בשבועות האחרונים, עם חזרתנו להתגורר בקרית-גת לאחר שלוש שנות גלות (שנה בת"א והיתר בארה"ב), החלטתי להגביר מעורבות ציבורית בכל מה הנוגע לעירי, קרית-גת, והמתרחש בה. מה גורם לאחד כמוני, הנמצא בשיאה של קריירה מקצועית, להיכנס לזירה הציבורית-פוליטית? הסיבה מאוד פשוטה ונובעת מדאגה אמיתית וכנה למתרחש בעירנו, ובעיקר בעיקר דאגה לילדיי ועתידם בעיר הזו. פשוט כך. העיר שלנו, העיר בה גדלתי וביליתי את מיטב שנותיי (למען הדיוק 33 שנות חיי), הולכת בשנים האחרונות ומתדרדרת, ומאבדת את צביונה החברתי-תרבותי, דוקא בשעה שהיא צריכה היתה להיות בשיא פריחתה. שעה שבאר שבע עוברת מהפכה בזכות ראש עיר צעיר ורענן, שעה שאשדוד, בראשותו של ד"ר יחיאל לסרי, הופכת למעצמה אזורית וקולטת אליה רבים מטובי בניה של קרית-גת, כאשר בית שאן זוכה להשקעות ענק, ואפילו פורידייס עוברת מהפכה של ממש במערכת החינוך אשר הביאה להגדלת אחוזי הזכאים לבגרות בעשרות אחוזים, חווה עירנו, קרית-גת, משבר חברתי-תרבותי שלא היה כמותו. הסיבה הישירה לכך, לעניות דעתי, היא ניהול חובבני, מונע אינטרסים אישיים ומגזריים, אשר גורם לעיר נזק עצום ואולי בלתי הפיך. ההתחרדות הקשה שכולנו עדים לה, מערכת החינוך אשר נפגעה קשות הן תקציבית והן ניהולית, התדמית אשר אף אחד לא מוצא לנכון לטפל בה, ותרבות הפנאי שלמעשה לא קיימת- ומנגד, הנסיונות החוזרים ונשנים, להציג מצגי שווא, נוסח "כאן תוקם טיילת"- במטרה ברורה לזכות בכהונה נוספת- הא ותו לא, כל אלה מביאים את העיר אל משבר חברתי-תרבותי שלא היה כמותו מאז הקמתה.

כמו הפוליטיקה הארצית, גם זו המקומית, הוזנחה במשך שנים רבות, לאור העובדה שאנשים איכותיים, רציניים, משכילים, מדירים רגליהם ממנה. התוצאה ברורה וידועה לכולנו- מי שנכנס לפוליטיקה המקומית הם, פעמים רבות, אנשים שלא הבריקו, בלשון המעטה, בחייהם המקצועיים, ומצאו נחמה בזירה הפוליטית. הנה כי כן, לשיטתי, אין ולו אחד מחברי מועצת העיר, שאנחנו, תושביה, יכולים להתגאות בו, ולומר- "וואללה, זה משלנו". האם לא מגיע לנו ראש עיר שנוכל סופסוף להתאגות בו? להעריץ אותו?

אז התחלתי לנבור ולעשות שיעורי בית, ובין היתר להעלות על הכתב את חששותיי וביקורתי. כדרכי בקודש, אני משמיע את ביקורתי במלוא הכנות, בצורה ישירה ונוקבת, לא לפני שלמדתי את הנושא המדובר לעומקו ככל יכולתי. אבל לא כולם יודעים לקבל ביקורת ולהפיק ממנה תועלת, ושלא במפתיע, כבר זכיתי לקבלת פנים חמה בדמותם של "איומי ברכה" נוסח "אני אישית אדאג לכישלון שלך...", מאחד מחברי המועצה המשמשים ב"אופוזיציה", שמטעמי נימוס בלבד לא אזכיר את שמו. אז הנה כי כן, כבר הפכתי להיות "מוקצה" מצד אנשי אבירם, אשר החלו להעביר מסרים דרך חבריי וקרוביי. ואתם יודעים מה? אני גאה בכך.

אז אבירם ויתר חברי המועצה- הנה אני לפניכם, בשקיפות מלאה. במקצועי- מהנדס אלגוריתמים, חוקר ומרצה באוניברסיטה, יועץ למספר חברות הי-טק, מייסדה של חברת הסטרט-אפ "טיוב-איי מדיקל בע"מ" (מס' ח.פ. 514247618), אשר עושה בחודשים האחרונים את צעדיה הראשונים בפיתוח מוצר רפואי אשר אמור לסייע בהצלת חיים. אב לשני ילדים ובעל לזוגתי, מחזיק בבעלותי בית קרקע עם משכנתא של כ- 500,000 ש"ח, וגם מינוס לא זניח בבנק. לא מסתיר דבר וחצי דבר. תוכלו לגלות עליי הכל דרך גוגל, ובאתרי האישי: http://www.drorlederman.co.il, שם גם מפורטים קורות חיי. אלו מכם שמחפשים להשמיץ יוכלו בודאי לשאול במד"א, שם אני מתנדב למעלה מ- 21 שנה, תחילה כמגיש עזרה ראשונה, בהמשך חובש ויו"ר ועד המתנדבים בסניף, וכיום כפאראמדיק. בודאי תוכלו למצוא כמה חולים שהצלתי, וגם כמה חולים שלדאבוני לא ממש הצלחתי להציל. אתם מוזמנים גם לפנות לצוות החובשים והרופאים אשר ניהלתי במסגרת השירות הרפואי הלילה. אולי שם תמצאו נחמה. אני מניח שמבין הסטודנטים הרבים אשר לימדתי והנחיתי תוכלו למצוא כמה סטודנטים שהכשלתי. ואם לא, תמיד תוכלו למצוא מישהו מבין 12 החיילים ו- 280 השוחרים עליהם פיקדתי בביה"ס הטכני של חיל האוויר, שיסכים לדבר עליי רעות. מה עוד? אה כן, בגילאים 12-14 עבדתי במפעל איסכור. ייתכן ותמצאו כמה מעובדי המפעל אשר ישמחו להלך רכיל על נער המחשבים שישב במשרד מהנדס המפעל, הקליד את שעות הנוכחות שלהם ופיתח את תוכנת חיתוך הסכינים המשמשת אותם עד לעצם היום הזה. ולבסוף, איש מפלגת העבודה אנוכי ותומך נלהב של שלי יחימוביץ ועשייתה הסוציאל-דמוקרטית. אבל גם בזה אינני מתבייש...

אז הנה אני כאן בשקיפות מלאה, ואני כאן כדי להישאר. לא אסתיר את דעותיי ואת ביקורתי, חריפות ככל שתהיינה. אם תחפשו להלום בי - כדאי מאוד שתעשו זאת לגופו של עניין, שהרי לגופו של אדם- אין לכם סיכוי. אבל, אם אתם בכל זאת נחושים לסכל את תוכניותיי- אגלה לכם סוד. תוכלו לעשות זאת בקלות. פשוט התחילו סופסוף לטפל בבעיות הקשות של עירנו. טפלו במערכת החינוך המתמוטטת, טפלו בתדמית של העיר, הנמצאת כבר שנים "על הקרשים", טפלו בתרבות ובמערכת החוגים. בקיצור- הפסיקו לדאוג לכסאות שלכם, והתחילו לדאוג לעיר של כולנו.

איומיים והפחדות- לא רק שלא יעזרו, אלא נהפוך הוא. הם רק יחזקו את דעתי, שמי שמוביל היום את העיר, עסוק בהישרדות וקידם האינטרסים האישיים שלו ושל מקורביו, ואין לו שום עניין בטיפול בבעיותיה הקשות (וההולכות ומחמירות) של העיר.