קרייני הרצף של רשת ב' נוהגים בתכניתם בכל יום בשעת בוקר מוקדמת לספר למאזינים את כותרות העיתונים בקצרה כל אחד על פי דרכו.לא מזמן  השכם בבוקר האזנתי בקשב לידיעה בענין אדם אוסטרלי שחלה בסרטן ורופאיו קצבו לו יומיים אחרונים לחייו.ולפתע התאושש ותוך ימים שב לביתו .. היום פורסם כי עדי טלמור,קריין ומגיש ותיק. בחר לשים קץ לחייו בעזרת מכון בשוויץ העוסק בכך. ומאפשר למעונינים לשים קץ לחייהם מרצונם האישי והחופשי .לדעתי עדי טלמור מהר להתייאש כשתמיד יש תיקווה .וקרו ניסים. מה שצריך זו אולי מעט אמונה שחסרה לעדי בעיתו הקשה.  האירוע אותו אני מגיש בשורות הבאות כולו אמת לאמיתה ומפליא לא פחות.              

תפילה או סטטיסטיקה?

מכונית הסאוונה מוגנת הירי התנהלה בדרך לירושלים הבירה. נהגתי ברכב בהשקט ובביטחה במעלה שער הגיא ו"באב אל וואד" ונועם שירה המלטף בקולה של יפה ירקוני התנגן במוחי "באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו"

בתוך המכונית ישבו מורות ומחנכות של כיתות ז` , ח` מבית ספר היסודי "נחשונים" באריאל,כדרכן של נשים צעירות שיחתן נסבה על דא ועל הא, ועל היחסים בתוך כותלי בית הספר. בין המורות לבין עצמן והמנהלת הקפדנית. ואירועים מחיי בית הספר עניינים פרוזאים ורגילים,במילא לא חשבתי להוסיף את דעתי , ולא שלא היה לי מה לומר. התמקדתי במאמצים ובתשומת לב לתנועה הגועשת בואכה הבירה.

כפי שהיה תמיד בשעות הבוקר בהן כל עם ישראל יוצא לכביש.וכל הדרכים פקוקות בלחצי תנועה כבירים.

הנסיעה אורגנה במיסגרת מסע חינוכי הנהוג בבית הספר לעלות לירושלים לביקור בכותל המערבי , תוך ניסיון להקנות לתלמידים ערכים יהודיים,ואגב כך לערוך טקס בר מצווה ובנות מצווה משותפים לתלמידים.

האוטובוס העמוס לעייפה מלא עד אפס מקום יצא לדרכו לפנינו בכמחצית השעה,ואני הסעתי במכונית הסוואנה שש מורות ומחנכות של שתי הכיתות גם יחד.תכונה רבה ליוותה את כל האירוע וההתרגשות ניכרה על פני התלמידים בנים ובנות כאחד כל הטיול היה במסגרת שיעורי מורשת בבית ספר רגיל חילוני,ועם קשר רופף לדת.עמדתי עם התלמידים הנירגשים ברחבת הכותל כאדם יהודי ולמען הגילוי הנאות,איני דתי כלל ועיקר,אך העמידה בצל אותן אבנים עצומות,שהיה בהם משום עוצמה והדר שאינם קשורים לדת.כאן ראיתי את ההיסטוריה של עם ישראל חולפת מול עיני רוחי,ובעל כורחי הושפעתי מן המעמד.

המלים היסתדרו בראשי בשורות ."שרידי עתיקות שחוקות/ לוחשות רזי קדמונים/אגדות שאינן נימחקות/ חרוטות על גבי אבנים/ חשתי צורך כביר להניח פתק בין חרכי האבנים כנהוג. והתחלתי ברצינות לחשוב,מה אוכל לבקש?סרקתי את בני משפחתי הקרובים מיד עלתה במוחי הבקשה אותה אשאל מעם האלוהים.במידה והוא שומע.

  אחותי הצעירה ממני בשנים מספר חלתה בסרטן הריאות.והמחלה התגלתה אצלה באיחור רב גרורות התפשטו בכל גופה והיא הלכה ודעכה מול עיני  בעלה וילדיה.ואני כאח הבוגר בשנים ספורות בן 60 עומד מול אבני הכותל וחושב מה לבקש מאת אלוהים.וכאיש האמון על קריאתם של מאות ספרים לאורך השנים צפה בעיני  רוחי בקשת המזור של משה רבנו לאחותו מרים אותן מילים שנחרטו בראשי עוד מילדות."אל נא.רפא נא לה" אף כי ידעתי.כי בקשה תפילה זו של משה, לא ממש עזרה לבסוף.מה כבר יכול להיות? חשבתי בליבי כשכתבתי את הבקשה על פתק מפנקס הנסיעות של המכונית אותו ביקור בכותל עם התלמידים היסתיים בחלוקת ספרי תנ"ך לכולם לאחר מכן שמנו את פנינו בדרך לעיר השומרון אריאל.

הפרופסור לאה בן טור מנהלת מחלקת ריאות בבית חולים רמב"ם בחיפה.הינה לכל הדעות וכל מי שתשאל "מלאך אנושי"  גישתה וטוב ליבה יצאו להם מוניטין בכל הארץ.ושמה התפרסם בקרב בעלי  המקצוע הרפואיים בארץ ובעולם.ואחותי שהתה בבית חולים רמב"ם לצורך הטיפול במחלה חשוכת המרפא.כשבוע לאחר הביקור בירושלים הגיעני צילצול טלפון.על הקו הייתה פרופסור לאה בן טור.שביקשה מאיתנו אני ואישתי, לבוא בדחיפות לחיפה.כיוון שמצבה של אחותי היתדרדר.ונותרו לה שעות צפורות לחיות.

חיש בבהילות נסענו לחיפה, שם פגשנו את גיסי והילדים עומדים חפויי ראש וממתינים לרע מכל.את פנינו קיבלה הפרופסור לאה בן טור בחיבוק גדול לאישתי (שלמען הגילוי הנאות היא אחיינית של אישתי שהייתה אחות של אביה של הפרופסור "מצטערת דוד יוסף ודודה שוש.לרחל אחותך נותרה אולי שעה אולי מעט יותר" ומייד המשיכה ברוך "אני מציעה שתכנסו להיפרד ממנה" נכנסנו לחדר עצובים וכואבים אחזתי בידה של אחותי.נשקתי על מצחה ברוך כשדמעות החלו זולגות מעיני,ומחנק אחז בגרוני.מאישה בריאה ומוצקה בגיל העמידה נותרו עשרים ושמונה ק'ג של עור ועצמות.לא יכולתי לעמוד במראה הקשה,  יצאתי מן החדר במרוצה כדי לפרוץ בבכי כתינוק  בן יומו. אישתי יצאה כעבור דקות מספר, גם היא עצובה ושחוחת ראש וכתפיים.הספירה לאחור החלה.כולנו ממתינים לידיעה הכואבת שאמורה הייתה לבוא כל רגע.כעבור שעה יצאה פרופסור לאה מן החדר מעט המומה ומייד אמרה לי "משהו  מוזר קורה עם אחותך כדוריות הדם הלבנות התחילו שוב להתרבות ומשש מאות יחידות התרבו לאלף מאתיים לסמ"ק דם תוך שעה.וזאת לדעת המספר הממוצע לאדם בריא הוא שבעה אלפים כדוריות לבנות ליחידת מידה.כך שבכל מקרה אין זה מבטיח מאומה , המשכנו להמתין כאשר הצוות מבצע בדיקות חוזרות לאימות התוצאות, ובכל פעם ניתגלו תוצאות טובות יותר תהליך ההיתאוששות המופלא נמשך כעבור שבוע שבה אחותי לחיק משפחתה וכיום לאחר כתריסר שנים דומה והעיניין נשכח מזכרונה ואני נותרתי עם תהיותי,האם זו תפילתי שנענתה או שמא הסבר של הפרופסור לאה מרמב"ם שאמרה לי בפליאה "יש מיקרים של אחד למאה אלף שזה קורא להם.ואנו מכנים זאת נס רפואי,ואחותך נפלה בתחום הסטטיסטיקה המקובלת."סטטיסטיקה או תפילה?"  זאת השאלה ואתה לך תדע.מה שבטוח הוא, כי מעט אמונה אם היא לא תעזור, לבטח לא תזיק.ועדי טלמור יכול היה להמתין מעט עם החלטתו הבלתי חוזרת.