הגישור אינו רעיון חדש.

כבר בתקופות הקודמות, גם בתקופות התנ"ך והמשנה, דבקו החכמים בדרך של גישור.

כמו כן, רעיון הגישור והדרך הגישורית אינה נחלת העם היהודי בלבד, ואנו מוצאים הגגים יפים גם מהעולם הגדול.

אספתי בשבילכם מקבץ של דוגמאות מעשירות, שאהבתי במיוחד:

*אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (ת. בבלי חולין פ" א)

* ההבדל בין ויכוח למריבה הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר, ובשניה, עם האומר (א' ב' וורטינגטין)

*בית הלל ושמאי אף על פי שהיו ביניהם חילוקי דעות קשים, לא מצאו ביניהם חילוקי לבבות וקיימו האמת  

 והשלום אהבו (ע"פ יבמות י"ג)

* מוטב אכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם (רבי נחמן מברסלב)

* נוח לקנות שונא וקשה לקנות אוהב (ילקוט שמעוני רמז)

*כל אחד יכול להתרגז - אין קל מזה.

 אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה -

 אין זה דבר קל כלל ועיקר (אריסטו)

*סבלנות ואדיבות הן כוח (ג'יימס הנרי לי האנט)

*נימוסים טובים הם כמו רמזורים עבור החברה (מייקל לוין).

*כל הדתות העיקריות נושאות את אותו מסר, שהאהבה, הרחמים והסליחה, צריכים להיות חלק בלתי נפרד מחיי

 כל אחד מאיתנו (טנזין גיאטסו)

*אם אנשים היו חושבים פחות על חילוקי הדעות ביניהם ויותר על נקודות ההסכמה ביניהם, העולם היה מתאפיין

 בהרבה יותר נדיבות והרבה פחות כעס (מקור לא ידוע)

*שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו (משלי כ"א ,כ"ג)

*כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח, ע"ב)

*תתנהג תמיד לדבר כל דברייך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם

 (אגרת הרמב"ן).

*מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך, זו כל התורה כולה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א,ע"א)

אם חכמים מאיתנו מתקופות שונות אמרו זאת - מי אנחנו שנאמר אחרת?...