והאות כבר היה מֵאָכֶּל בי כשמנחת החטא הייתה לצנינים שמרתי ארשת פנים כשהידקתי אדמה על זיכרך אך קול דמיך זועקים מתוכי- מגוננים מתחת לעור מתוח להתפקע מתהלכת מסומנת לא תגעו בי, נְחוּשָה כְּאֲרִי רָעֶב לבשרים אָכְזָרִית כְּבְּדִידות מחלחלת, לא עוד ירבוץ לפתחי |