השבוע ניהלתי שיחה מפתיעה למדי עם ויטלי. ויטלי ואני נפגשנו בקפיטריה של חברת הייטק 6 שנים ברציפות מידי יום. הוא עבד, אני בעיקר אכלתי.

השבוע שוחחנו על כוס קפה, ודיברנו על משמעות האושר בחיינו. כן, זה היה עמוק.  במהלך השיחה הוא סיפר לי סיפור ששפך אותי לגמרי.

בשנת 2002, כאשר ענף ההיטק הישראלי היה במשבר אדיר, ויטלי החל לעבוד כמהנדס בחברת סטארט אפ קטנה. תוך חודשיים הוא הצליח לחולל מהפך במוצר של החברה, והכניס בו שיפורים גדולים. באחד הימים אסף מנכ"ל החברה את כל העובדים, והודיע להם כי החליט לתת תיקון שכר של 20% לכולם, שיהיה תקף מן המשכורת הקרובה.

ויטלי שאל את עצמו אם גם הוא יקבל את התיקון. הוא עבד אמנם רק חודשיים בחברה, אבל הביא להישגים גדולים בזמן קצר ביותר, וראה את עצמו בהחלט מועמד לקבלת התוספת. כשפתח את המעטפה עם התלוש, הופתע לגלות כי לא היה שינוי בשכרו. הוא נעלב, אבל ממש.

למה האפליה? למה השנאה? רק כי אני חדש? למה כולם כן ואני לא?

ויטלי הפך לזומבי במקום העבודה. הוא לא דיבר עם איש, ונכנס למרה שחורה. הוא ישב סגור במשרדו ברוב שעות העבודה, ואפילו לארוחת הצהרים לא הלך. פיריון העבודה שלו ירד משמעותית.

לאחר כמה שבועות של עינוי עצמי מהסוג המוכר לכולנו, כולל נדודי שינה ושיפוץ קורות החיים למטרת הפצה מחדש, ויטלי הלך לארוחת צהרים עם אחד המתכנתים.

"למה אתה כל כך עצוב ומסוגר לאחרונה?",  שאל אותו המתכנת. ויטלי סיפר לו על כך שנפגע עמוקות מכך שלא קיבל את תיקון השכר.

המתכנת שכב על הריצפה ובכה מצחוק בין שעה לשעתיים. כשהצליח להתאושש, סינן לו תוך כדי צחוק: "זה תיקון למטה, יא דפוק!"

או בקיצור, עקב המשבר הוריד מנכ"ל החברה את כל משכורות העובדים ב-20%, למעט העובד החדש והמצטיין שלו….

מוסר השכל:  כדאי להשאיר את "ועיניתם את נפשותיכם" ליום כיפור.

הצטרפו אל המנויים לסדרות הטיפים החינמיים שלנו: כיצד להפוך מבטטת כורסא לספורטאי (וגם לאבד את הכרס בדרך), וכן הפלייליסט האולטימטיבי לאימון גופני- מעל 3 שעות של מוזיקה מעולה! ההצטרפות באתר של אלי שחף או בפייסבוק