מקור

♦ מחאת הדיור גוברת, והיום כבר אי אפשר שלא לחוש כי מדובר בעניין פוליטי. התקשורת התגייסה כמעט כולה לטובת המפגינים, והיא מתמסרת מעצמה לטובת מחוללי המחאה ומעניקה את שירותיה מבפנים, הכל בשם "יוקר המחייה", מצוקת הדיור" וכמובן עם האישום הקבוע: החרדים... ♦ מהן הסיסמאות המובילות את המחאה? באילו סימנים משתמשים יושבי המאהלים? כיצד נוצרו פערי מעמדות גם בקרב המוחים? ומה קשור אריה דרעי לכל העניין? ♦ מדוע מקנאים הפלשתינים במחאה התל-אביבית וכמה עולה דירה בראמללה? ♦ היכן מגלים בימים אלו "רגישות חברתית" ועורכים שיפוצים "רק" במיליון ו-600 אלף שקל? ♦ מה הקשר בין סוסים בלגים לארועי ספטמבר הצפויים? מה מוכרים היום בבריטניה? ומי יוצא סוף סוף לפנסיה בכנסת? ♦

חוסר מקצועיות

כך התגייסה התקשורת להעצים את המחאה לצורך הפלת הממשלה

מאז תחילת המחאה זנחה התקשורת הישראלית כל מראית עין של מקצועיות. זאת לאחר שהתגייסה בצורה פעילה וחד משמעית להפלת המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. וכך אם בעבר כאשר ביצעו במדינות שונות הפיכות, היה צורך לכבוש את תחנות השידור, הרי שעכשיו התקשורת במדינת ישראל מתמסרת מעצמה לטובת מחוללי המחאה ומעניקה את שירותיה מפנים.

העיתונאי הוותיק עוזי בנזימן, עורך "העין השביעית" שלבטח אינו חשוד כמי שאוהד את נתניהו או את הממשלה הנוכחית, כתב במאמר שפירסם בנושא, כי "זו אינה שעתה היפה של התקשורת הישראלית, לא רק מפני שהיא תועה בתום לב בזירת ההתרחשות בנסיונה להבין את פשרה, אלא גם משום שיש בתוכה כאלה שסיקורם מושפע ממחויבות לעמדות מוצא ולנאמנויות אישיות ואידיאולוגיות".

עיתונאי נוסף אמנון לורד, ידע לספר כי באחד מעיתוני הערב הגדולים, נפסל מאמר מבריק, בו הכותב ניסה להסביר בשנינות מדוע לא יצטרף למחאה. המאמר נפסל על ידי העורך לפירסום, למרות שהכותב הסביר היטב כיצד איבדו העורכים והעיתונאים את הסטנדרטיים העיתונאים שלהם לנוכח מה שקורה בשדרות רוטשילד.

הניסיון החוזר ונשנה של הממשלה להסביר כי כלכלת מדינת ישראל נמצאת במצב יחסי טוב מאד עם תעסוקה מליאה וצמיחה גבוהה, נופל על אוזניים ערלות. רוב העיתונאים מתעלמים מכך ועושים הכל להבליט את טענת המוחים נגד הממשלה והעומד בראשה.

התקשורת סונטת בראש הממשלה, שרץ מצד לצד, מקיים מסיבות עיתונאים ממנה ועדות, מצדיק את המחאה, ומצד שני לועג לה, ובקיצור מזיע ומתקשה לקבל החלטות. עם זאת גם התקשורת עצמה, לא ידעה תחילה כיצד לבלוע את המחאה וכיצד לסקר אותה. רק כאשר הבינה שיש כאן משהו גדול, שיכול להפיל אולי את הממשלה, נכנסה לעניין במלוא העוצמה.

למעשה כשם שהממשלה נדהמה מעוצמת המחאה שהציפה את הרחובות וכשם שמנהיגי המחאה הופתעו מהתהודה העצומה שקיבלו, גם התקשורת נתפסה בלתי מוכנה ולא הבינה את מה שקורה. בדיווחים היום-יומיים נדחקים דרך קבע הנושאים החברתיים, לטובת סדר היום המדיני-ביטחוני, כך שגם בתקשורת הופתעו מעוצמת המחאה.

לפיכך כאשר פרצה המחאה, לא ידעו בתקשורת כיצד לסקר אותה. תחילה לעגו למפגינים ולדרישותיהם והתיחסו אליהם בנימה משועשעת כ"צעירים שלא יודעים בדיוק מה הם רוצים". לאחר מכן שינו את הטון והחלו כאמור לעודד את המחאה, לסקר את ההפגנה, להעצים את המוחים ולהבליט את הבעיות. הכל במטרה אחת: הפלת הממשלה.

אין שום דרך אחרת להסביר את ההתנפלות התקשורתית על נתניהו, וכמובן הכל בשם "יוקר המחייה" מצוקת הדיור" וכמובן עם האישום הקבוע: החרדים...

התפרצות יצירתית

את מי זה משרת: הסיסמאות המובילות את המחאה וריבוי המסרים

מחאת האוהלים מסוקרת מכל זוית על ידי התקשורת, המבליטה מאד את השלטים שבידי המפגינים ואת הסלוגנים החדשים, שממציאים ללא הרף ראשי המאבק, וכן ציבור ה"עמך", המגיע להפגנות ונושא בידיו שלטים עממיים פרי ידיו.

מדובר ב"התפרצות יצירתית" של כל הפירסומאים "המתוסכלים", שעד עתה כתבו ל"מגירה" בלבד, והנה עכשיו יכולים לכתוב שלט יצירתי, ולראותו למחרת בתוך שלל הצילומים בתקשורת. כל שליט יצירתי זוכה מיד למנת פלשים גדולה, ונראה כי הכותבים מתמודדים על תשומת לב הצלמים, לא פחות ממה שהם מבקשים למחות נגד מחיר הדיור, המחיה, היוקר, החלב, ועוד.

חלק גדול מהשלטים מופנים נגד ראש הממשלה אישית, וחלק נגד המצב. יש כאלו שעורכים מצגות ומצגים, מתחפשים עם כל מיני דמויות, ונותנים לצלמים ולעוברים ושבים להבין לבד, מה בדיוק מבטאת התחפושת.

אנשי הפירסום הרשמיים שמסתובבים בין השלטים, נראים מדושני עונג. מעת לעת הם מצלמים שלט כזה או אחר, לוקחים פרטים של נושא השלט, ואומרים לו כי יתכן ויצרו עימו קשר עתידי. יתכן והפירסומאי החובב יהפוך בקרוב למקצועי עם שכר גבוה.

ועתה לחלק מהסיסמאות היצירתיות (והפחות) שנישאו בהפגנות. הראשונה שהפכה כבר לסיסמת המחאה: "העם דורש צדק חברתי". מיד אחריה: "המדינה סובלת מהפרעת קשב וריכוזיות", "שדרות — לו הייתי רוטשילד", "דור שלם דורש עתיד".

ויש גם דברים אישים נגד נתניהו, אם במכוון ואם במרומז. "ביבי הביתה, הדלק עלינו", "ביבי  עושק מורשה", "מובארק, אסאד נתניהו", "הממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה". רמז נוסף קשור לדברים שאמר נתניהו לשרים, כאשר ביקש מהם כמטאפורה, לשאת יחד את האלונקה. השלט הבא כוון לדברים אלו והכריז: "אם אין לחם, תאכלו אלונקות".

לקט נוסף: "עבדים היינו עכשיו התעוררנו", "העם דורש כל מיני דברים", "ב´ זה אוהל". ויש גם שלטים פוגעים יותר, שהתקשורת כמובן מבליטה, אבל אנו לא ניגרר.

"יש כאן ריבוי מסרים", מנתחים הפירסומאים את מה שקורה בהפגנות. בדרך כלל ריבוי מסרים, ולא מסר אחד, מבלבל וגורם לאי אחידות, אבל כאן זה שונה. "ריבוי המסרים של קבוצות שונות, נותן למחאה אופי אותנטי וצבעוני" מסבירים מנהלי משרד פירסום את מה שרואים בהפגנות.

לדעת אותם פירסומאים, ריבוי המסרים מלחיץ עוד יותר את נתניהו, כיון שהוא מתקשה להשיב למשהו מסוים, וכל רגע קופץ לו משהו אחר מול העיניים. "אין לו עכשיו מטרה ממוקדת לסכל ולא יעזור לו אפילו הסופרטנקר", הם אומרים.

ובכל זאת הפירסומאים מאוחדים בדעה, שאם המחאה תבשיל בסופו של דבר לתנועה פוליטית ולריצה לכנסת, יהיה צריך לרכז את כל המסרים תחת מסר אחד מרכזי. "בשלב זה העממיות, התמימות והפשטות כובשים את לב ההמון ומשרתים את המטרה. כאשר זה יגיע לפוליטיקה הגבוהה, יהיה צריך למצוא את המסר האחיד", הם חוזרים ומדגישים.

מחאת הידיים

שלושת הסימנים בהם משתמשים יושבי המאהלים להבעת דעתם

לא רק מסרים פרסומיים ושלטים יצירתיים נישאים בהפגנות. יש גם סימנים פנימיים בתוך המאהלים, שהגיעו אפילו עד ישיבת הכנסת ועוררו מהומה.

הצעירים במאהלים החליטו לאמץ סימנים שונים בהשראת עיר האוהלים שהוקמה במדריד לפני מספר חודשים. הסימנים נועדו להביע את דעתם של יושבי האוהלים על הסוגיות העולות לדיון מעת לעת וקשורות למאבק החברתי.

במקום להכנס זה לדברי זה, קיימים סימנים בידיים, שבהם יכולים אותם הצעירים להביע את דעתם. התנועה הראשונה היא הנפת ידיים כלפי מעלה ונענוע כפות הידיים (כמו פתיחת ברז).

המשמעות: הבעת הסכמה לדברים שנאמרים על ידי אדם המדבר מול קבוצה גדולה של אנשים. תנועה זו נועדה גם להחליף מחיאות כפיים, כדי שלא לבזבז את זמן הנואם והשומעים (שכידוע מאד עסוקים..) וכדי שלא להפסיד ולו מילה מהדברים הנאמרים.

תנועה שנייה מוסכמת, היא הרמת ידיים לגובה הפנים וסיבובן בתנועה מעגלית. המשמעות: הנואם חוזר שוב ושוב על דבריו, ואינו מתקדם הלאה. ובמילים אחרות: תרעומת נגד הנואם המושך את דבריו זמן רב מידי ולא אומר דבר. התנועה נועדה להבהיר לדובר להתקדם הלאה לנושאים נוספים.

התנועה השלישית, המוכרת יותר, היא הצלבת ידיים באלכסון מעל הראש. המשמעות: התנגדות חד משמעית לדברי הדובר ולדברים הנאמרים, וכן אי הסכמה לפעולות מסוימות או להחלטות.

כאשר דיבר נתניהו במסיבת העיתונאים הראשונה, דאגה התקשורת לצלם את יושבי המאהלים, כאשר כולם מצליבים ידיים באלכסון מעל הראש כדי להביע התנגדות לדברים.

גם בכנסת עוררה התנועה הזו מהומה. היה זה כאשר קבוצת הצעירים הגיעה ליציע האורחים, בעת הדיון על חוק הוודלי"ם. מיד לאחר שהחוק עבר, קמו הצעירים ממקומם וביצעו את תנועת אי ההסכמה. גם ח"כים מקדימה הצטרפו אליהם, ובתגובה שוגרו הסדרנים ליציע והרחיקו את הצעירים, ששוב הגיבו עם אותה תנועה של אי הסכמה.

האם התנועות הללו יחזיקו זמן רב מעמד? האם יהפכו לסמל המחאה? האם המאהלים יחנכו את הנוער לתרבות אחרת של הקשבה לזולת? משום מה קשה להשיב בחיוב על השאלות הללו.

פערי מעמדות

מי זכה באוהלים הטובים והנוחים יותר, ומי נאלץ להסתפק בפחות

תמונות המאהל הגדול בשדרות רוטשילד, עלולות להטעות את מי שמביט בהן במבט שטחי. מלמעלה נראים כל האוהלים, כמעט אותו דבר. רובם כסופים, זהים, בגודל שווה. אבל ככל שמביטים לעומק, רואים שגם כאן, בדיוק כמו בחוץ, יש פערי מעמדות.

המאהלים מכסים כיום את כל שדרת רוטשילד, מכיכר הבימה ועד רחוב אלנבי. קשה להכניס לשם ולו אוהל בודד, ונראה שמצוקת הדיור האמיתית קיימת היום בשדרות רוטשילד. מדובר בפיצוץ אוכלוסין, ויש המכנים את מה שקורה במקום: מחנה פליטים מרצון.

"תל אביב השנייה" קמה בשדרות רוטשילד, אבל נוצרו בה כאמור הבדלי מעמדות. יש מאהלים מפוארים עם הגברה, יש מאהלים עם מאווררים תעשייתיים, יש המצוידים בספות נוחות, ויש גם אוהלים מטים ליפול כחורבות, שמקימים אותם כל לילה מחדש.

מי שנהנים מיוקרה מיוחדת, הם מובילי המאבק הראשונים. כיאה לותיקים מבין המוחים, זוכים אותם פעילים ואוהלים ליהנות ממקורות מזון ושתייה המגיעים מחברות מפורסמות במשק, הזוכות לנתח פירסומי חינם. כמו כן נהנים הוותיקים מאוהלים וצליות מהשמש. הותיקים גם מקבלים את רוב זרקורי התקשורת, ולא מסתירים את הנאתם מכך.

לעומתם מסתפקים "העולים החדשים" במאהלים פשוטים יותר, ובתנאים הרבה פחות טובים. לפיכך הם עושים הכל למשוך תשומת לב וללכוד גם הם מעט מזרקורי התקשורת. לצורך כך הקים אחד מהחדשים בית מקרטון בגודל של מלונה מפוארת. לדבריו, הלך לאורך שדרות רוטשילד, ונוכח לראות "שקשה למצוא נדל"ן קרוב להבימה"... לפיכך החליט להקים בית מקרטון, בו הוא מבקש מהעוברים ושבים להצמיד אליו שאלות שיכתבו באמצעות גזירי קרטון.

בין לבין הוקמו במאהלים מוסדות מאולתרים, שני מטבחים, זירות נאומים, שוק קח-תן, מטה מאבק, אוהל עזרה ראשונה, שירותים, ואפילו בריכה ומספרה. יש גם אוהל "תחריר", כדי להזכיר מהיכן החלה המחאה המצרית, ויש גם מאהל של מתנחלים. לא הרחק מהם יש מאהל שנקרא "יוזמת השלום הישראלית". שני המאהלים האחרונים מתקשים להסתדר זה עם זה, והויכוחים עולים לטונים גבוהים.

המחאות מתערבבות זו בזו. כך לדוגמא במאהל של "תנו לחיות לחיות", מעלים את "בעיות הדיור" של חיות המחמד ומציעים חתולים וכלבים לאימוץ. יש את מאהל הסודנים, המוחים על היחס לעובדים זרים, ויש גם מאהל של הערבים, המבקשים לפתור גם את בעיות הערבים-הישראלים.

ההפנינג הגדול של הקיץ נמצא כעת במדרחוב רוטשילד וזוכה לאהדה תקשורתית גדולה, כיון שהוא מתפרש נגד הממשלה ובעיקר נגד נתניהו. יעברו שבוע-שבועיים, חודש, תחל שנת הלימודים, והכל יגמר. למשטרה ימאס, השכנים כבר לא יכולים לישון זה חודש, והכל יחזור על מקומו, כולל אותן בעיות, אותו מחסור בדירות, ועוד ועוד ועדות שיוקמו לפתרון המצוקה, ויתפרקו כלעומת שהוקמו.

בשם המחאה

הונאה: מי עומד מאחורי העצומה נגד דרעי ומה האינטרסים שלו?

מאז הכריז אריה דרעי, כי הוא מתכוון לחזור לפוליטיקה (ועוד לפני זה), יש מי שמנהלים נגדו מסע צייד אישי. אין מדובר בחבריו לשעבר בש"ס, שעלולים להפגע ממהלך חזרתו, אלא בגופי ימין קיצוניים, שחוששים כי דרעי עלול לשנות את המפה הפוליטית באמצעות הכח הפוליטי שיקבל (7-8 מנדטים), ולחבור לממשלה בראשות קדימה.

אנשיו של דרעי מפנים אצבע מאשימה כלפי פעילי ימין מוכרים, ואומרים כי הם אינם בוחלים בשום דרך כדי להכפיש אותו, כולל השמצות מרושעות, שלטי תמיכה מזויפים, ועוד. אותם אנשי ימין מכחישים את החשדות כלפיהם, אך אינם מסתירים את אי שביעות רצונם מכוונתו של דרעי לשוב לזירה הפוליטית. לשיא הגיעו הדברים השבוע.

באחד המאהלים בשדרות רוטשילד בת"א, נכתב השלט הזה: "רק דרעי יכול להעיף את ביבי". אנשי דרעי טענו כי מי שכתב את השלט, הם אנשי ימין קיצוניים, ואף נקבו בשמו של אחד מהם. לדבריהם, השלט נועד ליצור פרובוקציה, וזה בדיוק מה שקרה.

למחרת, הופיעה עצומה גדולה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ", תחת הכותרת "צדק חברתי מתחיל ביושר ציבורי". על העצומה היו חתומים אנשי שמאל, חלקם מוכרים וחלקם לא. בראש רשימת החותמים: אריה אבנרי יו"ר אומ"ץ, פרופ´ נעמי חזן — נשיאת הקרן החדשה, זהבה גלאון ממרצ ועוד שורה של אנשי שמאל.

כל החתומים כתבו כי הם קוראים לאנשי המחאה הציבורית, שלא להמליך עליהם ולא לשתף פעולה עם אריה דרעי, "כדי לא להכתים את המאבק". לאחר מכן כתבו עוד כמה מילים בגנותו, וציינו כי "העם דורש צדק חברתי, וצדק חברתי מתחיל קודם כל ביושר ציבורי"...

המודעה הזו עוררה תרעומת רבה בקרב אנשי דרעי, שהבינו כי שוב אנשי הימין הקיצוני בוחשים בקדירה, מזייפים מודעות במאהל, ובכך גורמים למסע ציבורי נגד דרעי. בתגובה ציינו אבנרי, חזן וגלאון כי אכן חתמו על עצומת "הקואליציה החברתית". עם זאת, לאחר שאנשי דרעי דיברו עמם והכחישו את מעורבותו בתליית המודעות, ואף טענו כי העצומה אינה אותנטית, ציינו החותמים כי מדובר בהונאה ובשערורייה.

אנשי דרעי שבו והדגישו כי מאחורי השלטים ועצומת "הקואליציה החברתית" נגדו, עומד פעיל ימין מוכר, שמטרתו להציג את דרעי כמזוהה עם השמאל. אין זו הפעם הראשונה )ולא האחרונה( בה מתעמתים אנשי דרעי עם אותו פעיל. בפעם הקודמת הסתיים העימות בתלונות הדדיות למשטרה.

פעיל הימין ששמו נקשר לארוע, הכחיש כל מעורבות בתליית השלטים. עם זאת אמר כי "הגיע הזמן שדרעי יחשוף מה האינטרסים שלו במגרש הפוליטי, מה פשר חברותו עם חיים רמון, והאם הוא אכן מבקש להוביל לחלוקת ירושלים ולהסכם אוסלו נוסף".

העימות הבא בין הצדדים, הוא רק שאלה של זמן.

מחאה פלשתינית

הרופאים הפלשתינים מביטים לעבר עמיתיהם בישראל ומחקים אותם

המחאה החברתית במדינת ישראל, וההפגנות הגדולות, לא נעלמות מעיני הפלשתינים. לצד ההכנות שלהם לקראת ספטמבר, הם לא מפסיקים להתפעל מהמאבק הפנימי בתוך מדינת ישראל, מדווחים עליו בכותרות גדולות ומתרשמים מרצינותו.

חלק מכלי התקשורת הפלשתינים קושרים את מה שקורה במדינת ישראל לגל המחאה בעולם הערבי, ומציינים כי "עכשיו הגיעה המחאה לתל אפיפ"...

התקווה הפלשתינית זהה לתקוותם של אנשי השמאל במדינת ישראל. גם הם וגם הם (כמו גם רוב רובה של התקשורת במדינת ישראל), מייחלים לנפילת נתניהו כתוצאה מהמחאה.

הכותרות בעיתונים הפלשתינים נעות בין "האביב הערבי הגיע גם לישראל" ל"העם (במדינת ישראל) רוצה להפיל את השלטון". הפרשנים הפלשתינים אומרים במשאלת לב, כי סופה של ממשלת נתניהו קרב ובא, בזכות ההמונים שיוצאים לרחובות בערים במדינת ישראל.

אולם מי שחושב שהענינים ברשות הפלשתינית טובים יותר, אינו אלא טועה. השבוע איים יו"ר איגוד העובדים הפלשתינים במגזר הציבורי, כי כל פקידי הממשל ברשות יפתחו בשביתה כללית במחאה על כך שהרשות העבירה בפעם השנייה בחודשים האחרונים, רק חצי מהמשכורת ל 150-אלף עובדיה. הדבר נובע מהמשבר הכלכלי החמור הקיים ברשות, ומי שמשלם את המחיר, הם רבבות העובדים, דבר המשפיע על התנהלות המשק הפלשתיני כולו.

האיומים עשו את שלהם, ולמחרת הודיע ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד, שאחראי גם על משרד האוצר (שלא כמו נתניהו שביקש להיות שר אוצר על ונכשל), כי הרשות תעביר מידית את יתרת השכר לעובדים. בינתים נמנעה השביתה, לפחות עד החודש הבא.

חזית פלשתינית פנימית נוספת, הדומה לזו הישראלית, נפתחה מכיוון הרופאים בבתי החולים הציבוריים. גם להם יש טענות נגד הממשלה הפלשתינית. איגוד הרופאים שלהם הודיע כי חבריו יפתחו בשביתה כללית ללא הגבלת זמן החל מיום ראשון הקרוב, לאחר שנכשלו המאמצים לחתום על הסכם עבודה חדש בינם לבין הממשלה.

הרופאים הפלשתינים אומרים כי למדו מעמיתיהם הישראלים כיצד צריך למחות וכיצד להפגין. "המצב של הרפואה הציבורית ברשות קשה מאוד, בדיוק כמו אצלכם. אנחנו דורשים לשפר את התנאים הקשים של הרופאים ולהעלות את השכר שאינו מתאים לעבודה הקשה ולשעות העבודה הרבות", ציינו. נשמע מוכר.

הבית של השכן

לפלשתינים אין בינתיים אוהלים: כמה עולה דירה במרכז רמאללה?

מחאת הדיור הגוברת במדינת ישראל, מגלה כי גם ברשות הפלשתינית מחריפה הבעיה. שם עדיין אין הפגנות, אבל הן עוד יגיעו. בינתים קיים פער גדול בין המחירים כאן ושם.

סיבוב נדל"ן שערכו כתבים ישראלים ברשות הפלשתינית, גילה כי למרות שגם אצל הפלשתינים יש גל עליות במחירים, הרי שהפערים בין כאן לשם עדיין נותרו עצומים. כך לדוגמא, בעיר רמאללה, שנחשבת לבירת העסקים והממשל ברשות, עם איכות חיים גבוהה ותשתיות מפותחות, ניתן למצוא דירת שלושה חדרים במחיר של 120 אלף דולר (כ-420 אלף שקל). דירת ארבעה חדרים באותו אזור תעלה 150,000 דולר.

באזורים המרוחקים יותר ממרכז רמאללה, תעלה דירת שלושה חדרים 60 עד 80 אלף דולר. ברמאללה אומרים כי העלייה הגדולה במחירי הדירות, מגיעה בעקבות ביקוש גבוה מאוד, אבל זה עדיין לא מתקרב למחירים של דירות במדינת ישראל.

דוגמא נוספת: מחירה של ווילה רחבת ידיים באחת משכונות היוקרה ברמאללה עומד על 400 אלף דולר (כ-1.4 מיליון שקל). המחיר נחשב ליקר, אבל עדיין פחות מהמחירים של שכונות הפאר בתוך הקו הירוק.

כשמרחיקים לפריפריה המחירים יורדים בהתאם. מחיר ממוצע של דירת שלושה חדרים בעיר החדשה רוואבי, שנבנית (במודל של מודיעין) צפונית לרמאללה, עומד על 80 עד 100 אלף דולר. דירות שלושה חדרים בשכם או בבית לחם יעלו בין 70 ל90- אלף דולר.

המחאה של הפלשתינים בעניין הדיור, נראית בינתים רחוקה, למרות שהיא בסופו של דבר תגיע. בינתים משתלם לגור ברמאללה (לידיעת שוכני המאהלים ברוטשילד).

שיפוצים בכנסת

היכן תערוך הכנסת דיון חירום באם הח"כים יקטעו את פגרת הקיץ?

הכנסת יצאה לפגרת קיץ וזה הזמן לשפץ אותה. העלות: מיליון ו-600 אלף שקלים. בהנהלת הכנסת לא נבהלים מהסכומים, וציינו כי לאחר שנים של פעילות ללא שיפוץ יסודי, יש לעשות מעשה ו"לכבד" את אולם המליאה.

במסגרת זו יוחלף השטיח הלבן שהותקן במליאה בשנות ה-90 בשטיח חדש מקיר לקיר, וכן תחודש מערכת ההצבעה האלקטרונית, ישודרגו מערכות החשמל הישנות, ובימים הקרובים יוחלפו כל מערכות החיווט האלקטרוניות וישופצו גם מערכות המחשוב, הצילום וההגברה.

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין הורה לסיים את השיפוצים במהירות האפשרית, ולכן הפועלים במקום עובדים בשתי משמרות סביב לשעון. בהנהלת הכנסת מביטים בעבודה ומבטיחים בחיוך, כי בתום השיפוץ, גם הח"כים שישובו מהפגרה יופתעו מהמראה החדש של המליאה.

מנכ"ל הכנסת, דן לנדאו, אומר כי השיפוץ נועד להביא את אולם המליאה לתפקוד יעיל יותר באמצעות המערכות המודרניות המשוכללות. לדבריו, במושב האחרון היו מספר תקלות טכניות לא נעימות. "המצב של טלאי על טלאי שנעשה במשך שנים, עומד להסתיים. מבחינה טכנולוגית ישודרג אולם המליאה באופן משמעותי כפי שצריך וראוי לכנסת".

החשש העיקרי הוא מפני ביקורת ציבורית, שרק תחריף בימים אלו של המחאה. כמו כן קיים חשש שאם יהיה צורך לכנס את הכנסת בפגרה, עקב צעדי המחאה, לא יהיה ניתן להתכנס במליאה. לפיכך הוחלט כי אם יידרש בכל זאת כינוס דיון, יוכלו לקיימו באודיטוריום.

והיה מי שהציע ברוח ימים אלו, לבנות מאהלים מחוץ לבניין הכנסת, ולקיים שם את הדיונים לאות הזדהות עם המפגינים בשדרות רוטשילד. מיותר לומר שההצעה לא התקבלה. חם מידי.

סייבר לאומי

המטה החדש ישפר את יכולות ההגנה מתקיפות תשתיות ממוחשבות

לאחרונה נכתבו כתבות רבות, המזהירות מפני תקיפות תשתיות ממוחשבות. החשש הזה גובר לאחר שאויבי מדינת ישראל, מתחמשים במערכות טכנולוגיות משוכללות, כדי להסב נזק כבד למערכת המיחשוב הישראלית בעת מלחמה.

השבוע עשתה הממשלה מעשה, ואישרה הקמת מטה סייבר לאומי, שיתמודד מול החשש הזה, יתאם בין הגורמים השונים העוסקים בתחום, ירחיב את ההגנה על תשתיות לאומיות מפני התקפות קיברנטיות, ויעודד את קידום הנושא בתחום התעשייתי.

בכך תהפוך מדינת ישראל למוקד ידע עולמי, תוך שיתוף פעולה בין גורמי אקדמיה, תעשייה, מערכות הביטחון וגופים ציבוריים נוספים.

ההחלטה להקים את המטה באה לאחר שבשנים האחרונות אירעו ברחבי העולם התקפות על תשתיות ממוחשבות, שגבו מחיר כלכלי כבד ומדיני. בין היתר, השביתו התקפות אלה תשתיות חשמל בברזיל, מערכות בנקאות באסטוניה ואתר חברת לוקהיד-מרטין נפרץ.

גם נגד מדינת ישראל נרשמו התקפות קיברנטיות שונות. כך לדוגמא ב-2008 הושבת האתר הממוחשב של בנק ישראל. כמו כן לאחר אירוע המשט התקיפו האקרים אתרי מחשב של מוסדות שונים, בהם האתר של עיריית תל אביב. כבר אז עלה הצורך בהקמת מערכת הגנה שתתן מענה להתקפות אלו.

השנה גבר הצורך ביתר שאת, לאחר שעלה חשד, כי האקרים ומומחי מחשב, הם שגרמו לתקלות הגדולות בחברות הטלפון הגדולות במדינת ישראל וגרמו להשבתת הקווים משך שעות ארוכות. היו שטענו (ואולי זו סתם טענת קונספירטיבית) כי השבתת הקוים הגיעה מיד לאחר התנקשות מיסתורית נוספת במדען גרעין איראני.

הטענה היתה כי האיראנים החזירו מיידית בפעולה משלהם, כדי להראות שגם הם מסוגלים לחולל למדינת ישאל תקלות פנימיות גדולות. אין לדעת האם יש אמת בטענה הזו, אם לאו, אבל בממשלה החליטו שלא ליטול סיכון, וכאמור הקימו מטה מיוחד להתמודדות נגד תקלות מהסוג הזה.

ההכנות להקמת המטה גובשו על ידי המומחים המובילים בתחום בסיוע צוות מיוחד בראשות יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, האלוף במיל´ והפרופ´ יצחק בן ישראל.

ראה"מ בנימין נתניהו אמר השבוע, מיד לאחר ההחלטה: "אנו מתכוונים להצעיד את מדינת ישראל לחוד החנית של תחום הסייבר בעולם. לצד החשיבות הביטחונית, יש כאן גם הזדמנות כלכלית גדולה. לכן, נוכח חשיבותו יפעל המטה ישירות תחת ראה"מ".

אימונים צבאיים

מה בין מחנות הקיץ של החמאס בעזה לבין מחנות הקיץ של אונר"א?

בדיוק כמו בשנה שעברה, גם השנה מאופיינים מחנות הקיץ לילדי החמאס באימוני נשק ותרגילים צבאיים. כל עולה מהדיווח של מרכז המידע למודיעין ולטרור.

דו"ח מיוחד של המרכז מתאר את הפעילות של החמאס החל משלבי ההרשמה למחנות, שבוצעה תחת סיסמאות לוחמניות כ´ניצחון באמצעות הנוער´ וכיוצא בכך. ההרשמה בוצעה בעיקר במסגדים, שם נרשמו עשרות אלפי תלמידי בתי הספר היסודיים, חטיבת הביניים ובתי הספר התיכוניים.

על פי ההערכות נטלו חלק בפעילות הקיץ של חמאס כ-50,000 תלמידים. מדובר במספר גבוה יותר בשנה שעברה. מוסא אלסמאכ, בכיר בחמאס וחבר בוועדה המרכזית של מחנות הקיץ בעזה, מצוטט בדו"ח, כמי שקרא להורים לשלוח את ילדיהם למחנות הקיץ כדי שיבלו בהם את חופשתם וכדי שיספגו ערכים "אסלאמיים ולאומיים".

בדו"ח נאמר כי ה"חמאס ושאר ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה, רואים במחנות הקיץ כלי להטמעת הערכים האידיאולוגים שלהם ואמצעי חשוב לטיפוח דור צעיר של פעילים ושל תומכים. במרכזם של ערכים אלו עומדים האסלאם הרדיקלי, "שחרור פלשתין", הג´האד ומסרים נוספים הלקוחים מהאידיאולוגיה ומהאסטרטגיה של חמאס בסכסוך הישראלי-פלשתיני".

במחנות הללו מבקרים פעילים בכירים בחמאס שמסייעים להטמעת המסרים הפוליטיים בקרב הנערים. במהלך שהותם במחנות הקיץ עוברים הילדים והנערים מידי שנה אימונים קדם צבאיים. בחלק מהמקרים הם נושאים רובים מעץ אולם חלקם, הבוגרים שבהם, משתמשים גם ברובים אמיתיים.

האימונים כוללים תרגילים שונים, קרב מגע, טיפוס על חבלים, קפיצה וזחילה וכן הפעלת אמצעי לחימה בעיקר נשק קל. צילומים מהמחנות שהתפרסמו מעידים כי גם השנה התקיימה פעילות שכזאת.

במקביל למחנות הללו, כמדי שנה, קיימה אונר"א ברצועה מערכת מקבילה של מחנות קיץ בה נטלו חלק כרבע מיליון מילדי הרצועה. במחנות הקיץ של אונר"א מושם הדגש על פעילות חברתית ועל הנחלת ערכים אוניברסאליים כגון שלום ודו-קיום, ללא אידיאולוגיה פוליטית-דתית וללא אימונים צבאיים המאפיינים את מחנות חמאס.

גורמים אסלאמיים יוצאים מדי שנה נגד מחנות אונר"א ומתנכלים להם, כיון שהם רואים בהם גורם מתחרה. גם השנה יצאו נגד מחנות אונר"א, אבל בעזה הצביעו בכל זאת ברגליים והרוב כאמור השתתפו במחנות אלו ולא במחנות הקיץ של החמאס.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 תקשורת עוינת — המשטרה הפלשתינית אינה אוהבת כאשר מתבדחים על חשבונה, במיוחד כאשר הבדיחה מגיעה מכלי תקשורת פלשתיני פנימי ממלכתי. בתוכנית סאטירית ששודרה בשבוע שעבר, הוצגו שני שוטרים פלשתינים שיכורים מתלוצצים עם נהג שיכור, ומפגינים בקיאות בריח האלכוהול הנודף מפיו. מגיש התוכנית מתח ביקורת על המשטרה, ואמר שכאשר היא עוצרת נהג שיכור, היא מתענינת רק אם חגר חגורת בטיחות או לא... בתגובה הגישה המשטרה הפלשתינית תביעה נגד כלי התקשורת הממלכתי. אם זה היה קורה לחמאס בעזה, אותו מגיש כבר לא היה בין החיים.

 המוצר הנמכר — גל המחאות בעולם גורם בכל פעם לעלייה במוצרים שונים הקשורים לאותה מחאה. במדינת ישראל זה גרם למכירה מואצת של אוהלים, ובבריטניה זה האיץ מכירות של אלות מתכת ועץ בכ-6,000 אחוזים. מתברר כי האלימות ברחוב עשתה את שלה, ויש עלייה בביקוש ל"מוצרים" אלו. עדיין לא ברור מי מהווה את קהל הקונים, החוליגנים שמפגינים ומחפש עוד נשק קר, או אזרחים שמבקשים לשמור על רכושם מביזה. מה שברור שהמוכרים חוגגים ומקוים שהמהומות ימשכו, לפחות עד גמר המלאי, או עד שגם אותם ישדדו. מה שיגיע קודם...

הניגוח נמנע — הכנסת בפגרה, אך הניסיון לימד שיש המנסים לנצל את החופשה הפרלמנטרית לצורכי ניגוח במגזר החרדי. כך למשל פעלו עד היום בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון בראשותו של יוחנן פלסנר, שעסק ללא הרף בעניין גיוס בני ישיבות, ונושאים נוספים הנוגעים לחרדים. הפעם, בניגוד לעבר, לא יוכל פלסנר לנצל את הפגרה לצורך כך. וכל זאת משום שיו"ר ועדת הכספים הרב גפני, פנה לועדת הכנסת והציע כי וועדת משנה שלא התכנסה בכל מושב הקיץ לדיונים שונים, לא תוכל לקיים ישיבות גם בפגרה. מדובר בהחלטה מקצועית ונכונה. מדוע שיכנסו דיון בפגרה אם לא כינסו לאורך כל המושב, מה כל כך דחוף פתאום? ההחלטה אכן אושרה בוועדת הכנסת, ופלסנר יצטרך לחשוב על דברים אחרים לפגרה הקרובה.

הכלב והמחליפים — "הכלב של הכנסת יוצא לפנסיה" — כך נכתב השבוע באחת הכותרות. אין מדובר בח"כ ולא בכינוי לח"כ, אלא בכלב של ממש. מתברר כי זקן כלבי הכנסת ששירת (בנאמנות) שבע שנים בבניין הכנסת במשימות אבטחה וריחרוח חפצים חשודים, הזדקן (והגיע לגיל שבע), ושוב אינו מסוגל לשאת במשימות המוטלות עליו. לפיכך הוחלט להוציאו "לפנסיה". לרגל עזיבתו מתוכננת לו "מסיבת פרידה" ואף תוענק לו תעודת הוקרה. ממש כך. את מקומו ימלאו שני "ילדיו" כלבים תאומים בני שנה וארבעה חודשים. מבקר המדינה עוד עשוי לבדוק, האם יש כאן "נפוטיזם" — העדפת בני משפחה על ידי מי שהשלטון בידו...

מכבסת מילים — הטענות של הימין על התקשורת נשמעות שוב ושוב (ובדרך כלל הן מוצדקות). השבוע פורסם כי מתכנת מחשבים, פיתח תוכנה מיוחדת שתפקידה לזהות מילים ש"כובסו" על ידי השמאל, ובמקומן להציג את הביטוי הרצוי. במסגרת זו קבע המסנן החדש כי המילה פלשתינים תוחלף קבוע במילה ערבים, כיון שבימין לא מכירים בעם הפלשתיני. המילה גירוש תחליף את המילה התנתקות. מתישבים יחליפו באופן קבוע את המילה מתנחלים. צמד המילים יהודה שומורון יחליף את המילה שטחים. במקום תג מחיר, יש לומר ערבות הדדית. במקום לציין "אסירים מהימין", יכתבו "האסירים הלאומיים". לא עוד פעילי חמאס, אלא מחבלי חמאס. כמו כן לא עוד "הרובע המוסלמי בירושלים" אלא "הרובע היהודי המתחדש".

כולם צודקים — שר החוץ אביגדור ליברמן, התבקש השבוע להגדיר את המצב בעניין המחאה. זאת לאחר שאמר כי במוצאי שבת האחרונה, התקשה להזמין מקום במסעדה בת"א, כיון שכל המקומות היו תפוסים עד אפס מקום, לא בטייקונים אלא בצעירים, סטודנטים ועולים, למרות המחאות על המצוקה הכלכלית. עם זאת אמר ליברמן כי המאבק של המוחים מוצדק ואמיתי. "כולם צודקים" אמר ליברמן. "הרופאים, הרפתנים, העובדים הסוציאליים, הפרקליטים, המורים, השוטרים. השאלה מה עושים על כל התביעות הצודקות ביחד". אכן אבחנה "חשובה ומדויקת" ביותר של שר החוץ. יש לקוות שבמערכת המדינית אבחנותיו חשובות ומדויקות לא פחות.

בוקר טוב — כך נשמעה השבוע, שיחה בבוקר תשעה באב, בין שדרן התחנה הצבאית רזי ברקאי, למזכיר הממשלה צבי האוזר. ברקאי: "בוקר טוב לך מזכיר הממשלה צבי האוזר". האוזר: "בתשעה באב לא אומרים בוקר טוב". ברקאי (מפגין כרגיל בורות): "טוב. אז נסתפק בשלום". האוזר כבר נואש מלתקן והמשיך בשיחה.

עגלה יקרה — שאלה שהציג השבוע אחד העיתונאים על מחאת העגלות: "האם זה אמור להפריע, כשמביטים בתמונה של אמהות צועדות במחאת העגלות, ורואים שאין שם כמעט אף עגלה שעולה פחות מ-5,000 שקל?"

סוסים בלגים — ספטמבר מתקרב והשבוע דווח כי במשטרה נערכים להתלקחות אלימה אפשרית ביהודה ושומרון ובמקומות נוספים בארץ בקרב ערביי ישראל. לצורך ההיערכות יצאה המשטרה למסע קניות ברחבי העולם בחיפוש אחר אמצעים יצירתיים לפיזור הפגנות. בינתים הגיע השבוע מטוס מטען של אל-על ובו 15 סוסים בלגיים שנרכשו על ידי המשטרה לצורך פיזור ההפגנות. "בדקנו ומצאנו שהם הכי מתאימים" אמרו במשטרה. "הם גם גבוהים יותר מהסוסים הרגילים, ונראים מאיימים"...