כותרות TheMarker >
    ';

    כמה מילים - תם ולא נשלם

    7 תגובות   יום רביעי, 10/8/11, 16:23

    הידיעה על מותו של שדרן הרדיו עדי טלמור תפסה אותי לא מוכן.

    הכרתי את עדי בתור חייל צעיר בגלי צה"ל - בימים שהתחנה מנתה מספר זעום של חיילי חובה, כמה אזרחים עובדי צה"ל, הרס"ר ניסים בדוסה וכמובן... עמליה רוזן.

    "משפחתיות" היא הגדרה הולמת לימים ההם.

    למרות שעדי היה שייך למחלקת החדשות ולא ל"אגף הסגור" של אנשי המוסיקה, היה משהו באישיות שלו שהשפיע על כולנו, במיוחד על הדור הצעיר שזה מקרוב הגיע לתחנה.

    קראתי בעיון את דבריו האחרונים של עדי, הערצתי את הדרך שבה בחר להיפרד מכל מי שעבד איתו וגם מאלה, כמוני למשל, שהכירו אותו בפאזה כזו או אחרת במהלך חייו, ולא שמרו איתו על קשר רציף.

    הדברים שלו מעוררי כבוד בעיקר בגלל שבחר בדרך צנועה לסיים את ספר חייו - באופן שהלם את אישיותו. עדי היה בהחלט "כוכב תקשורת", אך מעולם לא ניצל את המעמד הזה. מעולם לא נכתבה עליו מילה ב"מדורים החברתיים".

    בתקופת סוף שנות ה -70, כשהגשתי בלילות את "לא רוצים לישון", עדי היה נכנס לאולפן, מדי שעה, להגיש את המבזק - יכולת העריכה והתמצות שלו, האופן שבה הפך ידיעה משמימה לאייטם חדשותי ועוד בשלוש לפנות בוקר, יכלו לשמשאבן ייסוד בשעורי תקשורת.

    אך, מעבר לעובדות אלה, למרות שכבר חלפו עשרות שנים מאותם ימים קסומים, לעולם לא אשכח את העובדה שעדי טרח, בכל פעם שנכנס לאולפן, שניה לפני שפתח את המיקרופון לאמר: "חבר'ה אתם עושים עבודה נהדרת", "גילת (מואב), יופי של הגשה", "אדר, איזו מוסיקה מדהימה". וכו'.

    מבלי להשמע כיום סנטמינטאלי (ובעצם, במחשבה שנייה, מה רע בכך), דברים כאלה מפי "ותיק" בתחנה, דרבנו ועודדו אותנו "הצעירים" במיוחד כשהדברים באמת נאמרו מהלב.

    מרגשת המחשבה שעדי במותו המשיך להיות מורה דרך כפי שעשה בחייו. גלי צה"ל מעבר להיותה תחנה מדהימה בנויה על כלל ברזל - בלתי כתוב לפיו דורות על גבי דורות גדלים לאורם ומניסיונם של קודמיהם הותיקים. לכל אחד מבוגרי התחנה יש לפחות "מנטור" מקצועי ולעיתים רוחני.

    באופן אישי, זכיתי להיות חניכם של אורי לוטן ז"ל ושל יואב קוטנר (יבל"א). לוטן היה מורי ורבי בכל מה שקשור לרדיו בפרט ולחיים ככלל. בניגוד לעדי עם לוטן שמרתי על קשר בשנים שלפני מותו. האהבה המשותפת שלנו למוסיקה ובמיוחד ללהקות "המתים אסירי התודה" ול"סגול כהה", גרמה ל"איחוד" משפחות.

    אני מזכיר את לוטן, כי בניגוד למותו המתוקשר וההירואי של עדי, לוטן, לדעתי גדול שדרני הרדיו בישראל, נפטר כמעט במחתרת מבלי שזכה לכותרות ולאזכור.

    אורי, כמו עדי, זכה לאהבת כל מי שזכה להכיר אותו. שני אנשי מקצוע מעולים שהתברכו בכישרון עצום אותו הם ביקשו להנחיל לדורות הבאים. שתי נשמות שהטיבו עם כל מי שהכיר אותן והטיפו לצניעות דרך.

    עדי סיים את דבר הפרידה שלו במילים "תם אך לא נשלם". שני הענקים האלה הותירו הקלטות בסרטיית גלי צה"ל, אך המורשת האמיתית שלהם צרובה בכל אחד מאנשי גלי צה"ל שזכו להכירם. ובכך, יש יותר מנחמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/11 23:14:

      הדרך בה בחר לסיים את חייו מוערכת ומוערצת בעיני.

        15/9/11 23:39:
      מיוחד ומרגש. מעבר למילים. כתבת יפה.
        22/8/11 21:28:

      יהי זכרם ברוך.

      כואב ועצוב .

        13/8/11 12:52:
      יהי זכרם ברוך, ושתמיד נזכור אותם, ואת דרכם המיוחדת בתחום התקשורת. שבת מבורכת :)
        13/8/11 11:49:
      איחולים לחיים טובים, שמחים ומלאים בהגשמה על כולנו! אני מאמינה שאנשים אהובים ממשיכים וחיים בללבות האנשים
        11/8/11 19:03:
      מסתבר שמעבר להיותו שדרן מבריק..הוא היה איש אחר.. הדרך שבה בחר לסיים את חיו היא מיוחדת ואמיצה.. יהי זברו ברוך..
        10/8/11 17:19:
      יהי זכרם ברוך

      ארכיון

      פרופיל

      אדראבישר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין