עזבתי את העבודה ב 17/7 כמו שכתבתי, אחרי 9 שנות עבודה.

העזיבה היתה יותר קלה ממה שחשבתי, זלגו כמה דמעות עם החברים לעבודה, אכלנו כמה בורקסים והבטחנו לשמור על קשר.

אבל,היו בלב כמה כעסים , למה לא ידעו לנצל ולפתח אותי ואת היכולות שלי? למה כל הזמן דחפו אותי לתוך קובייה שאני לא מתאימה בה? למה לא הבינו אותי? למה לא נתנו לי לפרוח? ועוד...

ביום שאחרי.... כמעט ושכחתי שהייתי שם, הייתי שמחה, ירדה לי אבן מהלב.

אז בינתיים אני בחופש עם הבת שלי, יש הצעת עבודה אפילו, שהגיעה מהפייס כשראו את הסטטוס שעזבתי, אני כרגע לא בשלב של חיפוש עבודה, אם יסתדר סבבה, אם לא סימן שמשהו טוב יותר ומתאים יותר מחכה לי. 

פשוט נהנית מהחופש!

בתקופה הזו התחלתי תהליך אימון אישי והיום היתה פגישה בנושא לקיחת אחריות, לצאת ממקום של קורבניות ולקחת אחריות חד משמעית על החיים ולהגיע להגשמה שלי.

אני קורבנית? מה פתאום! תמיד ראיתי את עצמי כאישה חזקה שיודעת מה היא רוצה וחורשת את התלם של חייה.

אבל מסתבר שגם אני נופלת לעולם הקורבניות

תסתכלו למעלה בחלק הראשון :)

למה לא עשו לי? למה לא נתנו לי? למה ולמה ולמה, כולם אשמים חוץ ממני. מיקוד שליטה חיצוני :) איפה האחריות שלי למקום בו הייתי?

אז נכון שבסוף לקחתי אחריות ועזבתי בידיעה שזה לא מתאים לי יותר ואני צריכה לנווט את החיים שלי אבל קורבניות?

וואוו, זה היה קשה לקבל....

נסו להקשיב לעצמכם כשאתם מדברים, זה איתנו, עם רובנו, כל הזמן... תקשיבו לאנשים אחרים כשהם מדברים, מדהים.

אז איך נפרדים לשלום מהרגלים קורבניים?

לוקחים אחריות! כל מה שיקרה לי תלוי אך ורק בי, אני נמדדת אך ורק על פי התוצאה.

התוצאה בעבודה היתה שלי לא היה טוב, הסכמתי לחיות ככה כי "מי אומר שמקום אחר יהיה יותר טוב? 

פחד... אני לא מספיק טובה.

אז עכשיו אני לומדת לזרוק את הפחדים... מאתגר... מקום לא מוכר.

אני יודעת שאני מיוחדת! ההפסד באמת שלהם, יש לי המון יכולות ייחודיות שהופכות אותי למי שאני

עכשיו אני אנווט את עצמי למקום של הגשמה עצמית.

אני לוקחת אחריות על החיים שלי

שיר פרידה לילדה הלא מספיק טובה

http://youtu.be/634h7w4imuU