בהתחלה היה האתר הזה, הדה-מארקר.

הייתי כאן "הוזה דעות"

הייתי גם זימה הקטנה...

זה היה

מקום של תכנים, איכויות, בלוגים עמוסים רגשות, יצרים, הררי מילים מסודרות שורות שורות.

וקראנו הכל (כמעט) והגבנו, התאמצנו גם כשלא קראנו את הפוסט עד תומו.

רבנו קצת על כוכבים עם ההנהלה, שיחדנו זה את זו את זה את זזזזזזזזז כדי לקבל עוד כוכב.

ועוד כוכב, ועוד כמה עשרות מנצנצים לאגו הרדום.

או אז קם לו לכלותנו, אנשי המילים, אחד אלוהינו החדש - מאר צוקרברג אשר על הפייס.

כי את הבוק לא ממש ראיתי שם.

הפייסבוק לא "מרשה" לכתוב יותר מכמה שורות.

כי לאנשים אין סבלנות לקרוא ומארק הצעיר והעשיר באדם - יודע זאת היטב.

אז הקים לנו רשת חברתית קלילה לדאחקות ולסטטוסים קצרים.

רק לא עומק.

והלכנו לשם כי כולם הלכו לשם.

אלה שנשארו כאן - תבורכו. המשכתם לכתוב בעיקר לאלה שנשארו - כאן.

עכשיו הרוחות נושבות לכיוון הגוגל והפלוס שלו ואני מודה - נעים שם.

לא הייתי כאן מיליון שנה אז סלחו לי כי אולי אשוב - לכאן לכתוב את הגיגי.

הוזה הדעות.