לפני 37 שנים פרסם הפילוסוף האמריקני רוברט מ. פרסיג את ספרו "זן ואמנות אחזקת האופנוע". ספר שבו הוא מחפש את זהותו. טיול של אב ובנו על גבי אופנוע לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית בחיפוש אחר זהותו ואמונותיו האמתיות. חיפושים והתלבטויות של אדם אחר  איכות מוחלטת.

לא יכולתי שלא להיזכר בו כשאני נוכח לדעת בימים האחרונים שבנימין נתניהו, ראש ממשלתנו, עושה את הדבר ההפוך במדויק: חיפוש אחר דרך להצניע את כוונותיו האמתיות בפני העם שהוא מנהיג כדי לא להגיע להתנגדות כללית, נחושה שתשלח אותו הביתה. והוא מצא את הדרך הזאת: הקמת וועדות ביחס לכל החלטה קונטרוברסלית שעלולה לעצבן את אחד משותפיו הקואליציוניים. מאז מונה לראש ממשלה בפעם שנייה הוא הקים 20 (עשרים!) ועדות ועוד ידו נטויה. רובן רדומות ומרוויחות זמן עבור ביבי עד שימצא את הדרך הנכלולית לבצע את רצונו הפוליטי. הוועדה האחרונה שהקים היא הוועדה לבדיקת הריכוזיות במשק והעמיד בראשה את מי שהיה עד לפני זמן לא רב האחראי לתכנון הכלכלי בישראל. דבר המעיד על כוונותיו: להרוויח זמן מול הזעם המתפשט והולך בקר רוב הציבור.

וקשה גם לא להשוות את בנימין נתניהו לראש ממשלת ספרד, זאפאטרו. שם הכלכלה הגיעה למקום הרע של 20 אחוזי אבטלה. אבל שם ראש הממשלה לוקח אחריות ולא נאחז כמו ביבי בקרנות המזבח. הוא הקדים את הבחירות במעט יותר משנה והכריז שלא ישתתף בהן. דוגמה לפוליטיקאי שהקדיח את תבשילו, הביא את עמו למקום רע, מודה בטעויותיו והולך הביתה. 

אבל לא אישיות כביבי תעשה את המעשה המתבקש. הוא ימשיך לעשות כל טריק ושטיק כדי להמשיך בכהונתו המזיקה לעמו. אצל ביבי העיקר הוא ביבי.