·        המחאה של קיץ 2011 רוצה שינוי ארוך טווח – סדר עדיפויות חדש.

·        שינוי מושג, בדרך כלל, רק אחרי תהליך ארוך.

·        למשל, השינוי ב- IBM מחברת MAINFRAMES לחברת פתרונות נמשך למעלה מ-10 שנים.

·        בכדי להבטיח שינוי כולל נדרש שינוי של תרבות הארגון - מה שאנשי הארגון עושים כשאין להם הוראות מחייבות.

·        בלי שינוי כזה, החלטות לא תבוצענה.

·        מאחר ורובנו "בעד שינוי עד שזה נוגע לנו", צריך להשקיע משאבים בכדי להביא את כל אנשי הארגון לקבלת השינוי ולהפנמתו.

·        רק הנהגה משוכנעת ונחושה יכולה להקדיש את המשאבים הדרושים להשגת השינוי התרבותי.

·        נחישות ההנהגה היא פועל יוצא של העוצמה שבה הפנימו חברי ההנהגה עצמם את הצורך בשינוי.

·        כלומר, נדרש גם תהליך משמעותי בכדי שתפישת העולם החדשה של ההנהגה תהיה אמיתית ולא תהיה הצהרה ריקה מתוכן.

·        ומתי נמצא הנהגה עם תפישת עולם שונה?

·        אפשרות אחת, שההנהגה התחלפה והיא מביאה איתה את תפישת העולם החדשה.

·        הנהגות מתחלפות בדרך כלל אחרי משבר (IBM, בחירות).

·        אפשרות שניה, שההנהגה המכהנת מבינה שהיא חייבת לנהוג אחרת.

·        בדרך כלל זה קורה אם יש איום משמעותי וברור או אחרי משבר (ישראל אחרי מלחמת 1973).

·        כך או כך, בדרך כלל נדרש משבר בכדי להביא לשינוי בתפישת העולם של ההנהגה.

·        THERE'S NOTHING THAT SHARPENS THE MIND LIKE THE GUILLOTINE

·        המסקנה לגבי המצב הנוכחי - נדרש משבר בכדי להביא לכך שההנהגה הנוכחית במדינת ישראל תהיה מוכנה לעשות שינוי משמעותי בתפישת העולם שלה.

·        האם המחאה מספיקה לכך? האם היא יצרה את המשבר והאיום הנדרשים?

·        במשטר הדמוקרטי הייצוגי הנהגה בנויה על נציגי מפלגות ואלו מאויימות רק בקלפי.

·        במערכות הבחירות בישראל, התפיסה החברתית של המפלגות היתה תמיד שולית לעומת התפיסה הלאומית/ביטחונית/מדינית, בעיקר במה שקשור לפתרון ביחס לפלסטינים..

·        למפלגה בעלת סדר יום חברתי לא היה כל סיכוי.

·        זה אחד הביטויים לכך שהשיח הציבורי בישראל מתנהל בעיקר על הרצף הלאומי/בטחוני/מדיני ובעצם הרוב המכריע של המפלגות שותף לאותה תפיסת עולם בתחומי החברה/רווחה/כלכלה.

·        רק אם מספר גדול של בוחרים ידרשו זאת, תאמצנה המפלגות הקיימות, או מפלגות חדשות, תפיסת עולם שבה יש חלק משמעותי יותר למרכיב החברתי.

·        מכאן השאלה, האם המחאה נוכחית תביא לשינוי בדפוסי ההצבעה בבחירות הבאות?

·        בכדי לענות, נחזור לסיבה העיקרית להתארכות תהליכי שינוי – הצורך להביא לכך שכל אחד מהמעורבים יבין את השינוי ויפעל לפיו.

·        האם כל המפגינים ברחבי המדינה שינו את תפישת העולם שלהם, ובבחירות הבאות יתנו קדימות לסוגיות החברה/רווחה/כלכלה?

·        או שהם יפעלו בקלפי לפי דפוסי ההצבעה והדעה שלפיהם פעלו כל כך הרבה שנים?

·        מאחר ורובנו שונאי שינוי, ופועלים "על פי הבטן", קיים סיכון סביר שהתשובה שלילית, ונמצא את עצמנו שוב פועלים על פי אירועים ותעמולה בתחום הלאומי/בטחוני/מדיני.

·        לכן, צריך לפעול על פי ההנחה הבאה - עדיין נדרש הרבה בכדי להביא לכך שציבור גדול מאד יגיע לקלפי בדרישה לשינוי בתפישת העולם הנוכחית של המפלגות.

·        בעיני זאת צריכה להיות מטרת העל של המחאה – שינוי עמוק ובר קיימא בתפיסת העולם של אזרחי מדינת ישראל שיביא בעקבותיו לשינוי בתפישת העולם של נבחריהם.

·        השגת המטרה העל מחייבת השקעת משאבים לאורך זמן.

·        וכמו בכל תהליך שינוי נדרשים הישגי ביניים (EARLY WINS) והם יכולים להיות מושגים באמצעות לחץ לצעדים קונקרטיים ומיידיים של הממשלה.

·        אולם, אלו הם רק הישגי ביניים, והם אינם מבטיחים שיהיה שינוי במדיניות השלטון לאורך זמן.

·        ולכן נחזור על מטרת העל – מאות אלפי מצביעים הדורשים מהמפלגות סדר יום חדש, המבטא איזון נכון בין השיקול הלאומי/בטחוני/מדיני לבין השיקול החברתי/רווחה/כלכלה, והמבטאים את הדרישה הזאת בקלפי.

ראשי הפרקים שימשו אותי בדיון שניהלתי במאהל נורדאו ב-11 באוג', שבעקבותיו הכנסתי בהם מספר שינויים