0

4 תגובות   יום שישי , 12/8/11, 01:39

הותיר בי זכר למה שהייתי.

כל הדברים הטובים והרעים חרוטים על גופי.

נקודה ועוד נקודה וכתמי שמש שהותירו חותמם, 

כבר לא ילדה

כבר לא נערה

אך גם לא מרגישה אישה.

איך הזמן בוגד בנו, כמאהב המותיר צלקות,

נותרו רק תמונות להתרפק על מה שהיה

ומה שכבר לא יהיה לעולם.

ההורים הם זכר מתמיד לשנים שחולפות להן,

מבט חטוף על ידיה של אמא שהיו פעם רכות וחלקות.

מפה חרוטה על פניה של סבתא, כעד לא רצוי במשפט הגורלי.

 

 

דרג את התוכן: