| שנים של הליכה על קו התפר בין הכחול לאדום ים - יבשה - ים שנים של הידוס כמעט מחושב בין הקור לחום מטירוף אומנותי לקונסרבטיביות מעודנת אבל.. אח.. הטפסים האלו.. הטפסים.. 'נא לסמן את האפשרות המתאימה' ניגשתי לפקיד.. ('אני, אני רק שאלה') '"תגיד, אם יש יותר מאחת... נכונה?'" הוא בשאלתי מצא הפוגה לקחת מהתה המתקרר עוד לגימה ניגב את הטיפה שנזלה על החולצה ואמר בלי להביט בכלל "גברת, תסמני רק אחת! את לא רואה שאני בשעת קבלה!!". שנים של תנועה ואפשרויות והמון המון תמונות של רגעים ודקות ארוכות אימפולסיביות של רע וטוב רע וטוב שם ופה שם ופה ועוד ועוד שם. אז כינסתי אספת מועצה העם יאמר את דברו - ושם תיפול ההחלטה נחיל של אנשים זרמו לי לתוך הדירה המון קולות של צחוק, דרמה ומעט מאוד שתיקה הסתכלתי עליהם אחד כחול אחד צהוב שניה ארגמן הם אמרו: "מה את שותקת.. בואי לכאן" הם אמרו:" זה נורא פשוט.." ומזגו עוד מהאדום הטוב שבבקבוק.. והיה קר מאוד והיה מאוד חם הם הוציאו מתוך כיס צדדי טופס שחיברו מעצמם ושלחו אותי לאותו המשרד קומה אחת מעל אמרו שיש דלת בין חדר 30 ל 31 "יושב שם פקיד.. כשתראי אותו תדעי.. תגידי ששלחנו אותך - תכנסי מהר פנימה את הדלת תסגרי.. הוא יסביר לך כבר הכל קחי איתך משהו לאכול כשתחזרי כבר לא תשאלי שימי עלייך משהו וכבר עכשיו תצאי"
|