שאנחנו נכתוב משהו על תשעה באב?

זה נשמע כמעט מדע בדיוני ולראייה פוסט המניות והאופציות הקודם שלנו, שנכתב עמוק בתוך הצום.

לא אנחנו לא צמים והזיפים האחרונים שלנו בראשון בבוקר זה בגלל שהתגלחנו בשבת בצהריים פעם אחרונה.

אבל קצת אחרי חזרה ממסע בפולין, וקצת אחרי שראיתי (בערוץ 1 !) את דב אלבוים המצוין במסע משלו בין קינה ושואה וחורבן בית מנסה לקבל תשובות מחכמי הדת שלנו איפה אנחנו במרחב שבין שואה ותקומה. בין קרבה לחורבן בית לבין עצמאות אמיתית. השילוב הבלתי נתפס הזה בין חורבן הבית הכה רחוק של המקדש וירושלים שלנו לבין החורבן הכה קרוב של השואה. ובתווך היום אנחנו במדינת מחאה, רגועה מאוד, אם נשווה למתרחש אפילו בלונדון וממש לא צריך להשוות לכיכר התחריר. אבל במדינה. וכן עם אויבים מבית ומבחוץ.

וכן חכמינו מאמינים שחורבן בתי המקדש בעברנו היה בשל שנאת חינם בתוכנו. אז לא לא לא נלך מחר לבית כנסת. וכן כן כן נאכל ארוחת בוקר אבל אם אני לוקח משהו מהתשעה באב הנוכחי ומהמסע שלי לפולין. זה כמה טוב.

כמה טוב שיש מדינה. כמה טוב שיש זכות לריב בתוכנו ולתבוע את שיפור חרותנו. וכמה חשוב שננסה קצת פחות להיות שונאי אחינו. ואולי גם פחות שונאי אויביינו למרות שאני לא מתחייב על כך. אל תנסו אותי.

ובכל המקום האדיר הזה גם לתקשורת יש מקום. לפני חודש וקצת כתבנו פוסט קצת מתריס, ובצדק אמנם, על כתב כלכלי בכיר שזלזל במחאת הקוטג'. זכות הבעת הדעה שלו, גם אם היתה מקוממת מאוד, נשמרה.  זכותנו לחשוב שכתב שטויות ולא מילא את תפקידו כשהתמלא בעצמו ולא הצליח לראות מעבר לפינה.

למען האמת,  גם אנחנו לא ידענו איך תראה הארץ כעבור חודש. אבל הרגשנו אווירה של רצון לשינוי ושל דרך שמנסה לפרוץ. ואיפה היתה התקשורת הכלכלית-עסקית במחאה האחרונה מעבר לסיקורה וכתבות בעד ונגד שעשו לכל היותר פולו-אפ חיוור.

וכשראיתי היום שרק בשמונה וארבעים דיווחה יונית לוי בחדשות, הרבה אחרי הכתבות על המחאות בארץ ובלונדון ועל שאר חדשות היום, על מותם של עוד ארבעה אזרחים בתאונות דרכים היום נזכרתי שוב עד כמה בתקשורת יש השפעה על סדר היום. וכמה עצוב שמתרגלים למוות. 4 פצועים בפיגוע זה כותרת ראשית. 4 הרוגים בתאונה זה סוף החדשות.

אז לא יודע מה זה הפוסט הזה. 84% שהוא בכלל יימחק. סתם הגיגים של אולי תשעה באב ואולי לא.

לילה טוב