לעיתים קרובות אני שואל את עצמי האם אני אוהב את מה שאני עושה. כדי להישאר אותנטי בתשובה שלי אני מדמיין לעצמי סיטואציה בה אני עשיר כקורח ויש ברשותי את כל המשאבים הדרושים למשפחתי ולי כדי להתקיים ברמת חיים מאד גבוהה. זה קצת מסבך את העניינים, אז אחרי שהתהוללתי, טיילתי בעולם, קניתי כל מה שאני רק רוצה (אתם יכולים לפנטז ככל העולה על רוחכם), עכשיו מה?

מה אני עושה כל יום? מהי התכלית שלי? מה יגרום לי סיפוק? כאשר אני עונה על שאלות אלו אני בעצם מברר באמת מה אני אוהב לעשות. מה באמת מניע אותי? או במילים אחרות – מהי המטרה?

כאשר שמים את הכסף בצד (כן, כי הוא גורם לנו לחשוב שהוא המטרה...) פתאום התמונה נראית קצת אחרת בהקשר זה. אני מצליח להבין שיש דברים שמאד ברור לי שאני אוהב לעשות. ואם מפליגים עוד יותר בדמיון אולי נמצא שזה גם קשור למה שאנחנו טובים בו מאד...

אם ניקח דוגמא נוספת, והפעם, כדי להבהיר את הנקודה באופן חד יותר, זוהי דוגמא קיצונית במיוחד, כדי להיכנס ל"Zone”... נסו לדמיין שחליתם במחלה נוראית (לא עלינו...) והרופא מבשר שנותרה לכם שנה אחת לחיות, איך היתה נראית השנה הזאת? מה הייתם עושים אחרת?

עכשיו בחזרה למציאות, האם מה שאני אוהב לעשות וטוב בו, זה מה שאני עושה כיום? כנראה שברוב המקרים התשובה שתענו תהיה לא. הרי לימדו אותנו מגיל צעיר שלזה קוראים תחביב. לא עבודה.

אני לא מנסה לעשות לכם קאוצ'ינג (באזז וורד כבר אמרתי?) אבל אם תחשבו על זה לרגע, הרי שיש פה דיסוננס קל. הרי אם אני אוהב לעשות משהו סביר שאעשה אותו, ואם אני גם טוב בו, אז למה אני לא עוסק בזה?

התשובה לכך מאד מורכבת וקשורה ללא מעט נושאים אישיותיים כאלה ואחרים, אך אם אני ארצה לתמצת את זה לשאלה אחת שמייצגת בצורה הטובה ביותר את התשובה לכך היא "מה המטרה?”. ברוב המקרים התשובה האוטומטית מבלי שנקדיש לכך הרבה מחשבה תהיה כסף. להשגת כסף אני מכניס את כל המטרות האחרות הנלוות לכך: פרנסה, איכות חיים, משפחה, צרכים פיזיים, צרכים רוחניים, חברתיים וכל מה שמאסלו אמר שצריך בסדר כזה או אחר.

כאשר המטרה היא כסף, ברור מאד איך משיגים אותו ומה צריך לעשות כדי להשיג יותר ממנו. לדוגמא: לימודים, קריירה, יזמות ועוד.

עושה שכל? ברור. אבל מי אמר שזו המטרה? ויותר מכך, מי אמר שאי אפשר להשיג את המטרה הזו באמצעות עשיה של משהו שאוהבים לעשות?

אתם בטח שואלים את עצמכם, מה לעזאזל אני רוצה להגיד? שאפשר לעשות משהו שאוהבים וטובים בו, וגם להתפרנס מזה? מממ... כמעט...

זה נכון שיש לא מעט אנשים שעושים מה שהם אוהבים, טובים בזה, ומרוויחים מכך הרבה כסף. אתם מכירים אותם היטב: זמרים, שחקנים, אמנים, יוצרים. אבל זה לא אומר שכדי להצליח ולאהוב את מה שעושים חייבים להיות בשאוביזנס, הרי לא כל אחד מוכשר לכך (אם כי לפי העונות האחרונות של כוכב נולד ודומיו נראה שאין אחד שאינו מוכשר...), ובטח זה לא התחום היחידי אותו אנשים אוהבים ומוכשרים בו.

אך אם ניקח את המקרים האלו נבין שיש בהם הרבה מעבר לאהבה, מעמד, פרסום, וכסף. אני מתעקש להמחיש את האהבה לעשייה, לטובת מקום אחד מיוחד ששמור לדילמה שהצגתי בתחילת המאמר:

ת ש ו ק ה .

כאשר אוהבים משהו (גם מישהו או מישהי אם תרצו...), באופן כזה שנמשכים אליו, ועושים אותו לא רק כי צריך, אלא כי גם נהנים ממנו, הוא ממלא כל חלל ריק של יצירתיות, אנרגיות, ומוטיבציה. כזה שמפריש חומרים מיוחדים לגוף שנדמה כי הוא לעולם לא מתעייף, תמיד במרוצה, ותמיד יש מקום לעשות עוד ממנו, הוא אף פעם לא נגמר, ובכל פעם שנדמה שהגענו למטרה, אנחנו מציבים אחת נוספת, רחוקה יותר ובעלת משמעות יותר מקודמתה. הוא מקנה שליטה בלתי רגילה, רמת ריכוז ומיקוד במטרה שאין שני לו.

לזה קוראים תשוקה. ותשוקה לעשייה ויצירה, לא מגיעה ממטרה של עשיית כסף. היא מגיעה ממקום של אהבה. ולכל אחד מאיתנו ישנה אהבה למשהו, אפילו אם המשהו הזה רדום כבר עשרות שנים, אפילו אם ניסינו לשכוח את המשהו הזה ולהדחיק את קיומו, הוא נמצא שם מחכה לנו שנעורר אותו.

אני מאמין שהעיקרון הראשון של חדשנות במנהיגות, הוא לעשות את מה שאנחנו אוהבים וטובים בו, אך חשוב מכך וכפועל יוצא של מה שאני מדבר עליו הוא, התשוקה לעשייה.

להיות פורץ דרך, ראשון, חדשן, ושונה, מצריך לעבור דרך ארוכה ומפותלת, עמוסה במכשולים, ומתנגדים.

במנהיגות עסקית עליך לא פעם לשכנע ולהוביל ארגון ובו אנשים, ומי שניהל שינוי בעבר יודע על מה אני מדבר. כמה זה קשה להעביר שינוי בארגון, או אפילו באגף או במחלקה, כמה אנרגיות אנו משקיעים בכך, איזה מחירים אנחנו משלמים בדרך, ויותר מכך, לא מובטח שהשינוי אכן יצליח בסופו של דבר. התשוקה שמה אותך כמנהיג במקום אחר לגמרי, אתה מרוכז כולך בעשייה, אתה מקפיד על כל הפרטים, ואתה לא מוותר או מתפשר על המטרה הנכספת, בה אתה מאמין יותר מכל.

בל נשכח כי בעלי עניין, כוחות פוליטיים, כוחות פיזיים, כוחות כלכליים, הם רק חלק קטן מהאתגרים העומדים בפני חדשנות במנהיגות והיכולת לעמוד בפני כל אלה ולהתמודד מולם, מצריכה אנרגיות וכוחות משמעותיים שאינם מגיעים ממניעים חומריים. הם מגיעים ממניעים רגשיים. והתשוקה לדבר, היא הכלי המרכזי של החדשנות במנהיגות, על מנת להתמודד עם כל אלו ולהמשיך בדרך המפותלת, לפעמים רבת השנים עד להשגתה של המטרה נכספת, החלום, או אם תרצו האהבה לעשייה.

אז בפעם הבאה שתקומו בבוקר, תסתכלו בראי ותשאלו את עצמכם, אם היום זה היה היום האחרון שלי עלי אדמות, האם זה מה שהייתי בוחר לעשות?