
המחאה החברתית המשתוללת בחוץ היא בהחלט עניין מחמם לב, ככל שבעונה הזו משהו צריך חימום. מארגניה מקפידים על עמימות מסרים מכוונת, כדי לסחוף כמה שיותר בדרישה לשינוי, ומשתדלים שלא לפרוט את דרישותיהם לפרוטות. מה שברור, שקיים מיאוס רבתי מהשיטה הקפיטליסטית הנוהגת ורצון להזריק מעט ערכים אחרים, לשנות כיוון, לדרך שבה מוקצים הכספים ומוסדר משטר המיסוי.
אם נשים לב, קצת לפני שהמחאה פרצה השתולל משבר הקוטג'; עוד ממש בפתחה, סערו העיתונים הכלכליים בדבר הטייקון בן דוב שמבקש מחיקת חובות; עוד היו על הפרק מאבק העובדים הסוציאליים, השתוללותו של מחיר הדלק, ושביתת הרופאים שהמשותף לכולם היא ידו של האוצר - קפוצה בתשלום על עבודה, קפוצה במתן ומימון שירותים לאזרח, חמסנית בגביית מס. המחאה, במידה מרובה, אם כן, כוונה נגדו ונגד המדיניות שהוא מנהיג.
בימים האחרונים נראה שאנשי האוצר, הטייקונים, ועושי דברם של שני הראשונים בתשלום ומרצון בעיתונות הכלכלית, היו הראשונים להתעשת ממכת המחאה החברתית שניחתה עליהם. תחת שישכילו להבין שהעם מאס בהתנהלותם הקפיטליסטית, בהפרטות המוצהרות (העברת שירותים שהמדינה נותנת לידיים פרטיות) והסמויות (דרדור השירות הציבורי על ידי ייבוש תקציבי ואילוץ הציבור לפנות לאלטרנטיבה פרטית, כמו למשל בחינוך), ויהירותם המתייחסת לשיטה הקפיטליסטית כתורה מסיני אשר אין בלתה, ואשר המוחים מולה צבועים או סתם לא ניחנים בהשכלה הכלכלית הנעלה, הם החלו כבר לפני מספר ימים וממשיכים ביתר שאת כיום לנסות ולרתום את המחאה לאג'נדות שניסו לקיים גם לפניה.
במו אזני שמעתי היום אחד מאלה נושא מונולוג ארוך בתכנית הכלכלית של גלי צה"ל. דבריו הם בהחלט מדגם מייצג למאמרים שנשאו השטרסלרים בימים האחרונים, הארלוזורובות, ואפילו שתי נערות יוצאות אגף התקציבים שכתבו בדה מארקר על נסיונן להשתתף במחאה כי הן יודעות "לאן הממשלה מבזבזת". אל לה, כך הטיף, לועדת טרכטנברג "לעשות מלאכתה קלה" ולמסות את העשירים, או חלילה להנהיג מס עזבון; אל לה לקצץ במיסים העקיפים, או לנסות ולאלץ גם את הטייקונים לשאת בנטל המס; טוב תעשה הועדה אם תפשיל שרוולים, תשמע את רצון העם ותנהיג כאן את השינויים "שהוא רוצה", ושבשבילם יצא לרחוב. כל תוצאה אחרת תהווה החמצה.
על מנת להמנע מאותה החמצה, טוב תעשה, כך הכתבלב, הממשלה, אם תקצץ קיצוץ רוחבי ועמוק בשירות הציבורי, ותצמצם משמעותית את היקפו; טוב תעשה אם תיקח תקציבים מהחרדים ותפנה אותם לרוב החילוני היצרני; טוב תעשה אם תסיר חסמים של ייבוא (חלב כדוגמא אקטואלית), ואם תפרק ותפריט את הנמלים, על מנת להוריד את עלויות השינוע; אה כן - והבטחון, שבזבזנותו המרכזית אינה בפרוייקטים של מליארדי דולרים שמחרחרים מלחמה שלא תבוא - אלא דווקא במשכורותיהם של משרתיו; אלה הם הבעיות של המשק, לא ההפרטה, לא הריכוזיות. כל פתרון אחר, כך הבטיח, יהיה קוסמטי, ולא יהלום את מטרות המחאה.
האם זה מה שהעם רוצה? האם העם יצא לרחוב כדי להפוך את החרדים וילדיהם לעניים עוד יותר? להוסיף אלפי מובטלי השירות הציבורי למקבלי משכורות הרעב מידי קבלני עבדים של תכנית ויסקונסין? לדרדר רפתנים רבי זכויות לחרפת רעב? להעסיק כסוורים וסבלים בנמלים עובדים בשכר נמוך (כך שהרווחים האדירים מהפעלת הנמל יעברו ישירות לכיסו של היזם המפריט, במקום לכיסם של אנשים עובדים), או בשלב שני עובדים מתאילנד וממזרח אירופה, ממש כשם שהפרטת צים חיסלה את קיומו של המלח הישראלי בספינות? האם על כך חשבו ליף וחבריה כשהתמקמו בשדירות רוטשילד?
התשובה לשאלות הרטוריות הללו היא כמובן לא. להיפך. זה more of the same, פירות ביאושים נוספים של החשיבה הכלכלית שהעם מקיא עכשיו בהמוניו. אלו בדיוק המהלכים שביבי וחבר כתבלביו הטיפו להם גם לפני המחאה, וכעת, בערמה, הם חושבים למנף את המחאה המופנית נגדם על מנת להסיר חסמים פוליטיים וחברתיים שמנעו מהם קודם לכן לממש אותם.
למותר לציין, שהטלת נטל מס גבוה יותר על המגזר העסקי ועל העשירים מאד אינו "מלאכה קלה". הללו יודעים מצוין להפעיל לוביסטים, עורכי דין ושקשוקאים לפני מעשה, ולאחריו, על מנת לחמוק דרך הפרצות. צמצום הפערים בינם לבין יתר הציבור בדרך של מס אינו מעשה פופוליסטי, הוא צו השעה ממש, אבל הוא עובר ליד הפרידמניסטים למיניהם כי הם רגילים לסגוד לטייקונים ולהעריצם, כך לימדו אותם בפקולטה ע"ש רקנאטי.
יכול להיות שמדובר בעניין סמי רפואי, והמח שהורגל במחשבה חד סטרית, בכיוון אחד, נהיה עיוורת אחר השיעורים הראשונים בפקולטה לכלכלה, פשוט אינו מסוגל לראות את המצב בזווית אחרת, לעכל שאת אותם שיעורים ממש, ואת המציאות שנוצרה בעקבותם, הציבור דוחה עכשיו, באחדות שורות עצומה, ובקול גדול. המחאה, עם זאת, צריכה לעשות לעצמה ולנו שירות, ולפקס את מטרותיה, את הדברים שעבורם, ואת הדברים שנגדם, היא נלחמת.
|
mickey62
בתגובה על סכנה - נסיון קפיטליסטי לחטוף את המחאה החברתית
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בראש וראשונה אני לא מזלזל באף אחד.
אני מתריע על מצב לא טבעי בו מעודדים התרבות של שכבות חלשות אשר במקום לתרום מהוות מעמסה על שכבת הבינים.
ולא מדובר רק ב 140 ש"ח בחודש. משפחות מוכות ילדים זוכות לעוד תמריצים , אם זה נקודות זיכוי במס הכנסה, הנחות בארנונה ועוד ... הטבות שבאות ישירות מכיסם של אלו שמשלמים מיסים כי הרי מישהו צריך לממן את עירית בני ברק.
ויש גם סטאטיסטיקה אשר פורסמה ע"י בי"ח שערי צדק אשר מראה בפירוש שכמות הלידות הוכפלה כאשר עלו קצבאות הילדים. זה יוצר איזהשהו קשר.
http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/17928167.doc
מה גם שמדובר בילדים שלא מתגייסים לצבא, לא משתלבים בשוק העבודה ובעוד 20 שנה מתחילים לייצר עוד דור של טפילים.
אני לא מציע להפסיק את כל הקצבאות אבל לתת קצבאות רק לילד הראשון והשני. מי שרוצה יותר ילדים מזה שיממן בעצמו.
אורי, אתה כבר מכיר אותי (אולי אפילו "אותנו") בחיים האמיתיים מספיק כדי לדעת שייחוס הצבע האדום לא מרתיע אותי, אולי אפילו מחמיא. זה הרי אותו כסף, שמגיע בסופו של יום מאותו מקור. אני לא אומר לתת למי שלא עושה כלום, אבל גם אם 6 יכולים אולי לעשות עבודה של 8 - אז מה? אני לא חושב שאנחנו יכולים לפטור עצמנו מהמחשבה מה קורה עם השניים הנוספים.
אם היה מדובר באחוזים בודדים מהשירות הציבורי , ניחא.
אבל מרבית השירות הציבורי פועל בשיטה הזו של תפוקה אפסית.
וכן יש מקום למדוד מורים, גננות, וגם עו"ס בתפוקה. ממש לא מסובך למצוא מדדים מתאימים לכל תפקוד.
שובו של הפונט האדום אומר :)
עדיף כבר לפטר אותם ושיקבלו דמי אבטלה מאשר להעסיק אותם וגם לשלם להם וגם לתבוע בבירוקרטיה.
אני מצטערת, אבל אני לא רוצה שהעובדות הסוציאליות והמורים והרופאים - על אותם עובדי שירות ציבורי מושמצים - יצטרכו לעמוד בקריטריונים של תפוקה השאובים מהכלכלה המערבית. התוצאה של קריטריונים כאלה היא שלכל חולה מוקצבות 5 דקות אצל רופא המשפחה (בדיוק היתה על זה מחאה של רופאי המשפחה בכיכר המדינה ביום ראשון השבוע), שמורים נמדדים לפי תוצאות התלמידים במבחני בגרות ומבחני מיצ"ב אבל לא בכמה זמן הם באמת מקדישים לתלמידים שלהם ולחינוך, להבדיל משינון, ושעובדות סוציאליות נמדדות בכמה קצבאות הן מצליחות לשלול מהמטופלים שלהן (ע"ע תוכנית ויסקונסין). זו לא המדינה שאני רוצה.
כן, נכון, יש כמה מקומות בשירות הציבורי שבהם עובדים חסרי תמריץ מעניקים חרא של שירות והבלאגן חוגג. זו עדיין לא סיבה לשפוך את התינוק עם המים. ולא מהמשכורות של כמה עובדים זוטרים בשירות המדינה תיוושע המדינה שלנו.
"האם זה מה שהעם רוצה? האם העם יצא לרחוב כדי להפוך את החרדים וילדיהם לעניים עוד יותר? להוסיף אלפי מובטלי השירות הציבורי למקבלי משכורות הרעב מידי קבלני עבדים של תכנית ויסקונסין? לדרדר רפתנים רבי זכויות לחרפת רעב? להעסיק כסוורים וסבלים בנמלים עובדים בשכר נמוך (כך שהרווחים האדירים מהפעלת הנמל יעברו ישירות לכיסו של היזם המפריט, במקום לכיסם של אנשים עובדים), או בשלב שני עובדים מתאילנד וממזרח אירופה, ממש כשם שהפרטת צים חיסלה את קיומו של המלח הישראלי בספינות? האם על כך חשבו ליף וחבריה כשהתמקמו בשדירות רוטשילד?"
מצד אחד אני לא רוצה להפוך את החרדים לעניים יותר אבל מצד שני אני רוצה להוציא אותם מהכיס שלי.
את תאוות השרצת הילדים שלהם , שיממנו בעצמם ולא באמצעות עיוות של קצבת הילדים.
כלומר להפסיק לתת קצבאות ילדים מעבר לילד השני.
את כל הג'ובים של המועצות הדתיות לפרק.
הזכויות של הרפתנים לא צריכים לבוא על חשבוני.
עשרות אלפים של עובדים מיותרים בשירות הציבורי שאין לו אח ורע בעולם גם בגודלו וגם ברמת השירות הנמוכה שלו. אותם עשרות אלפים יכולים להחליף עובדים זרים ולעבוד עבודה אמיתית במקום לחמם כיסאות.
כך גם נחסוך המון בירוקרטיה מיותרת שכל כיסא כזה מייצר.