ארבעה שבועות למחאת האוהלים, ואיש לא יודע בוודאות כיצד היא תיגמר, ומה תהיה השפעתה על המערכת הפוליטית ♦ עיר אוהלים שלמה הוקמה בלב תל אביב, והיא מושכת אנשים מכל רחבי הארץ להקמת מאהלים נוספים ♦ במוצאי שבת תצא ההפגנה מת"א ותתקיים בבאר שבע ♦ המטרה להמשיך את גל ההפגנות והמחאות בכל הארץ, עד שימצא פיתרון להכל. יוקר המחיה, הדיור, החינוך, ופיתרון כל המצוקות כולן ♦ בינתים מתנהל המאבק בכלים דמוקרטיים, אך יש מי שכבר מאיימים שאם זה לא ילך, הם יחקו את המפגינים מלונדון ויתחילו בהתפרעויות ♦ בתוך המאהלים פרצה מחלוקת, מי מייצג את המפגינים ומדוע הפכו המוחים למומחים, תוך שהם דוחים מראש כל ניסיון להידבר עם הוועדה שהקים נתניהו ♦ הטענה המרכזית נגד יוזמי מאהל רוטשילד היא, שהמאבק שלהם להורדת מחיר הדיור, הוא בעצם מאבק להורדת הממשלה ♦ השאלות: האם הוועדה שהקים נתניהו אכן תרגיע את הרוחות ותציע פתרונות? האם המחאה תיעצר היכן שהוא? מתי יפורקו האוהלים? והאם מראות לונדון וככרות פיקדילי ותחריר יגיעו גם לככר הבימה?

אריה זיסמן

קשה להיות דוברו של ראה"מ בנימין נתניהו. קשה מאד. כך חש על בשרו, גידי שמרלינג שהחליט לעזוב את התפקיד לאחר חצי שנה בלבד. בקדנציה הזו נרשמת תחלופה רבה בתפקיד הדובר, אף שמעמדו שודרג ל"ראש מערך ההסברה של מדינת ישראל".

מאז התמנה נתניהו לתפקיד ראש הממשלה כיהנו בתפקיד שלושה דוברים, שהתחלפו בזה אחר זה. קשה לעמוד בלחץ התקשורתי המופנה נגד ראש הממשלה, וקשה לעמוד בתובענות של הלשכה והעומד בראשה. הדובר הראשון היה יוסי לוי, שליווה את נתניהו גם בבחירות. השני היה ניר חפץ, שהחזיק בתפקיד שנה וחצי, והשלישי כאמור גידי שמרלינג.

לנעליים הלוחצות צפוי להיכנס העיתונאי והפרשן יועז הנדל, ששירת בעבר בתפקידים ביטחוניים בשייטת 13 ועוד. להנדל סדר יום ימני והדבר ניכר בטורי הפרשנות שלו, שלבטח לא נעלמו מעיניו של נתניהו.

יועז הנדל, יהיה דובר העל של נתניהו, ויתרכז בעיקר בתפקיד אסטרטגי ותכנוני של תקשורת ראש הממשלה ומשרדי הממשלה השונים. תחתיו יכהן דובר שזהותו עדיין לא ידועה כמנהל מחלקת הדוברות וכמי שיבצע את עבודת הדוברות השוטפת של ראש הממשלה.

להנדל צפויים אתגרים רבים. הראשון שבהם: לנהל את מערך ההסברה הלאומי מול המהלך הפלשתיני באו"ם בספטמבר. בנוסף, הוא להתמודד עם מעמדה המידרדר של מדינת ישראל בעולם וכמובן עם מאבק האוהלים, שעדיין מצליח לייצר כותרות בכלי התקשורת.

נתניהו מינה אמנם ועדה )"צוות מנו"(, אבל הפיתרונות עדיין רחוקים. לדובר מצפה הרבה עבודה בשטח הזה, בפרט שמקימי המאהל בת"א סימנו לעצמם מטרה, באמצעות התקשורת והפוליטיקאים: אין להסתפק בהורדת מחירי הדיור, אלא יש להתמקד בהורדת הממשלה.

מחאות על גבי מחאות

השבוע מלאו ארבעה שבועות, מאז הוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד. המאהל סחף את מדינת ישראל למחאה גדולה נגד מחירי הדיור, ולאחר מכן נגד הכל.

זה החל כאמור במאבק על הדיור, כאשר אחת ממארגנות המחאה, נאלצה לעזוב את דירתה השכורה, עקב שיפוצים בבניין בו התגוררה. היא החלה לחפש דירה חדשה, ואז גילתה את מה שרבים לפניה ידעו — המחירים גבוהים ביותר, ללא כל פרופורציה.

יחד עם קבוצה נוספת של "נפגעי שכירות", החליטה לצאת בדיוק לפני חודש, למחאת אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב ובמקביל בירושלים. האוהלים הבודדים הפכו למאות והתפשטו לערים רבות ברחבי הארץ. אט אט הפכו למוקד עלייה לכל המגזרים שרואים עצמם מקופחים, כל אחד ממשהו אחר.

זה החל בדיונים על יוקר המחיה הכללי, התפתח למחאת העגלות, והמשיך להפגנות מורים, עובדות סוציאליות, רפתנים, אנשי מילואים וכמובן המאבק המרכזי לשחרור גלעד שליט. לכל זה הצטרפה מחאת יוקר הדלק, העלאת מחיר החשמל, וכן מחאות הגימלאים, יוצאי השואה, הורים לילדים כבדי שמיעה, חיילים דרוזים ועוד ועוד.

מארגני המאהל הראשון מביטים בסיפוק על מה שהחלו, אבל מרגישים כיצד המחאה חומקת להם בין האצבעות. במקום זה הם ממקדים את פעילותם באמצעות התקשורת והפוליטיקאים להפלת הממשלה. מהסיבה הזו הם דוחים מראש כל פיתרון שמציע נתניהו, והצהירו כי לא ישתפו פעולה עם הוועדה שהקים.

"עשר ציפורים על העץ"

לא כולם שלמים עם הובלת המאבק על ידי אנשי המאהלים הראשונים בת"א. "שיכרון הכח מבלבל אותם", אמר השבוע איציק אלרוב, שהחל ראשון את מחאת הקוטג´. "אסור להשתמש בכוח הזה לשום דבר אחר מלבד המחאה עצמה", מנדב אלרון מניסיון אישי.

מוביל מחאת הקוטג´ סבור כי בזמן שברוב ערי הארץ, מתרכזים המוחים במאבק אמיתי להורדת מחירי הדיור, החבר´ה של רוטשילד, מתמקדים בעיקר בהורדת הממשלה. "איך יתכן שחבורה מסוימת יכולה לשלול פתרונות על הסף, ולצפות שהממשלה תתיחס לדעותיה ברצינות", אומר אלרוב, וממשיך: "יש לנו עשר ציפורים על העץ, ואפילו לא אחת ביד".

ואכן התחושה היא שהמוחים בת"א הפכו למומחים (מטעם עצמם). "לא יתכן שצעירים בני 25, ידחו תוכניות שאמורות להוביל לשינוי במחירי הדיור על הסף, רק מפני שהן לא מתאימות להשקפות הפוליטיות שלהם", אומר אלרוב, ומבטא דיעה של רבים ברחבי הארץ.

גם ריבוי המסרים של ההפגנות, עומד לרועץ למוחים. "מרוב מאבקים אנחנו הופכים להיות לא רלוונטיים ולא ממוקדים", מדגישים פעילים אחרים. "כולם צודקים, כל אחד ואחד, אבל אי אפשר להגיע להישגים כאשר כולם צועקים יחד".

לרבים מהמוחים ברור כי הקולות העולים משדרות רוטשילד בת"א, הם קולות מחאה, אך לא ברור בדיוק על מה. לעיתם נדמה כי מול קולות המפגינים והסיסמא המהדהדת השלטת: "העם דורש צדק חברתי", אפשר להמשיך (באותו קצב): "מ-ח-אה — לא חשוב על מה"...

מזל טוב לנתניהו

מי שמביט בנתניהו רואה שהיום הוא הרבה יותר רגוע, מכפי שהיה כאשר החלה המחאה (ואין זה קשור להולדת נכדו הראשון במזל טוב השבוע..).

נתניהו לא חזה מראש את המחאה. בעוד הוא עסוק בהכנות לקראת ספטמבר עם כל ההשלכות המדיניות הצפויות, מהמהלך הפלשתיני באו"ם על ההכרזה החד צדדית של המדינה הפלשתינית, פרצה המחאה והתפשטה ברחבי הארץ, כשהיא מסוקרת בהרחבה ובעידוד כלי התקשורת.

בהעדר בס"ד משטים, פיגועים, טילים, או קסאמים, וללא חידושים בתהליך המדיני, נפתחו כל מהדורות החדשות בסיקור גלי המחאה. הכותרות הראשיות בכל כלי התקשורת התמקדו במאהלים ובדרישות המוחים, ונתניהו הבין שהעסק רציני. אולם הוא לא הבין מהיכן נחת עליו הגל הזה. אפילו המשט היה הרבה פחות סוער.

לשמחתו של נתניהו, קדימה לא הצליחה לתפוס טרמפ על הגל הזה, והסקרים מוכיחים שהציבור לא תופס את יושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני, כאלטרנטיבה שלטונית ראויה. במקביל עסוקה מפלגת העבודה בפריימריז שלה ובאישומים הדדיים פנימיים, כך שמלבד כלי התקשורת, לא מצליחים הפוליטיקאים לבנות את עצמם על גב המחאה.

אין איפוא פלא שנתניהו נרגע. תחילה כאמור היה לחוץ והדבר ניכר באותה מסיבת עיתונאים חפוזה, בה שוב דיבר על "הסופר-טנקר" ועל התוכניות הגדולות שלו להוזלת מחירי הדיור. לאחר מכן ירד סף הלחץ, והוא יודע שיש לו חודשים שלמים להקים ועדה, לבחון המלצות, לבדוק, ואולי לפרק חזרה את הוועדה, אם ממצאיה לא יצאו חן בעיניו.

ועכשיו נראה את המפגינים יוצאים שוב בחורף לבנות מאהלים...

מיצג הגליוטינה השערוריתי

יש הטוענים כי המחאה הנוכחית לא הגיעה בזמן. היא איחרה בשנתיים וחצי, כיון שהיתה צריכה להתחיל לפני הבחירות הקודמות, או הקדימה בשנה וחצי — לפני הבחירות הבאות. עקב כך לא הצליחה להשפיע על הבחירות האחרונות, ולא תצליח להשפיע על הבאות.

עד הבחירות הבאות, יהיו כבר כותרות אחרות, כיון שבמדינת ישראל הכל עובר במהירות רבה מנושא לנושא. כבר עתה חוזרים הקאסמים ומטפטפים בדרום, בעוד צונאמי כלכלי מאיים לשטוף את ארה"ב ולאחר מכן את אירופה, וחלילה עלול להגיע גם ארצה.

בעוד פחות מחודש יחלו הלימודים בבתי הספר, לאחר מכן תיפתח השנה האקדמית של הסטודנטים, ואם ישארו אוהלים ברוטשילד, ולא יפונו עד אז על ידי המשטרה, הם יעופו ברוח החורפית. כולם יחזרו לסדר היום, ורק יזכרו מידי פעם ב"מחאה הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל", מחאה שהיתה וגוועה.

גם מיצג הגליוטינה השערוריתי שהוצג במתחם רוטשילד לא ישנה את המצב, למרות שהוא בא להזכיר את המהפכה הצרפתית, בה שימשה הגליוטינה להוצאות להורג של בכירי המדינה. הצבת המיצג הזה לוותה במחלוקת ורבים התקשו להשלים עימה.

"זו הסתה לשמה", טענו חלק מבאי השדרה. "אין כאן שום הבדל בין תמונות רבין או נתניהו במדי אס.אס לבין הגליוטינה הזו", טענו. אחרים דווקא נראו משועשעים מהמיצג ובדקו האם הסכין שבראשה חדה, והאם מנגנון ההפעלה עושה את עבודתו. אחרים נידבו את ראשם כדי להצטלם עם המיצג הזה. המחאה הפכה מזמן להפנינג המוני, ויעיד על כך מוכר הסוכר על מקל, שעושה ממנה הרבה פרנסה.

בין פיקדילי להבימה

היו מי שניסו השבוע להשוות בין המחאות במצרים, בריטניה וישראל. אולם המחאות בככר פיקדילי ובככר תחריר הן אלימות, בעוד המחאה הישראלית (בשלב זה) רגועה יחסית. השבוע אמנם החלו לשרוף צמיגים במאהל בחולון, אבל ברוטשילד עדיין שקט (מלבד הגליוטינה..).

ההבדל בין המחאות במדינות השונות ניכר. בעוד בבריטניה מדובר במחאת בוזזים המגיעים מהמעמד הנמוך, הרי שהמחאה בישראל מגיעה כרגע ברובה משכבות מעמד הביניים. אולם לדעת מומחים רבים, המחאה הישראלית עלולה להתפשט גם לבני המעמד הנמוך ואז להפוך להרבה יותר אלימה וכואבת, בדיוק כמו המאבק של "הפנתרים השחורים" ב-71.

גולדה מאיר שכיהנה אז בראשות הממשלה זכורה כמי שאמרה לאחר המפגש עימם — "הם לא נחמדים". ואכן המחאה שלהם היתה אלימה. הפנתרים ניפצו בקבוקים וחלונות ראווה, התעמתו עם המשטרה ונעצרו. מאז נשחק מאבקם והם נעלמו כליל.

המאבק הנוכחי שונה ממאבקם של הפנתרים דאז, אבל אם הוא יתפשט יותר, ויגיע למעמד הנמוך, הוא יהפוך כאמור לאלים. תחושות הזעם והתסכול בקרב המעמדות הנמוכים עשויות להתפרץ בעתיד. כפי שכבר קרה בעבר במדינת ישראל, במהומות ואדי סאליב ומהומות אוקטובר של ערביי ישראל.

עד שזה יקרה, ימשיך נתניהו במאמציו לפתור את הבעיה באמצעות צוות רוטשילד בראשות פרופ´ עמנואל טרכטנברג. אם הצוות יצליח במשימתו, לא יזכיר נתניהו יותר את ה"סופר-טנקר", ויחליף אותו במושג חדש אחר — טראח-טנברג...