כותרות TheMarker >
    ';

    יצירתיות יוצרת שינוי

    לטיפול באמנות הגעתי בעקבות החיבור העוצמתי שלי עם יצירתיות בהיבטים שונים. כשאני עוסקת בתחום זה, אני נוכחת עד כמה יצירתיות יכולה לחולל שינוי אצל אנשים שונים ברבדים שונים...

    מטפלים באמנויות מבקשים חקיקה עכשיו!

    0 תגובות   יום שבת, 13/8/11, 21:03

    במסגרת המחאה הכללית, הצטרפנו, המטפלים באמנויות למחות נגד הסחבת שחלה בחקיקת החוק המסדיר את עבודת המטפלים באמנויות. טיפול באמנויות הוא מקצוע "צעיר" יחסית, אך יש עדויות לתרומה הרבה של תחום זה למטופלים בקשת רחבה מאוד של מצבים נפשיים, ליקויים, הפרעות, טראומה וכיו"ב.

    לפני כ-7 שנים הוגשה תלונה לבג"צ בקשר לכך שאין קביעה בחוק מה נדרש מהמטפלים, מי רשאי ללמד טיפול באמנויות וכיו"ב ומאז נקבע שמשרד הבריאות לא נותן למטפלים חדשים "הכרה במעמד" שזהו האישור הנדרש כדי לעבוד במערכת הבריאות, בקופות החולים וגם בקשר רחבה של מכונים שמנוהלים על ידי עמותות או פרטיים, שרוצים לשמור על רמה גבוהה של עובדיהם.

    7 שנים שבהן ממשיכים להכשיר מטפלים באמנויות על סמך מה שצפוי שהוועדה תחליט שצריך.

    7 שנים שבהן אנשים מחליטים שזה המקצוע הנכסף מבחינתם, לומדים לימודי השלמה בפסיכולוגיה, 600 שעות באמנות בה הם רוצים להתמחות, עוברים טיפול נפשי בעצמם כדי לעבור תהליך שיאפשר להם להיות יותר שלמים עם עצמם ובריאים בנפשם, כך שיוכלו לתמוך באחרים ולהתמודד עם העברות נגדיות, השלכות והזדהות השלכתית וכיוצא באלה, שהם חלק מהתהליך הטיפולי באוכלוסיות כמו חולי סכיזופרניה, בעלי הפרעת אישיות גבולית ועוד. הלימודים הם לימודי תואר שני והסטודנטים נדרשים גם לסמינר קליני ולפרקטיקום, או בחלק מהתוכניות לשנתיים של פרקטיקום (עבודה מעשית). 

    גם כשמסיימים את הלימודים, צריך לקחת הדרכה של בעל מקצוע ותיק, במשך השנים הראשונות של העבודה במקצוע, ולעתים גם יותר משנים ראשונות, לפי הצורך.

    כשיוגדרו התנאים בחקיקה, יש להניח שיוגדר שנצטרך לעבור תקופת התמחות כפי שנדרשים עמיתינו הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים הקליניים.

    ואני אומרת: כן לחקיקה. כן לדרישות הגבוהות. כן לויה דה לרוזה. כי אחרי כל זה, כן נקבל הכרה במעמד ממשרד הבריאות, וכן נוכל לעבוד ולרכוש ניסיון במקומות כמו התפתחות הילד, קופות החולים, מחלקות שונות בבתי החולים כמו: מחלקות פסיכיאטריות, מחלקות ילדים, הפרעות אכילה ועוד.

    המצב כרגע הוא, שבהינתן שמרבית הדלתות של הממסד סגורות בפנינו, אנחנו מתדפקים על דלתות משרד החינוך שקולט אותנו במסגרת המתי"אות - מרכזי תמיכה אזוריים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. נכון, יש לילדים רבים קשיים רגשיים שמונעים מהם הצלחה בביה"ס אך בל נשכח: בית ספר איננו מרכז טיפולי; הוא מרכז חינוכי וסוגיית הטיפול בתוך בית ספר היא סוגייה סבוכה.

    לאחרונה, התפרסם הפרוטוקול של הישיבה האחרונה של אותה וועדת הבריאות של הכנסת שדנה בחקיקת החוק להסדרת העיסוק בטיפול באמנויות.

    אני רוצה לקוות שלא אנשינו-אנו, ששומרים על "כסאם" כמרצים בתכניות כאלה ואחרות שאינן עומדות בדרישות של המל"ג - המועצה להשכלה גבוהה ושל משרד הבריאות, הם אלה שיעקבו את תהליך החקיקה וישאירו מאות אנשים שהשקיעו מכספם ומזמנם הון עתק כדי להכשיר עצמם באופן הרציני והמקצועי ביותר שאפשרי כיום בארץ, חסרי יכולת להתחיל לצבור ניסיון וותר במקצוע בו הם כמהים לעבוד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל