

לפעמים בעצמי לא מבינה לאן........

למה?, למי?,

אבל חייבת פשוט חייבת, אחרת פשוט מרגישה שאטבע......

אחרת אין טעם פשוט