שוחחנו, את ואני,

ואני כהרגלי השתפכתי,

סיפרתי לך,

לא סתמתי ת'פה,

לא יוצא לי להגיד לך תודה,

באמת,

תודה שאת שם בשבילי,

בין היחידות שמספרת להן הככככככל,

שאולי מבינות,

לפעמים נראה לי שאת מרימה גבה,

חושבת שאצלי דברים נראים אחרת,

אפילו אמרת לי פעם,

את ראית טוב,

אז תודה, "חמסה",

בפנים, התחושה היא קשה מאוד,

ויש לי המון, פשוט המון שהייתי רוצה לעשות, לחלוק, לתת ובטח ובטח לקבל, לא מטעמי אגואיזם,

פשוט כי בא לי כ"כ.........

כ"כ בא לי שיהיה לי גם....

וזה עצוב לטעמי, לקום, לישון, הכל טכני,

צריך גם תכלית,

אז יש לי אותן, הן המון,  נכון לחלוטין,

שתהיינה בריאות,

הן הבחירה שלי,

ובכל זאת, החיים קצרים כל כך,

ומרגיש לי שגם לי מגיע!,

כן, גם לי..........

ולא רוצה לוותר על הפינה שלי.

אז בראש ובראשונה תודה,

אם לא אמרתי בעבר,

וסליחה........,

לא יצא לי להגיד לך ........., אם פגעתי....

אז מגיע לך שיהיה לך טוב, באמת,

האמת שגם לי,

שיחת בנות שכזאת