אין פינה בתקשורת החילונית, הכתובה או המשודרת, בה אינה מתנהלת מערכת הסתה פרועה נגד הציבור החרדי. אין כמעט מאמר בנושא המחאה החברתית, שאינו מזכיר את הכספים "האדירים" המוזרמים לציבור החרדי, על חשבונו של הציבור החילוני, הנושא בנטל המדינה. אין מדובר במאמרים המתייחסים ישירות לציבור החרדי, אלא בעיקר למאמרים בהם מוזכר כבדרך אגב להיכן "באמת" הולך הכסף של המדינה, ולכן סכנתם של מאמרים אלו חמורה יותר.

לדוגמא אחת מני רבות: ד"ר גדי טאוב, סופר ואיש תקשורת, כותב במאמר על המחאה החברתית, ושוב — כאילו בדרך אגב: "המרכז נושא בנטל. הוא עובד קשה, והוא משרת בצה"ל, הוא משלם מיסים ישירים ועקיפים — אבל הוא לא נהנה מהפירות. הפירות הולכים לחרדים, למתנחלים לליברמנים ולמיליונרים". לא ברור מי הם ה"ליברמנים", אבל ברור מי הם החרדים. והעובדה שהחרדים הם מגזר עני על פי כל המחקרים, קצת מעלה את התהייה מה הם עושים עם כל הכספים האדירים שמזרימים להם עובדי מעמד הביניים. אבל מאימתי שואלים על מסיתים?

כאשר אנו קוראים על נאום נוקב וחריף של יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני נגד העיתונאי נחמיה שטרסלר, ש"גילה" כי החרדים קונים דירות ברבע מחיר, בו הוא מאשים אותו באנטישמיות, נדמה לנו שיהיה לכך איזה הד בתקשורת הכללית. אבל זו מתעלמת לחלוטין מהדברים, והם נותרים רק על דפי העיתונות החרדית, בלי הד ובלי תגובה. כי מי בכלל מעוניין לשמוע מה יש לחרדים לומר על מערכת ההסתה המשומנת המתנהלת נגדם? הם הרי לא קונים במכולת, לא בירקות, אינם רוכשים דירות, אינם צורכים דבר וחצי דבר, בוודאי שאין הם עובדים כלל, ולכן אין הם זכאים ליהנות מתקציב המדינה הבנוי על כספי המיסים של האזרחים. כך בטוח כל חילוני מן השורה, הניזון מאותה תקשורת אנטישמית, חסרת מעצורים. כך הופכים החרדים לשק חבטות, כדי לסלול את הדרך למפלגת שנאה חדשה, שמן הסתם קום תקום לקראת הבחירות הבאות.