היא היתה מגיעה אלי והיינו מתחבקים ליד הדלת. וכבר שם היא היתה מתירה את החגורה שלי, יורדת על הברכיים ולוקחת אותי בפה. 

היא אהבה את זה לא פחות משאהבה להתפרקד ולתת לי לרדת לה, מתמסרת לעונג. היא ידעה, באיזון מושלם, לקבל, וגם לתת. לענג אותי בדיוק כמו שאני אוהב, ולהתמסר לגמרי לעונג שלה. להגיש לי את הישבן שלה לבעילה אחורית, ולדרוש את הסיפוק שלה כמו שהיא רוצה.

ואחר כך היא היתה חוזרת לבעלה. לא ידעתי אם הוא יודע או לא - היא אמרה שיש להם הסדר. אני תוהה עד כמה הסדרים כאלה עובדים. אבל זה הפך את מה שקרה בינינו לבועה אסקפיסטית, של שנינו. כשעשינו את זה היינו בעולם נפרד, של תענוג וגירוי וסיפוק. בלי המשך, וזה בדיוק מה שהתאים לשנינו.

אין כאן פואנטה צדקנית, על כמה ריקני זה מרגיש בסופו של דבר. כי זה לא. רק ממלא געגוע לנשואה המתירנית ולבועה הפרטית של שנינו.