ירקון חטיבת הגשר.
מה שקורה ... קורה.
וזה מה שגורם לי
לכתוב את מה שאני כותב.
פוסטים אחרונים
- בין גלישה לגלישה. 25/6/14
- מכבי שלנו ... כל הכבוד. 17/5/14
- סדר כשר ושמח. 30/3/14
- כפר סבתא. 11/2/14
- החברים מ"ירקון חטיבת הגשר" - מאחלים לגולשים ט"ו בשבט שמח. 15/1/14
- הלטרון של טרומפלדור. 15/1/14
מרגיש להדליק נר זכרון לעדי טלמור ז"ל.
מרגיש להדליק נר זכרון לעדי טלמור ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה. -
 - יודע שעדי טלמור, אהב את השיר הזה במיוחד, בביצוע של - Elvis Presley Did It His Way Live -
 - טלמור נולד וגדל ברמת גן כיהודה ראובן נובמבר, להורים ניצולי השואה. אביו עברת את שם משפחתו לטלמור. - במסגרת השירות הסדיר בצה"ל, ניסה להתקבל לגלי צה"ל אך בקשתו נדחתה והוא שירת כמש"ק ביטחון מידע בחיל האוויר. עקב בעייה רפואית מולדת סבל מהגייה לקויה ונדחה מגלי צה"ל. רק לאחר ניתוח אף ושיעורי הגייה רבים התקבל לתחנה. - בגיל 25 החל לעבוד בגלי צה"ל כאזרח עובד צה"ל ושינה גם את שמו הפרטי לעדי. מאוחר יותר התפרסם כמבזקן בתוכנית "ערב חדש" בין השנים 1982 - 1992. במקביל היה מגיש ועורך חדשות בגלי צה"ל במשך כ-33 שנים, הגיש את תוכניות הרדיו "במצב הנוכחי" ו"בצהרי היום" ולימד בקורס הקריינות של "אולפני גבע". - אמו של טלמור, לאה נובמבר, התפרסמה לאחר שארז טל העניק לה בשנת 1994 פינה בתוכניתו "קשה בבוקר" שבגלי צה"ל, ובה דיברה בשבחה של התרבות הפולנית. היא הוזמנה לקבלת פנים בשגרירות פולין בישראל יחד עם מפקד התחנה משה שלונסקי ועם ארז טל, במעמד שגריר פולין בארץ. טלמור היה מעשן כבד. - בגיל 58 חלה בסרטן הריאה, ולאחר שקבעו הרופאים כי נותרו לו חודשים ספורים לחיות, בחר לשים קץ לחייו בעזרת ארגון "דיגניטאס" השווייצרי, המסייע לחולים סופניים לסיים את חייהם ללא כאב וייסורים[1]. - לבקשתו של טלמור, בצהרי יום שישי, 5 באוגוסט 2011, נשרפה גופתו. אפרו פוזר באגם הסמוך לציריך שבשווייץ. - קישורים חיצוניים
עדי טלמור ז"ל. -
 - |
ארכיון
פוסטים פופולאריים
-
אבק של ענן וולקני
10/5/10 | 2348 צפיות
-
בין גלישה לגלישה.
25/6/14 | 1261 צפיות
-
תודה.
24/8/11 | 768 צפיות
-
מוזמנים לפרגן ליואב YOYO המפרגן של הקפה...הפירגון בקהילת המוזיקה של הקפה.
1/9/11 | 773 צפיות
-
תמר שלך ושלי...שלנו. ברכות ומזל טוב.
31/3/13 | 1434 צפיות
-
פיטר גבריאל, טום וויטס - כתבתו של קוטנר רוק.נט
4/11/11 | 1210 צפיות
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמר גלרי.
מאד עצוב .טרגדיה .
חבל שברגעיו האחרונים היה לבד
ולא היה מי שיסעד אותו ..
יהי זכרו ברוך
עצוב מאד
יהי זכרו ברוך
יהי זכרו ברוך!
זכרונו לברכה.
-
כמה מילים לעילוי נשמתו.
.
א. האניגמה: עפר-אפר-עפר
מי האיש החפץ חיים טובים והוגנים, ללא מורא, ללא דאגה וללא מכאוב?
כולנו, באופן כזה או אחר,
רוצים חיים שלמים ללא פחד, צער ומכאוב,
ותוהים בינינו לבין עצמנו, ועם אחרים,
מדוע בעצם חיינו אינם כאלה?
-
רבים מאתנו נוקטים יוזמה אישית,
ומנסים בפועל להבין ולשנות את חיינו,
מהנג?ע שבהם אל הע?נ?ג המובטח.
לא הענג הרגעי והמכזב, אלא אל "שמחה מתמדת",
כזו שתלווה את שארית חיינו מעתה ואילך.
-
אחת התעלומות שמטרידות באופן כזה או אחר את רובנו,
היא אותה תחושת אפסות וחוסר תכלית של חיינו,
שאנו מכנים כאן עפר-אפר-עפר:
עפר (אולי מטפורי אך עדיין מהות שממנה באנו) ->
אפר (הם אנו וחיינו) ->
עפר (אליו נשוב).
-
ביטוי פסימי זה, ששגור מאד אצל רובנו, מקורו בפסוק המוכר ולא חביב,
שהוא דברי האלוהים הזועף אל אדם שהכזיב:
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה,
כי ממנה לקחת,
כי עפר אתה ואל עפר תשוב "
(בראשית ג',19).
-
לכאורה, מה בנאלי יותר מפסוק זה, שהפך לאמרה,
המזכירה לנו מידי פעם מאין באנו ולאן אנו הולכים?
רוב פרשני המקרא, נוטים לראות בדברים אלה קללה.
אחדים רואים בזאת חיוב ונחמה מסוימים,
כציון עובדה שזו דרכו של עולם ואין אחרת,
ואף מוצאים כאן רמז לגלגול נשמות, או לפחות לתחיית המתים ("תשוב")
-
.החיבור האסוציאטיבי שעושים פרשנים אחדים,
בין "כי עפר אתה..." עם הביטוי "עפר ואפר" ("ואנכי עפר ואפר", בראשית יח', 27),
כביטוי לאפסותו של האדם לנוכח הנשגב,
מותירה במקורות, וכן גם בנו,
ובעצם כמעט בכל אחד מהחברה האנושית,
תחושה לא נוחה של התגמדות ואפסות, שאיננה מצמיחה דבר,
והיא האניגמה הקיומית [=תעלומה] שמלווה את החברה האנושית מהיום שעמדה על דעתה:
באת מעפר, ותשוב לעפר, וכל חייך אינם אלא הבל,
כי הרי סיכמנו כבר שאין אנו אלא עפר ואפר...
-
האמנם?
האם מחזור חייו של אדם מתחיל בעפר,
חייו הם אפר,
ומסתיים בעפר?
כחלק מההונאה העצמית,
שכבעלי אגו כוזב אנו מצטיינים בה,
תמיד נוכל להימלט אל הרחם החם של דברי חכמים או תורות כאלה ואחרים,
המדברים על ייעוד, תכלית, גאולה אישית וכד'.
-
אך בינינו לבין עצמנו,
בשקט,
באותם רגעי פז בהם אנו מכבים את הפטפוט והצעקנות של האגו הפרטי,
ומקשיבים לקול הדממה הדקה של עצמנו, ולא לחכמות ולדברי אחרים,
איננו משתכנעים למילים גבוהות שכאלה,
ומרגישים מן הסתם,
חיבור אותנטי יותר לקו פסימי משהו, (מעגל?)
של עפר-אפר-עפר.
-
תחושה זו שלטת בקרבנו הרבה יותר מאשר המילים הגבוהות,
הנכונות לכאורה, של מימוש, ייעוד, גאולה וכד'.
-
נראה כאן,
כי דווקא התפיסה של עפר-אפר-עפר היא הברכה שכולנו בורכנו בה,
וכיצד זוכים לתובנה מעין זו,
לא בהיכלות החכמה,
אלא באמצעות הקשבה לאני הפנימי הקטן.
-
אך אם נמשיך בדרכנו המוכרת המובלת על ידי האגו הכוזב שלנו,
שהיא חמדנות, ביקורתיות ושפיטה כלפי הכל, ואף כלפי עצמנו,
נמשיך לבוסס בביצת הנגע שבחיינו.
-
"ואנכי עפר ואפר" - אם נשכיל במהלך חיינו להפוך ל"עפר ואפר",
האבק הדק של האפר מתפשט באורח פלאי, ותורם לנו ולסביבה הקרובה,
לשמחה מתמדת, לענג לשארית חיינו.
"ואל עפר תשוב" – אם השכלנו וידענו להפוך, ולו רגע בחיינו ל-"עפר ואפר",
נבין, שבבוא יומנו להיפרד מכאן,
איננו שבים אל אותו העפר שממנו באנו.
זו תמצית הברכה האנושית:
סוד האלכימיה של הפיכת עפר ממנו באנו, לעפר אחר, אישי פרטי, נשגב ומיוחד.
-
יש ביכולתנו להפוך את הנגע שבחיינו לענג.
לא בגאולת העולם, הארץ החברה...
לא להוות מציאות שלא ניתן לממש,
אלא נעשה זאת "בקטנה",
בחיינו אנו כפי שהם, הקטנים החיוורים והשגרתיים לכאורה.
נצליח לעשות זאת אם נשכיל להתחבר לטבורנו, להפוך ל-"עפר ואפר".
-
וכך יש להבין את הגדולה בברכות: כי מעפר אתה ואל עפר תשוב.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מאת אברום רותם
מרצה ועוסק במדע, בפילוסופיה,
בתאולוגיה יהודית כמו גם בפילוסופיה הינדית והיסטוריה,
ובקיצור - חי ונושם דעת
-
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
-
למידע נוסף בדבר המאמר הנ"ל
http://www.articles.co.il/article/12485/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94%20%D7%A9%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA:%20%D7%9B%D7%99%20%D7%9E%D7%A2%D7%A4%D7%A8%20%D7%90%D7%AA%D7%94%20%D7%95%D7%90%D7%9C%20%D7%A2%D7%A4%D7%A8%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91
מותו של עדי צימרר אותי ..יהי זכרו ברוך
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
באותו יום שנפטר קראתי כאן בדמרקר ..
קטע מעיתון שנכתב עליו לפני כ20 שנה
אנא קראו .. תראו איזה בן אדם נפלא הוא היה ..
דניאלה שמי העיתונאית מספרת איזה שכנים
היו לה ועדי טלמור ביניהם.
הקטע מתוך פוסט של אורלי 100
שהכירה אישית את עדי טלמור.
מותו של עדי טלמור הכה אותי בתדהמה. לא רק בגלל הסיפור לכשעצמו, אלא גם בגלל שפעם, מזמן הכרתי את עדי. הוא היה שכן שלי. הסיפור הזה של עדי, החזיר אותי אל למעלה מעשרים שנה אחורה, לבנין שבו גרתי.
אחרי שהפכתי וחיפשתי ובסופו של דבר מצאתי, באחד הארגזים שמזמן לא נפתחו אצלי, אני מצרפת סיפור (אמיתי לחלוטין) שהתפרסם בעיתון "העולם הזה" בחודש ינואר 1990. הסיפור נכתב על ידי דניאלה שמי, שאף היא התגוררה באותו בנין.
ניתן להגדיל בלחיצה על הקטע.
יהי זיכרו ברוך
גם בדרכו האחרונה / בלכתו
עשה זאת בכבוד ובדרכו שלו
תודה חברי על הנצחת זיכרו של עדי טלמור ז"ל
*
חיה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4106051,00.html
תודה על תשומת ה
אלו הם חייו.
יהי זכרו ברוך.
נסתרות דרכי השם.
בסוד שאול המלך.
ערב טוב שבת שלום לכולם =====
ניר היקר " לעדי טלמור ז"ל."
כמה תמונות על החיים שלו
תודה המפרגן הלאומי יואב
הוספת תגובה
אכן אדם אציל בחייו ובמותו.
אהבתי מאד את עגי טלמור
יהי זכרו ברוך..
יהיי זכרו ברוך
הלך לעולמו עדי טלמור,
איש גלי צה"ל
-
-
גלי צה"ל און-ליין
עדכון אחרון: 18:23 , 09/08/2011
חברינו, עורך ומגיש החדשות עדי טלמור,
שם קץ לחייו בציריך שבשוויץ לאחר שלפני כמה חודשים נודע לו
כי הוא חולה בסרטן ריאות קטלני וחשוך מרפא.
-
"58 שנים התנהלו חיי בנעימים
עד שכאבים עזים בצלע החזה אותתו -
לא נשלם אך תם", כתב במכתב שהותיר אחריו.
-
"לא ידעתי שהוא חולה - אף אחד לא ידע",
סיפר אחיו.
-
-
באוגוסט 1988, בעיצומו של מצוד נרחב שערכה המשטרה אחרי הרוצח הרצל אביטן, שנמלט מהכלא, צילצל הטלפון בדסק החדשות של גלי-צה"ל. "אני הרצל אביטן", אמר בתקיפות הקול מעבר לקו, "תעלו אותי מיד לשידור!".
עדי טלמור, עורך המבזקים שהשיב לטלפון, הבין שזה עשוי להיות סיפור גדול, אבל הוא גם ידע שאפשר ליפול בפח במצבים כאלה. תן לי פרטים מזהים, תבע, שאדע שזה באמת אתה. אביטן היה קצר רוח, חשש שהמשטרה תאתר אותו באמצעות הטלפון, וניתק. אחר-כך טילפן שוב. הוא הבין שטלמור לא יעביר אותו לאולפן ללא אימות זהותו ומסר למבזקן את מספר הטלפון של אמו, ושוב ניתק. טלמור בדק. אביטן צלצל בשלישית, ורק אז הועבר לאולפן, לראיון בשידור חי עם רפי רשף. זו היתה הפעם הראשונה באותם ימים דרמטיים שבהם שמע הציבור את קולו של הרוצח הנמלט.
עדי טלמור מגיש מבזק חדשות בתוכנית "ערב חדש", מתוך קטע הווידיאו שביקש לשדר אחרי מותו
עדי טלמור היה עורך חדשות מיומן. הוא ידע היטב את מלאכת הבדיקה והבירור, התמצות והקיצור. יותר מ-31 שנה ישב על אותו כיסא, בדסק החדשות של גל"צ, ליד "הטלפון האדום", סמוך לאולפן ה'. איש ידידותי ונעים דיבור בשיחות מסדרון, אבל נוקשה וקפדן מאין כמוהו במשמרות המבזקים.
באותה קפדנות תיכנן את מותו, לאחר שנודע לו שהסרטן שבו לקה אינו ניתן לריפוי. הוא הזמין כרטיס לכיוון אחד לציריך לאחר שתיאם מראש עם ארגון דיגניטאס, המסייע לאנשים שלקו במחלה סופנית לסיים את חייהם ללא סבל. טלמור, בן 58, לא הותיר דבר ליד המקרה ותיכנן את המהלך לפרטיו: נוסח ההודעה על מותו, טקס הזיכרון שהציע לקיים על שפת הים בתל-אביב, השירים שינוגנו לזכרו ברדיו, התצלום וסרט הווידיאו שיופצו לתקשורת.
טלמור היה איש בודד מאוד, סיפר אתמול בשידור איש התחנה ניב רסקין. במהלך שנות עבודתו הרבות בתחנה לא סיפר לעמיתיו על המחלה, כמו גם על התוכנית שרקם לסיים את חייו. היו שהבחינו שלאחרונה ירד במשקלו. קולו הצטרד, אולי בגלל הסרטן שהתפשט בריאותיו, ומאז יוני חדל להגיש את מבזקי החדשות. הוא המשיך לערוך את החדשות, וקריין קרא אותן באולפן.
ממש כך שמר על פרטיותו באדיקות בכל שנות עבודתו בתחנה ביפו. כמעט איש בגל"צ לא ידע היכן הוא מתגורר ולא הוזמן לדירתו. ידעו שמפעם לפעם היה יוצא לביקורים בקהיר. פעם אחת, ב-1990, חלף האוטובוס שבו נסע בסיני ליד אוטובוס אחר שהותקף על-ידי מחבלים. בן רגע שב טלמור להיות כתב ודיווח מהשטח. לשום ארגון תקשורת אחר לא היה כתב במקום האירוע.
אחד מסודות הצלחתה של גל"צ הוא התמהיל בין עובדים ותיקים ומנוסים ובין חיילים צעירים המביאים לתחנה מדי שנה רוח חדשה ואנרגיית נעורים. אחת מנקודות המפגש הבין-דורי היתה תמיד בדסק החדשות.
נערים ונערות בני 18, לבושים בחאקי בוהק, חדש, הגיעו לשם והביטו מבוהלים במבזקן הוותיק. לפעמים הרגישו החיילים הטריים שהם עוברים עוד טירונות. טלמור, שבעצמו לא התקבל לגל"צ, אלא הגיע לתחנה כאזרח לאחר שירות צבאי בחיל האוויר, תבע משמעת, מקצועיות, ערנות מלאה. לא תמיד התייחס בסבלנות למי שלא עשו את הדברים כנדרש. טענו שלעתים העיר לחיילים ולחיילות בלשון בוטה מדי, אולי אפילו השפיל מפיקים או מפיקות צעירים. אבל הוא גם לימד אותם פרק חשוב בהלכות עיתונות: סוד המבזק וידיעת החדשות.
טלמור הפך ל"מבזקן המיתולוגי" של גלי-צה"ל לא רק בשל כהונתו רבת העשורים בדסק, אלא גם הודות לנעימת דיבורו המיוחדת, הבלתי רשמית. כך היה לאחד הסמלים של התחנה, שהחליפה את "הקריין" ב"מגיש", שנפרדה מן הטון המוקפד והתקני לטובת סגנון רדיופוני חדש של דיבור אנושי, בלתי פורמלי.
האינטונציה החופשית של טלמור עוררה לפעמים חיוך, אבל ליוותה את כל מאזיני גלי-צה"ל מאז סוף שנות ה-70 ועד היום, בשעות הקשות וברגעים המשמחים. "גדלנו על הקול שלך", נפרד ממנו אתמול אחד ממאות הטוקבקיסטים שהגיבו באתר ynet לידיעה על מותו, "הפנים והקול הנעימים של שנות ה-80", כתב אחר. את פניו הכירו המאזינים בימים שבהם נפתחה בכל יום התוכנית "ערב חדש", שנולדה ב-1982, בימי מלחמת לבנון הראשונה, במבזק חדשות של גלי-צה"ל. זה היה בטרם עלו לאוויר ערוץ 2 וערוץ 10: קריין החדשות מטעם התחנה הצבאית שישב באולפן הטלוויזיה החינוכית זכה לחשיפה עתירת רייטינג.
עדי טלמור בדסק החדשות של גלי-צה"ל, יוני 2011, בתצלום שביקש לפרסם לאחר מותו (צילום: תמר אלמקאייס)
מערך יומני החדשות של גלי-צה"ל בא לעולם בשלהי כהונתו של יצחק לבני כמפקד התחנה, מיד עם תום מלחמת יום הכיפורים. התחנה עברה כמעט בן-לילה מ"יומן צה"ל" יומי קצר בן 20 דקות לארבעה יומני חדשות מלאים, והציבה בכך לראשונה תחרות של ממש לקול-ישראל. ב-1977 יזם מנהל מחלקת החדשות דאז, אלון שליו, צעד נוסף: שידור מבזקי חדשות.
גל"צ היא יצור תקשורתי יוצא דופן, תחנת שידור צבאית עם אג'נדה אזרחית, אנומלית מעצם מהותה. הנה עוד אנומליה נוסח גל"צ: במשך 34 שנים היו בתחנה רק שני עורכי מבזקים בכירים. ראשון המבזקנים היה צבי רימון, שעבר לגל"צ אחרי שנים ככתב "ידיעות אחרונות".
ביולי 1977 הוכנס לשימוש "הטלפון האדום", חידוש שיובא מצרפת ביוזמת העיתונאי הוותיק ישעיהו בן-פורת. היה זה הצעד הראשון בתקשורת הישראלית למה שמאפיין היום את המדיה החדשה: האזרח הפך ממאזין לספק חדשות. שנים לפני שנכנס לשימוש בישראל הטלפון הסלולרי, מיהרו אזרחים לטלפונים ציבוריים כדי לדווח, 24 שעות ביממה, על תאונות דרכים, פיגועים, מעשי פשע ונפילות קטיושות בגבול הצפון. לעורכי החדשות בגלי-צה"ל נוסף כלי חשוב של מידע.
כל אימת שרימון היה בחופשה, נקרא להחליפו כתב צעיר שהגיע באותן שנים לתחנה, ומונה כתב לענייני תעופה ותיירות. שמו האמיתי היה יהודה נובמבר, בן להורים ניצולי שואה מרמת-גן, אבל ברדיו בחר להיקרא עדי טלמור. הוא אהב את עבודת הכתב, אבל נמשך גם למתח של חדר החדשות והגשת המבזקים. כשפרש רימון מגל"צ בראשית 1980 כדי לשמש יועץ תקשורת לשר התיירות דאז אברהם שריר, נמסר התפקיד לטלמור.
רימון זוכר את החפיפה היסודית שערכו בתפקיד. "אני רוצה לראות איך אתה נושם", אמר לו טלמור, והלך בעקבות מורהו לתוככי האולפן, ללמוד כל פרט מסודות המקצוע. "הוא בא לתפקיד עם המון מרץ ואמביציה מקצועית", אומר רימון. "הוא עשה את זה באהבה גדולה ובכישרון". עם השנים, ככל שצבר ניסיון, למד טלמור גם לשלב הומור במבזקים, גם כדי להיחלץ ממצבים מביכים, כאשר התבלבל בציון השעה או כשנשמט מזכרונו שמו של כתב.
ב-1996 חלה התפתחות נוספת, כאשר מפקד התחנה דאז משה שלונסקי החליט שגלי-צה"ל תשדר מהדורת חדשות מדי שעה. עד אז שידרו גל"צ "מבזקי חצי" ופריצות לשידור בעת אירועים דרמטיים, אבל בשעה העגולה היו עוברים לקול-ישראל.
"לא היה לנו המשה חובב שלנו", אמר שלונסקי בהתייחסו לקריין החדשות שהגיש שנים את המהדורות בקול-ישראל, "אבל החלטנו לנצל את יתרון הזריזות, המיידיות והממזריות של גל"צ, ולשלב אינסרטים (הקלטות) אפילו במהדורות הקצרצרות, תמיד עם קולות מהשטח". את המהדורות הללו הגיש בדרך כלל קריין בגל"צ, אבל עדי טלמור היו העורך הראשי שלהן. הוא גם הגיש את יומן הצהריים הקצר, ובמשך שנים גם ערך והגיש בשבת בבוקר את "במצב הנוכחי", יומן החדשות השבועי.
בנובמבר 1994, לאחר שידור ידיעה על פיגוע חבלני בצומת נצרים ברצועת עזה, שבו נהרגו שלושה קצינים, הועמד טלמור לדין משמעתי, ועימו מנהל מחלקת האקטואליה באותם ימים גיל עומר. הסיבה: הידיעה על מותם של הקצינים לא קיבלה אישור מוקדם של הצנזורה הצבאית ושל דובר צה"ל, כנדרש על-פי נהלי העבודה הצבאיים. לא עזרה הטענה כי הרמטכ"ל, רב-אלוף אהוד ברק, אמר עוד קודם לכן במסיבת עיתונאים שהועברה בשידור חי בקול-ישראל כי בפיגוע נהרגו שלושה חיילים. טלמור ועומר קיבלו נזיפה והושעו לחודש.
ב-2007 מצא עצמו טלמור שלא בטובתו בחדשות, לאחר שהמשטרה דיווחה כי נהג בשכרות, נמלט משוטרים ואף פגע בניידת. הוא הודה ששתה בירה ונבהל כשראה אנשים שהתקרבו אליו עם פנסים, לא ידע שהם שוטרים ועל כן נסע מן המקום.
אחרי האירוע פורסמה באתר nrg כתבת דיוקן שתיארה את טלמור כאדם שאומר בדיוק את מה שהוא מרגיש, משוחרר מכבלי הפוליטיקלי-קורקט. "עדי משוגע, במובן הכי חיובי שיש. אין אחד שלא חטף בומבות מהסגנון שלו... בוטה. אני אישית מת עליו. הפה שלו מתרוצץ חופשי. הוא ילדותי. יש בו טוב לב מדהים וגם בוטות גסה והתפרצויות. הסביבה מקבלת אותו כמו ילד שובב. מקבלים את הישירות שלו ואת הבוטות", צוטט בכתבה עיתונאי שעבד איתו.
בתחנה הכירו גם את אמו, לאה נובמבר ז"ל. באמצע שנות ה-90 אירח אותה ארז טל בתוכניתו היומית "קשה בבוקר" בפינה קבועה. היא ייצגה שם את דמותה שלה, אמא פולנייה. בנה הביא עימו מורשת פולנית גם לדסק החדשות: חולשה לניקיון קפדני. הוא היה מקרצף לפני כל משמרת את דסק החדשות, נוזף בכעס מהול בהומור במפיקות ובמפיקים שאינם יודעים ניקיון מהו.
סגנונו, דיבורו והתנהגותו היו שנויים לא פעם במחלוקת, אבל מי שעבדו עימו העדיפו להגדירו כ"דמות עסיסית וצבעונית". אתמול, כשנחתה ההודעה הדרמטית על מותו בשווייץ, קראה יעל דן, חנוקה מהתרגשות, את הודעת האבל שניסח הוא עצמו. והיו גם מי שלא הופתעו. "עדי תמיד היה איש חידתי", אמר אחד מהם.