ומה אם היא לעולם לא תשוב אל חלונו כפי שנהגה לבוא בכל יום שני ורבעי.  ורק משום שרצה לשמר את אהבתו הוא שוב בא אל חלונו לחכות למכוניתה שתפליג בחשאי אל סמטאת רחובו, עומד נפעם בפאתי שערו לדעת את צעדיה הממהרים לבוא לקראתו, שש...היא ממהרת ומהדקת אצבע על שפתיו,  הקשב לעלים הצעירים המרקדים לקול הרוח האביבית, היא לוחשת ונושקת על לחיו.  כך הוא יושב ארבע עונות מול עץ ביתו ואומר בליבו אולי היא תשוב אל חלוני, ובינתיים העץ מחליף את צבעיו, ומורד ברוח הסתיו עד שלבסוף יעמוד ערום בענפיו השחורים,  ובאביב אורג כותנת עלים לקבל את הקיץ בריקוד סוער.  ובעונה החמישית הוא קם מכסאו ואמר אל העץ-היא לא עוד תשוב.  וכמתאבל  שריצה את אבלו הוא יוצא את ביתו אל הרחוב לגעת בגזע העץ וממולל באצבעותיו את  קליפתו ועם חוטמו מרחרח לחפש את ניחוחה.  ואת עליו הנושרים המונחים בזהירות על המדרכה הוא מלקט והולך אל קברה אולי בפעם האחרונה, להניח את זר ביכוריו על מצבת אהבתו.