כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    סיפור על תן שחורגב

    44 תגובות   יום שישי , 12/8/11, 14:06

    תן שחור-גב
    נוקב מבטו בי

    ''

    זו הייתה הפעם השנייה שנוקבתי.

    מוזר, הרי תנשחורגב הוא טורף קטן יחסית שמצוי בשפע באפריקה, ובכל זאת רק פעמיים ננעצו מבטינו זה בזה או זו בזה. בפעם הראשונה שנתקלתי במבט של תן נרתעתי. זה היה כאשר הגעתי לסיור הראשון וג'רמיה לא נתן לי להתקרב מידי. היה שם משחק שאל לך להתערב בו. משחק בין תן שחורגב אחד שקרא לחגיגה את כל משפחתו ולכל מי ששמע. מנגד הקיפו אותו ואת הזברה הטרופה, ארבע לביאות שרצו את טרפן בכל מחיר. הם רקדו, הוא מתקרב והן מרחיקות אותו בנהמות כמו כועסות. בכלאופן כך זה נראה, יום שגרתי של ריקוד שחוזר עלעצמו כבר אלפי שנים. אחרכך הגיעה בתזוגו (או בנזוגו) ועוד כמה שכנים והם הגבירו את תרועות החגיגה ואת קצב הריקוד. הם אילצו את הלביאות להגביר את קצב הנהמות הכמוזועמות ולהגביר את קצב ריצתן. לא הבנתי מדוע הם בכלל מתייחסות להפרעה הבטלה בשישים הזו. ג'רמיה אמר שמספיק והמשכנו הלאה. לאחר שעתיים התגנבתי חזרה בשקט, הפעם עם מצלמה ועדיין המשחק נמשך, אלא שהפעם סעודת הלביאות כבר הייתה בעיצומה. התמקמתי בשקט, אולי אבין. אני ממתין למשהו שיסביר לי ובכדי לבלבל אותי עוד, הגיעו לזירה גם צבועים מנוקדים. אויבי הנפש של האריות, הם אשר היוו את מטרת מקהלת התנים. הן הגיעו מחרחרות (אלה הנקבות שחזקות בהרבה מהזכרים) והלביאות לאחר ניסיונות כושלים להבריח אותן, הסתלקו בנהמות מלאות עצב, ריר וצער. היה כה ברור. התנים השתתקו והמתינו בשקט לסיום סעודת הצבועים. אך צבועים כמו צבועים, כאשר הם רעבים באמת, אף עצם הם לא משאירים. כך נחרץ גורל התנים לאותו היום לשוב ולחפש ארוחה תפורה למימדיהם, ארנבת, עכבר או סתם גרגרי יער.

    ''
     

    ובי, בי נחרט המבט. אותו מבט מלא ערגה לזברה ששכבה לה שחוטה וממתינה. לא הבנתי את המבט ולא הבנתי מה באמת מחפש לו תן ליד סעודת לביאות. רק את המבט קלטתי. ונרתעתי, לא מבין כלום.

    אחרי שנה שבתי לאפריקה לסייע וראיתי מבטים כאלה בכל פינה. בכל צומת. בכל כפר. בכל מקום אליו הגעתי. ותמיד זכרתי את מבט התן ההוא מול גופת הזברה. אותו מבט עורג למעט מזון. אותם קולות שאולי יעירו מהומה שבסופה יזכו בכמה פירורים. אף אחד מהמוסדות הבינלאומיים שפועלים באפריקה, לא שולח את מתנדביו לחפש מבטי חיות. לקלוט ולהתחבר אל מבט עורג, חשדן או אלים. מבט של אפריקה. הגעתי לאפריקה בלי הכשרה מוקדמת וללא קורסים בהבנת האיש שבכפר, משמעות העוני או פשר החינוך.  בלי להבין את מארג החברה. הגעתי ובתרמילי רק מבטי חיות ואנשים שאספתי בדרך. הגעתי ובליבי אהבה גדולה לאנשים וציפורים. הגעתי חמוש במצלמה ובידידות ואהבה גדולה לג'רמיה, לאמנדה ולטריש. וחששתי. חששתי מהפרויקט שגדל מיום ליום. בלילה, שלאחר ימים כאלה, לפני שנרדמתי, ברגע הנים-לא-נים היה מופיע התן ומביט בי במבט ההוא הראשון. מבטו העניק לי משהו חסרשם. כמו מנורת אלדין קסומה. אני מתחכך בזיכרון שנצרב והוא התן של אז מעניק לי מרפא מכוחו.

    דווקא תן, מכל החיות.

    אחרכך במידבר, כאשר חיפשתי את בז האמוּר שוב נתקלתי בו, תן שחורגב המביט בי.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/11 14:47:

      צטט: bonbonyetta 2011-08-19 13:31:52

      * אוי, כמה אני מתגעגעת. כמה קשה לראות בעלי חיים רעבים, במיוחד שיש שם שנה שחונה ואתה בא בסוף עונת היובש.....

      _______________________

      קורע מאוד לזהות את המבט בעיני ילדים.

      להם העונה הגשומה תעזור הרבה הרבה פחות...

        19/8/11 13:31:
      * אוי, כמה אני מתגעגעת. כמה קשה לראות בעלי חיים רעבים, במיוחד שיש שם שנה שחונה ואתה בא בסוף עונת היובש.....
        19/8/11 13:24:

      צטט: מיסיס H 2011-08-17 23:20:11

      מבט של אפריקה שאינו קיים במבטים אחרים.

      ________________________

      אפריקה מביטה ושורטת...

      ואני משתדל להראות את עורי :))

        19/8/11 13:23:

      צטט: אביה אחת 2011-08-17 13:49:41

      שדותקום

       

       

      הוא הביט בך -

       אני אוהבת להגיע אליך -- -

       תודה על הפוסט - המילים - התמונות -

      יפה בעיניי -

       יום נעים

      ______________________________

      הכל מתחיל בקשר עין, הלאכך?!

      תודה אביה :))

        19/8/11 13:22:

      צטט: qi 2011-08-17 13:29:20

      מפגשים ללא מילים....

      עמוסים תחושות, רגשות ולפעמים גם תובנות.

      יפה לי ההתבוננות שלך.

      __________________________

      אני מייחל לשיחות הפנימיות שהטבע מעורר בי...

      יש שם יסודות שנעלמים מחיינו העירוניים.

      תודה לך :))

        19/8/11 13:21:

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-08-17 00:38:00

      באפריקה לא הייתי ספרי לא ראיתי יפה תיארת כמו כמעט כולם אני אנטי-צבוע ופרו-אריה (אך בזכות ניישונל ג'אוגרפיק אני מתחיל לשנות קמעה את טעמי) אבל לתנים יש לי חיבה מימי השקאלים של ילדותי במורשה... אם יש'יהיה לך פוסט על פילים תוכל לגלות אצלי הערצה מהי. תודה

      ____________________________

      אחרי שמתחזים אחר חיי הצבועים לומדים להעריך מאוד את התא המשפחתי שלהם.

      יש הרבה על פילים, החיה שאני מכבדה וירא ממנה...

        17/8/11 23:20:
      מבט של אפריקה שאינו קיים במבטים אחרים.
        17/8/11 13:49:

      שדותקום

       

       

      הוא הביט בך -

       אני אוהבת להגיע אליך -- -

       תודה על הפוסט - המילים - התמונות -

      יפה בעיניי -

       יום נעים

        17/8/11 13:29:

      מפגשים ללא מילים....

      עמוסים תחושות, רגשות ולפעמים גם תובנות.

      יפה לי ההתבוננות שלך.

        17/8/11 00:38:
      באפריקה לא הייתי ספרי לא ראיתי יפה תיארת כמו כמעט כולם אני אנטי-צבוע ופרו-אריה (אך בזכות ניישונל ג'אוגרפיק אני מתחיל לשנות קמעה את טעמי) אבל לתנים יש לי חיבה מימי השקאלים של ילדותי במורשה... אם יש'יהיה לך פוסט על פילים תוכל לגלות אצלי הערצה מהי. תודה
        15/8/11 21:53:

      צטט: סיגל ל .פ. 2011-08-15 17:53:41

      הכוכב האלף...

      ___________________

      לא להאמין!

      תודה לך סיגל :))

        15/8/11 17:53:
      הכוכב האלף...
        14/8/11 14:55:

      צטט: לי ע 2011-08-14 10:19:01

      האמפתיה שלך מרגשת. ובעטיפה של הרפתקה נועזת, איזה סיפור מדהים לספר לבנבנך. ולנו.

      ____________________

      אין כאן הרפתקאה נועזת, יש כאן אולי תיאור של הצעדים הראשונים שלי באפריקה, ומדוע אבק אפריקה התיישב לי מתחת לעור...

      בנבני.... כמה שאני מתגעגע!

      תודה :))

        14/8/11 14:53:

      צטט: קביאר 2011-08-13 23:53:37

      אני כבר הייתי מתה 18 פעמים

      ________________________

      אנלאמבין למה היה לוקח לנסיך להציל אותך רק בפעם ה- 18 :))

        14/8/11 14:52:

      צטט: hilulialf 2011-08-13 20:35:02

      צטט: שדותקום 2011-08-13 14:49:54

      צטט: hilulialf 2011-08-12 17:02:52

      יפה, חכם, פיוטי, ונוקב בעת ובעונה אחת. אהבתי להפליא.

      _________________________

      תודה לך :))

      כלכך הרבה מחמאות על ניסיון להסביר לעצמי מעט...

       

      כנראה שאי שם, במקומות בהם אנחנו מנסים להסביר לעצמנו דברים, מתחוללים ה"ארועים" המהותיים ביותר. אולי זה נשמה קלישאי ואולי לא.....

      אפילו קריאת התגובות שקיבלת מעידה על כך.

      _____________________________

      שוב תודה על דברייך :))

      כן, לעיתים קרובות השיחה הפנימית היא תוצאה של דין וחשבון וגם של שיחות.

      לכן אני כותב פוסטים, למען יגיבו...

        14/8/11 14:50:

      צטט: רונה ב 2011-08-13 18:47:32

      אורחת לרגע נפעמתי מהצלומים והרגישות לטבע . כה יפה וכה עצוב תודה לך

      ____________________

      תודה לך שבאת והגבת...

      את מוזמנת :))

        14/8/11 14:49:

      צטט: הלנה היפה 2011-08-13 18:32:45

      צטט: שדותקום 2011-08-13 16:43:28

      צטט: הלנה היפה 2011-08-13 15:22:17

      שדות יקירי, הכתיבה הרגיזה שלך החזירה אותי אחורה לימי הילדות שלי במושבה, אל התנים המייללים בלילות ואגדת הצבוע ליד פסי הרכבת, האורב לאנשים ומפתה אותם בחיוכו. צבועים לא ראיתי מאז אבל התנים ממלאים עכשיו את גני יהושע ואני שומעת אותם בלילות מייללים. אין להם כנראה מספיק מזון שם כיוון שבוקר אחד נתקלתי בבחור הזה בשעה 10:00 בבוקר מבוהל מאוד.

      מהכתיבה שלך ברור המצב שם ברור שהמצב בלתי נסבל. הרעב עובר כחוט השני בכל האוכלוסיות, בין האנשים ובעלי החיים ואין לי מושג איזו מחאה תשנה שם את המצב, הרי גם המלחמות בין השטים שם הן חלק בלתי נפרד מהרעב הזה, ממלחמת הקיום. קשה, כל כך קשה לדמיין את המצב הקיצוני הזה שדות.   
      תודה שדות על הכתיבה הרגישה שלך, על הסיפור המקסים ועל הצילומים הנהדרים. התן שחור הגב, ממש חדש לי. תודה גם עליו.
      לאה

      ____________________________________________

      אני זוכר שכתבת על המפגש עם התן.  זהו התן הזהוב שנפוץ ברחבי צפונאפריקה, מזרח אירופה ואסיה.

      שמח שנהנית מסיפור שני המפגשים הראשונים שלי עם שחורגב.

      ההיבט שאני כותב כאן מעורר מחשבות ואפילו ניסיונות לבחון את המתרחש בחברה המערבית,

      אלא שקטונתי.

      כל שניסיתי לתאר כאן הוא את השיעור במבטים שרכשתי באפריקה.

      את השיעור שאולי הביא אותי לשוב לשם פעם אחר פעם בניסיון לתרום סנט זעיר אחד ממני.

      אני לא רואה פיתרון, כל עוד העולם המערבי ספון בביתו השבע.

      אך ברור לי שיום יבוא והמחאה האפריקאית תשטוף את אפריקה ואף יותר מכך...

      ========================

      מה שמפחיד כאן בתקווה שלך שאם הם יתקוממו, זה יהיה אכזרי מאוד ויעלה בדמים רבים כל כך!

      ______________________________

      לא, איני מקווה לכך.  לוואי שלא יקרה כך!

      אך כל עוד אירופה השבעה לא לוקחת את האחריות לכך, לדעתי כך יקרה...

        14/8/11 10:19:
      האמפתיה שלך מרגשת. ובעטיפה של הרפתקה נועזת, איזה סיפור מדהים לספר לבנבנך. ולנו.
        13/8/11 23:53:
      אני כבר הייתי מתה 18 פעמים
        13/8/11 20:35:

      צטט: שדותקום 2011-08-13 14:49:54

      צטט: hilulialf 2011-08-12 17:02:52

      יפה, חכם, פיוטי, ונוקב בעת ובעונה אחת. אהבתי להפליא.

      _________________________

      תודה לך :))

      כלכך הרבה מחמאות על ניסיון להסביר לעצמי מעט...

       

      כנראה שאי שם, במקומות בהם אנחנו מנסים להסביר לעצמנו דברים, מתחוללים ה"ארועים" המהותיים ביותר. אולי זה נשמה קלישאי ואולי לא.....

      אפילו קריאת התגובות שקיבלת מעידה על כך.

        13/8/11 18:47:
      אורחת לרגע נפעמתי מהצלומים והרגישות לטבע . כה יפה וכה עצוב תודה לך
        13/8/11 18:32:

      צטט: שדותקום 2011-08-13 16:43:28

      צטט: הלנה היפה 2011-08-13 15:22:17

      שדות יקירי, הכתיבה הרגיזה שלך החזירה אותי אחורה לימי הילדות שלי במושבה, אל התנים המייללים בלילות ואגדת הצבוע ליד פסי הרכבת, האורב לאנשים ומפתה אותם בחיוכו. צבועים לא ראיתי מאז אבל התנים ממלאים עכשיו את גני יהושע ואני שומעת אותם בלילות מייללים. אין להם כנראה מספיק מזון שם כיוון שבוקר אחד נתקלתי בבחור הזה בשעה 10:00 בבוקר מבוהל מאוד.

      מהכתיבה שלך ברור המצב שם ברור שהמצב בלתי נסבל. הרעב עובר כחוט השני בכל האוכלוסיות, בין האנשים ובעלי החיים ואין לי מושג איזו מחאה תשנה שם את המצב, הרי גם המלחמות בין השטים שם הן חלק בלתי נפרד מהרעב הזה, ממלחמת הקיום. קשה, כל כך קשה לדמיין את המצב הקיצוני הזה שדות.   
      תודה שדות על הכתיבה הרגישה שלך, על הסיפור המקסים ועל הצילומים הנהדרים. התן שחור הגב, ממש חדש לי. תודה גם עליו.
      לאה

      ____________________________________________

      אני זוכר שכתבת על המפגש עם התן.  זהו התן הזהוב שנפוץ ברחבי צפונאפריקה, מזרח אירופה ואסיה.

      שמח שנהנית מסיפור שני המפגשים הראשונים שלי עם שחורגב.

      ההיבט שאני כותב כאן מעורר מחשבות ואפילו ניסיונות לבחון את המתרחש בחברה המערבית,

      אלא שקטונתי.

      כל שניסיתי לתאר כאן הוא את השיעור במבטים שרכשתי באפריקה.

      את השיעור שאולי הביא אותי לשוב לשם פעם אחר פעם בניסיון לתרום סנט זעיר אחד ממני.

      אני לא רואה פיתרון, כל עוד העולם המערבי ספון בביתו השבע.

      אך ברור לי שיום יבוא והמחאה האפריקאית תשטוף את אפריקה ואף יותר מכך...

      ========================

      מה שמפחיד כאן בתקווה שלך שאם הם יתקוממו, זה יהיה אכזרי מאוד ויעלה בדמים רבים כל כך!

        13/8/11 16:43:

      צטט: הלנה היפה 2011-08-13 15:22:17

      שדות יקירי, הכתיבה הרגיזה שלך החזירה אותי אחורה לימי הילדות שלי במושבה, אל התנים המייללים בלילות ואגדת הצבוע ליד פסי הרכבת, האורב לאנשים ומפתה אותם בחיוכו. צבועים לא ראיתי מאז אבל התנים ממלאים עכשיו את גני יהושע ואני שומעת אותם בלילות מייללים. אין להם כנראה מספיק מזון שם כיוון שבוקר אחד נתקלתי בבחור הזה בשעה 10:00 בבוקר מבוהל מאוד.

      מהכתיבה שלך ברור המצב שם ברור שהמצב בלתי נסבל. הרעב עובר כחוט השני בכל האוכלוסיות, בין האנשים ובעלי החיים ואין לי מושג איזו מחאה תשנה שם את המצב, הרי גם המלחמות בין השטים שם הן חלק בלתי נפרד מהרעב הזה, ממלחמת הקיום. קשה, כל כך קשה לדמיין את המצב הקיצוני הזה שדות.   
      תודה שדות על הכתיבה הרגישה שלך, על הסיפור המקסים ועל הצילומים הנהדרים. התן שחור הגב, ממש חדש לי. תודה גם עליו.
      לאה

      ____________________________________________

      אני זוכר שכתבת על המפגש עם התן.  זהו התן הזהוב שנפוץ ברחבי צפונאפריקה, מזרח אירופה ואסיה.

      שמח שנהנית מסיפור שני המפגשים הראשונים שלי עם שחורגב.

      ההיבט שאני כותב כאן מעורר מחשבות ואפילו ניסיונות לבחון את המתרחש בחברה המערבית,

      אלא שקטונתי.

      כל שניסיתי לתאר כאן הוא את השיעור במבטים שרכשתי באפריקה.

      את השיעור שאולי הביא אותי לשוב לשם פעם אחר פעם בניסיון לתרום סנט זעיר אחד ממני.

      אני לא רואה פיתרון, כל עוד העולם המערבי ספון בביתו השבע.

      אך ברור לי שיום יבוא והמחאה האפריקאית תשטוף את אפריקה ואף יותר מכך...

        13/8/11 16:35:

      צטט: debie30 2011-08-13 13:14:18

      מרתק, הסיפור והתמונות,
      לא הייתי רוצה לחזות בחיות בשעת טרף,

      מנחה שמלחמת הקיום שלהם לא פשוטה,

      וכל אחד יודע ומבין את מקומו
      לתן בתמונה הראשונה יש מבט מאוד חברי,

      כמו מצפה לפגישה חשובה
      הוא יפיפה.

       

      תודה

      ________________________________________

      כאשר נוכחתי בשעת טריפה גיליתי שאכן שערות העורף שלי סומרות...

      התמונה הראשונה היא מהפעם הראשונה ששחורגב נקב בי את מבטו.

      מאז כך הרגשתי בכל המפגשים עם שחוריהגב.

      אלא שהיום אני יודע גם את החברות איתם...

      תודה לך דבי :))

        13/8/11 16:16:

      צטט: גליתוש. 2011-08-13 07:54:38

      זה די עצוב להסתכל על סעודת מלכים מן הצד. הגם בין החיות קיימת חזיריאדה וחוסר שיתוף פושטי היד בחגיגה? חומר למחשבה.

      ____________________________

      בין החיות קיימת היררכיה ברורה של כוח שכל הזמן עומד על המשמר.

      כל אחד זוכה במנה לפי מידת הדומיננטיות שלו באותו הרגע.

      אני ניסיתי להצביע על המבט הרעב שעובר כחוט השני בין החיות לבני האדם...

        13/8/11 15:22:

      שדות יקירי, הכתיבה הרגיזה שלך החזירה אותי אחורה לימי הילדות שלי במושבה, אל התנים המייללים בלילות ואגדת הצבוע ליד פסי הרכבת, האורב לאנשים ומפתה אותם בחיוכו. צבועים לא ראיתי מאז אבל התנים ממלאים עכשיו את גני יהושע ואני שומעת אותם בלילות מייללים. אין להם כנראה מספיק מזון שם כיוון שבוקר אחד נתקלתי בבחור הזה בשעה 10:00 בבוקר מבוהל מאוד.

      מהכתיבה שלך ברור המצב שם ברור שהמצב בלתי נסבל. הרעב עובר כחוט השני בכל האוכלוסיות, בין האנשים ובעלי החיים ואין לי מושג איזו מחאה תשנה שם את המצב, הרי גם המלחמות בין השטים שם הן חלק בלתי נפרד מהרעב הזה, ממלחמת הקיום. קשה, כל כך קשה לדמיין את המצב הקיצוני הזה שדות.

      http://cafe.themarker.com/image/2077446/
         
      תודה שדות על הכתיבה הרגישה שלך, על הסיפור המקסים ועל הצילומים הנהדרים. התן שחור הגב, ממש חדש לי. תודה גם עליו.
      לאה

        13/8/11 15:11:

      צטט: dafone 2011-08-13 00:26:49

      "אף אחד מהמוסדות הבינלאומיים שפועלים באפריקה, לא שולח את מתנדביו לחפש מבטי חיות. לקלוט ולהתחבר אל מבט עורג, חשדן או אלים. מבט של אפריקה. הגעתי לאפריקה בלי הכשרה מוקדמת וללא קורסים בהבנת האיש שבכפר, משמעות העוני או פשר החינוך.  בלי להבין את מארג החברה. הגעתי ובתרמילי רק מבטי חיות ואנשים שאספתי בדרך. הגעתי ובליבי אהבה גדולה לאנשים וציפורים..."

       

      אתה מעדן במילותיך מציאות איומה, בלתי נסבלת, חיים נטולי תקווה.

      אפילו לחיות הרעבות יימצא בסופו של דבר מזון, גם אם גרגרים בלבד.

      ונדמה שבני האדם העניים נשמטו כחרוזים-אין-בם-חפץ משרשרת המזון ומתישהו ייבלעו בעפר.

      ואם אירגוני הסיוע עיוורים או רקובים מהראש, האם יתכן שינוי?

      במציאות אכזרית שכזאת שפר עליך גורלך להיוולד תן. לפחות תחווה סולידאריות עם בני מינך.

      __________________________

      השינוי יבוא רק במחאה שתסחוף את החברה התת-עניה הזו.

      ומחאה שכזו בוא תבוא! ולצערי תהיה מלווה באלימות נוראה...

      ובינתיים האחראים למצב יושבים וסועדים מכֵּירות הבשר שגדלו מכל המשאבים של אפריקה הנגזלת.

      הבטן שלי מלאה, אך כאשר אני כותב כאן, אני מנסה לרכך את המילים שלי.

      מניסיוני למדתי, שרק "עניי העיר" יכולים להניע אנשים למעשה, ומה שמתרחש במחוזות רחוקים של אפריקה (או כל מקום מוכה אחר) מזיז רק מתי מעט...

        13/8/11 15:03:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-08-12 22:08:21

      אוהבת איך שאתה מספר ת'סיפורים. תן שחור גב מאוד מיוחד. חשבתי שתנים הן חיות לילה ולא ידעתי שהם ערים ביום. בתמונה הראשונה יש לו מבט מאוד מרוכז, ואולי הוא מכיר אותך?

      ________________________

      אנשמח לשמוע שאת אוהבת ת'סיפורים... :))

      הם באמת פעילים יותר בלילה, אך גם בשעות הבוקר המוקדמות.

      קוראת לב את! כך ממש חשבתי כאשר ראיתי אותו מביט בי,

      ולכן גם שבתי לזירת הטרף.

      במפגשים בינינו יש אינטימיות, מצידי לפחות, אשר כנראה מקורה בהרהור -

      "אני מתחכך בזיכרון שנצרב והוא התן של אז מעניק לי מרפא מכוחו."

        13/8/11 14:55:

      צטט: saskia 2011-08-12 21:24:09

      העלת את אפריקה של פעם לזיכרון.. תודה.

      ______________________________

      מעבר לאבק אפריקה, היא קיימת ופועמת.

      כלכך הרבה בה...

        13/8/11 14:54:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-08-12 20:23:22

      שרשרת המזון היא אכזרית מאד למי שנמצא בסופה. עצוב מאד שלעיתים מדובר באנשים.

      ____________________

      אנו משליכים מאמות המידה שלנו אל המתרחש בטבע.

      אני מנסה ללמוד מהטבע כמה דברים שמאפיינים אותנו.

      ואז העצב בא...

        13/8/11 14:52:

      צטט: LIRIKA- 2011-08-12 17:38:20

      אתה מדבר בשם הטבע. פיוטי ויפה.

      ________________

      תודה לך ליריקה :))

      לא יודע אם אני פה ראוי לטבע, אך אני מנסה לשים כאן רשמים והתרשמויות.

      לראות מה משמעות הדברים בחיי...

        13/8/11 14:50:

      צטט: ruthy 2011-08-12 17:26:23

      צילומים נאים, מילים נחמדות.

      ________________________

      מכל התיאורים, לא חשבתי על המילים האלה כעל מילים נחמדות...

        13/8/11 14:49:

      צטט: hilulialf 2011-08-12 17:02:52

      יפה, חכם, פיוטי, ונוקב בעת ובעונה אחת. אהבתי להפליא.

      _________________________

      תודה לך :))

      כלכך הרבה מחמאות על ניסיון להסביר לעצמי מעט...

        13/8/11 14:48:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-08-12 14:17:24

      מצויין. נדדתי איתך בדמיוני. כמו השועלה שם ב"והיום איננו כלה"...

      _____________________

      לא הלכתי כלכך רחוק.

      דמות השועלה הרבה יותר מורכבת ממה שאני ניסיתי לראות בשחורגב.

      הפוסט הזה הוא ניסיון שלי לתפוס בקצה חוט ההסברים למתרחש במקומות בהם עדיין נאבקים קיומית...

        13/8/11 13:14:

      מרתק, הסיפור והתמונות,
      לא הייתי רוצה לחזות בחיות בשעת טרף,

      מנחה שמלחמת הקיום שלהם לא פשוטה,

      וכל אחד יודע ומבין את מקומו
      לתן בתמונה הראשונה יש מבט מאוד חברי,

      כמו מצפה לפגישה חשובה
      הוא יפיפה.

       

      תודה

        13/8/11 07:54:
      זה די עצוב להסתכל על סעודת מלכים מן הצד. הגם בין החיות קיימת חזיריאדה וחוסר שיתוף פושטי היד בחגיגה? חומר למחשבה.
        13/8/11 00:26:

      "אף אחד מהמוסדות הבינלאומיים שפועלים באפריקה, לא שולח את מתנדביו לחפש מבטי חיות. לקלוט ולהתחבר אל מבט עורג, חשדן או אלים. מבט של אפריקה. הגעתי לאפריקה בלי הכשרה מוקדמת וללא קורסים בהבנת האיש שבכפר, משמעות העוני או פשר החינוך.  בלי להבין את מארג החברה. הגעתי ובתרמילי רק מבטי חיות ואנשים שאספתי בדרך. הגעתי ובליבי אהבה גדולה לאנשים וציפורים..."

       

      אתה מעדן במילותיך מציאות איומה, בלתי נסבלת, חיים נטולי תקווה.

      אפילו לחיות הרעבות יימצא בסופו של דבר מזון, גם אם גרגרים בלבד.

      ונדמה שבני האדם העניים נשמטו כחרוזים-אין-בם-חפץ משרשרת המזון ומתישהו ייבלעו בעפר.

      ואם אירגוני הסיוע עיוורים או רקובים מהראש, האם יתכן שינוי?

      במציאות אכזרית שכזאת שפר עליך גורלך להיוולד תן. לפחות תחווה סולידאריות עם בני מינך.

       

      *

      .

        12/8/11 22:08:
      אוהבת איך שאתה מספר ת'סיפורים. תן שחור גב מאוד מיוחד. חשבתי שתנים הן חיות לילה ולא ידעתי שהם ערים ביום. בתמונה הראשונה יש לו מבט מאוד מרוכז, ואולי הוא מכיר אותך?
        12/8/11 21:24:
      העלת את אפריקה של פעם לזיכרון.. תודה.
        12/8/11 20:23:
      שרשרת המזון היא אכזרית מאד למי שנמצא בסופה. עצוב מאד שלעיתים מדובר באנשים.
        12/8/11 17:38:
      אתה מדבר בשם הטבע. פיוטי ויפה.
        12/8/11 17:26:
      צילומים נאים, מילים נחמדות.
        12/8/11 17:02:
      יפה, חכם, פיוטי, ונוקב בעת ובעונה אחת. אהבתי להפליא.
        12/8/11 14:17:
      מצויין. נדדתי איתך בדמיוני. כמו השועלה שם ב"והיום איננו כלה"...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין