אחת ההברקות של האיסלם היתה להאשים את אמריקה (או ישראל) באחריות לפיגועי ה-11 בספטמבר 2001. במקום להאשים את אל קעידה ואת העולם הערבי. מעתה, טענת הקונספירציה הזו קיבלה מעמד כמעט רשמי. היא הועלתה בידי כתב חוקר אמריקני ופורסמה ב"ניוזוויק" האמריקני. "האשמה חדשה וטעונת חומר נפץ אודות ה-11 בספטמבר", קורא לה פיליפ שנון, מן העיתונאים החוקרים של ה"ניו יורק טיימס".

"כאשר תאריך העשור להתקפת ה-11 בספטמבר במרחק של כחודש, נאלצים מנהל הסי.אי.אי לשעבר ג´ורג´ טנט ושנים מבכיריו להאבק בקשיים מרובים נגד האשמות שהם כיסו בשנים 2000 ו-2001 מידע מהבית הלבן ומן האף.בי.אי שהיה יכול למנוע את ההתקפות האלו", פותח שנון בגילוי המדהים שלו.

ובכן, לא בדיוק שאמריקה תיכננה את המתקפה, אבל היא היתה ידועה ובגלל החלטות של הסי.אי.אי לא מנעו אותה. אלו טענות ששנון עצמו נזהר להסתייג מהן, אם כי לא בכותרת, לא בכותרת המשנה ולא בפיסקה הפותחת. "טענות נפיצות ולא מוכחות", הוא כותב פעם אחת, כדי לצאת ידי חובת העיתונאי.

מי שעומד מאחורי הטענה הבל תאומן הזו הוא ריצ´רד קלרק. שמונה בידי ג´ורג´ בוש הראשון לממונה על הלוחמה בטרור שהעניק לו מושב במועצה לבטחון לאומי. קלינטון קידם אותו למתאם בתחום הבטחון וליועץ הראשי בתחום הטרור במועצה לבטחון לאומי. ג´ורג´ בוש השני השאיר אותו זמן מה בתפקיד אבל לא העניק לו גישה לקבינט. זמן מה לאחר מכן קידם אותו לתפקיד האחראי לבטחון ממוחשב, אבל בשנת 2003 פרש ומאז החל לתקוף את ממשל בוש בהזדמנויות שונות על ההחלטה לשחרר את עירק. בתגובה חשפו אנשי הממשל עובדות פחות נעימות על קלרק והפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת, אך הוא עדיין פופולרי ובמיוחד בתקשורת הליברלית של אמריקה.

"קלרק מביע תיאוריה שיכולה לגרום שריפות, ואם היא נכונה, היא תכתוב מחדש את ההיסטוריה של התקפות ה-11 בספטמבר. היא מראה שהסי.אי.אי בכוונה תחילה הסתיר מידע על שני טרוריסטים ילידי סעודיה שהיו בארה"ב. טרוריסטים שהפכו למחבלים מתאבדים ולחוטפי מטוסים ב-11 בספטמבר 2001. שמותיהם היו נאוואף אל חזמי וחאליד אל מידחאר.

קלרק עצמו נאלץ להודות שלא יוכל להוכיח, וזו רק "ספקולציה", כי הסי.אי.אי הסתיר את המידע בגלל שהסוכנות רצתה לגייסם לשירות שלה נגד אל קעידה. לאחר שנסיון הגיוס כשל, בכירים המשיכו להסתיר את המידע מן הבית הלבן מחשש שמא יאשימו אותם ב"מעילה באמון" ו"חריגה מסמכות". קלרק טוען כי זה סביר להסיק ש"היתה החלטה בדרג גבוה בסי.אי.אי שאסרה על אנשי האירגון לחלוק מידע". קלרק נשאל מי היה זה שהחליט על הפקודה המחייבת והוא אומר: "אני הייתי משער שעל כך יכול היה להחליט המנכ"ל". כלומר, טנט.

"משער" ו"יכול היה". אלו מילים שרחוקות מאד מציון עובדה. הן יכולות להציל גם מתביעת דיבה. אבל הן עדיין עושות רושם של קביעה מבוססת שראוי להסתמך עליה.

שנון מניח כדבר פשוט שהגעתם של שני הטרוריסטים לתוך ארה"ב, והשתייכותם לאל קעידה, היתה ידועה יפה יפה לסי.אי.איי. הם הגיעו עוד בינואר 2000, היישר ממפגש צמרת של טרוריסטים במלאזיה שאחריו עקב הסי.אי.אי. ובכל זאת, הנתון הזה לא הועבר מעולם אל הבית הלבן ולא אל האף.בי.אי.

האפשרות שהיה חוסר תיאום, משום מה אינה עולה על דעתם של קלרק או שנון. זאת למרות שהנושא הזה עלה בבדיקות שלאחר ה-11 בספטמבר. העובדה שחוסר התיאום נמשך גם בימי אובמה, ואיפשר לטרוריסט לנסות לפוצץ מטוס נוסעים בארה"ב, ולאירועים דומים, גם כן אינה נזכרת כאן. קשה להתחמק מן המסקנה שקלרק מחפש לסבך את הסי.אי.אי ולמעשה את ארה"ב בפיגוע המפורסם ביותר בתולדות הטרור המוסלמי והמטרות שלו עושות רושם מדאיג ביותר.

טנט פירסם תגובה להשמצה והזכיר כי קלרק כבר בשנת 2004 החל להשמיץ את הבית הלבן של בוש ב"מחדלי מידע" שקדמו ל-11 בספטמבר, ועתה "הוא פתאום ממציא האשמות נטולות בסיס שמוכחשות על פי הרישומים של הסי.אי.אי והן אינן ראויות כלל לדיון רציני". דיון רציני כמסתבר לא יהיה בהן, אבל פירסום רב והשמצה נוספת נגד ארה"ב יהיו גם יהיו.

הסי.אי.אי טען כי הסוכנות מעולם לא ידעה היכן נמצאים שני הטרוריסטים בארה"ב ובוודאי שלא היה נסיון לגייסם כמרגלים.

אנשי הסי.אי.אי הודו כי המידע שכן היה בידי הסוכנות על נוכחותם הטרוריסטים באמריקה היה צריך לעבור הלאה וזו היתה טעות חמורה שלא נעשה כן. אבל היה ברור שאין כאן שום נסיון הונאה מצד בכירי הסוכנות. טנט עצמו הבהיר שלא ידע על הגעת שני הטרוריסטים לארה"ב לפני ה-11 בספטמבר, אם כי נראה שהמידע הזה היה ידוע ב"רמות נמוכות" של האירגון.

ועדת החקירה אודות ה-11 בספטמבר בדקה שמועות אם הסי.אי.אי ניסה לגייסם. מתברר שהרעיון הזה הועלה עוד לפני קלרק בידי חוקרים. אבל מעולם לא נמצא בדל ראיה לכך. הדיווח המסכם של הועדה קובע כי "נראה ששום בכיר בדרג הגבוה של האף.בי.אי או הסי.אי.אי" לא ידע על שני הטרוריסטים.

קלרק אינו מאמין לועדה כפי שאינו מאמין לסי.אי.איי. "התרחיש המוזר ולמעשה הפראי שלו" כפי שמכנה אותו שנון, שמעניק לו עם זאת בימה, הוא עדיין "ההסבר היחיד שהצלחתי למצוא", דברי קלרק, לשאלה מדוע הוא ואחרים בבית הלבן לא שמעו על שני הטרוריסטים עד ליום ה-11 בספטמבר עצמו.

"חשבתי על זה הרבה מאד", אומר קלרק בראיון מאוקטובר 2009. על סמך מחשבותיו הוא מסיק ש"זה סביר להסיק שהיתה החלטה בדרג גבוה בסי.אי.אי שאסרה לשתף מידע". כאשר המראיין לוחץ עליו לספק שם, הוא אומר ש"הייתי חושב שזה יכול היה להעשות בידי המנכ"ל". אז הנה, עובדה.

קלרק מתפרנס היום מכתיבת ספרים "רבי מכר" ומייעוץ בתחום הבטחון. רק לאחרונה הוא הרשה לעצמו לנסח במילים את ההתקפה שלו נגד הסי.אי.אי ונגד העומד בראשו. מתבקש לשאול: מה קרה שרק עכשיו הוא נזכר לעשות זאת. האכסניה התקשורתית שהעניקה בימה לפירסום ניסתה לפנות אליו "להרחיב את דבריו ולהסביר מדוע לא חזר עליהם בפומבי מאז אוקטובר 2009 ועד היום הזה". אבל קלרק לא ענה להם.

יש לציין כי בכירי הסי.אי.אי לא גמלו לקלרק מידה כנגד מידה אלא ציינו שהוא "איש בשירות הציבור שעבד היטב למען ארצו שנים רבות אבל הערותיו שפורסמו לאחרונה על מה שהיה לפני ה-11 בספטמבר הן חסרות אחריות ומוטעות לעומק". יש לשים לב שהם מוקיעים את ההערות ולא אותו אישית, למרות שזה כמעט מתבקש. ההודעה ארוכה למדי ומתארת בדיוק מה שעשה קלרק. הוא נטל השערה שגויה, שקרית למעשה, ופיתח ממנה ספקולציות, שהוא עצמו מודה שלקוחות רק מן הדמיון שלו.

אולי ההערה הבאה של קלרק יכולה לתרום משהו להבנת הספקולציה שלו. "עד היום זה לא מובן מדוע כאשר קיבלתי כל פרט שהוא על טרור, המנכ"ל לא שיתף אותי במידע על נוכחות שני הטרוריסטים של אל קעידה בארה"ב" מתלונן קלרק בראיון להפקה חדשה על ההאשמות שלו. כלומר, יש כאן גם ענין של גאוה. איך זה לא נמסר כל המידע לבעל מינוי בכיר כשלו. מזכרונו של הבכיר לשעבר נשמט כנראה שגם טנט לא ידע על כך ושמידע זה נותר בדרגים הנמוכים של הסוכנות.

קלרק מייחס לעצמו חשיבות עצומה באמרו כי אם היה יודע על נוכחות של אנשי אל קעידה בארה"ב, היה מכריז מייד על "מצוד" ואז היה מונע את מה שקרה ב-11 בספטמבר 2001.

"אפילו אם זה היה שבוע לפני הפיגוע", הוא מתייהר. "היינו אמורים לעצור אותם תוך 24 שעות". כפי שצויין, היעילות הזו שקלרק מבקש לייחס לעצמו ולפיקודיו התגלתה כתקוה שמתבדה בכמה מקרים לאחר ה-11 בספטמבר גם בימי אובמה.

הסיפור המעניין על השמצות בכיר הלוחמה נגד טרור לשעבר הוא דוגמא לאופן שבו אינטרסים משפיעים על האדם.

כאמור, קלרק מתפרנס היום מכתיבה ומייעוץ. הוא איבד את הג´וב שלו ומאז הסתכסך עם הממשל דאז ועם הרפובליקנים. הקונספירציה שהוא מעלה מזניקה אותו באחת אל הכותרות.

והיא גם תזיק מאד לארה"ב, אבל מדוע שזה יפריע לו לספק את פרי דמיונו עבור "זכות הציבור לדעת"?

מעבר לאינטרס האישי בפירסום, מעניין הנימוק הבסיסי ביותר שמצוטט גם בידי שנון. אם להסתמך על הציטוטים, קלרק חש תרעומת רבה על כך שכל המידע המודיעיני שהיה שייך אליו בתוקף תפקידו אכן נמסר לו, חוץ מן הפרט הזה )ואולי עוד פרטים שעליהם לא ידע וגם לא נודעו לו אחר כך...(.

כבר אמרו רבותינו כי הכבוד מוציא את האדם מן העולם.