שלא כמו בן דמותי האהבל מתקופתו של שארל בודלייר, אז דמויות כמוני ישבו בבתי מחסה ונחשבו למפגרים המזיקים לחברה. היום - בעידן זכויות האדם המשתולל, אני יכל כל היום להתבטל ולדרוש שהחברה תפרנס אותי. כי אני חי בתקופת הכפר הגלובלי ועושה מה שבא לי. ישן כל היום, מקנח בצפייה ב-X FACTOR ("כוכב נולד" בבריטניה המוכנה לעשות הכל עבורי כדי שאתבטל בנחת) ובערב יוצא לרחוב להביא כמה כאפות לבורגנים הכלואים בחליפות ועניבות... מסכנים מטומטמים שעדיין עובדים.... 

אבל אם מישהו מנסה להפריע לי, בדרך כלל שוטרים דבילים, יש לי פייסבוק ובלאקברי ואני יכול לקרוא לחברה שלי הפזורים ב- CLAPHAM, CROYDON, EALING, HACKNEY, ואז נשבור להם חלונות ראווה, נשרוף להם מכוניות וגם ניקח משהו שאפשר למכור ולהשיג קצת מזומנים. כשאנחנו ביחד אנחנו חזקים ומראים למי שמנסה להפריע לנו לעשות מה שבא לנו. פעם בפריז, עכשיו בלונדון, ומחר איפה שיפריעו לנו לחיות כמו שבא לנו. כי האהבלים העובדים עבורנו פגע בהם חיידק שקוראים לו "זכויות אדם" והם מתפלספים עליו יומם וליל. לא נפריע להם להתווכח כל עוד יניחו לנו לעשות מה שבא לנו.