משתפת אתכם בשיר שקיבלתי ממישהו שמאד קרוב לליבי,

לאחר שיחה בה שיקף לי שלא תמיד אני יודעת להקשיב ויותר

עסוקה בלייעץ ולנסות לעזור.

כמה חשוב להיות באמת אבל באמת קשובים ממקום נקי וטהור

ולוותר על האגו ועל המקום המניע אותנו להשמיע קול.

מודה לך איש יקר שהערת והארת את עיניי...

מקדישה לך פוסט זה,

תודה!!!

שיר הקשב

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי

ואתה תתחיל ליעץ לי

לא את שביקשתיך עשית

כשאני מבקש אותך להקשיב

ואתה מנסה להשיב,

אין צריך להקשיב ומדוע,

אתה ברגשותי פוגע.

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי

ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעייתי

אתה מאכזב אותי, אפילו שזה נשמע לא הגיוני

הקשב,

כל שביקשתיך להקשיב

לא לפעול, לא לדבר,

רק לשמוע בלי להגיב

אני יכול לעזור לעצמי אינני חסר ישע

אולי רק חסר נסיון והססני

אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו למעני

שאני יכול לעשות בעצמי

אתה מגביר את חששותי

מנציח את מבוכתי

אולם כשמקבל אתה כעובדה פשוטה

שאני מרגיש מה שאני מרגיש,

אפילו שזה לא הגיוני

אזי אינני צריך לשכנע אותך

ותפנה להבין את המתרחש בנפשי

מוציא בעצמי את התשובות מתוכי,

אז צצות מאליהן התשובות

ברורות ובהירות ואינני זקוק כלל לעצות

כי אני... אני

גם רגשות לא הגיוניים

הופכים למשמעותיים

כשמבינים את שהם טומנים,

את המקור ממנו הם נובעים.

ייתכן שלכן

תפילות עוזרות לאנשים

משום שאלהים מחריש,

אינו מייעץ, אינו מארגן,

רק מקשיב.