כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    העלבון שבעזבון

    6 תגובות   יום שני, 15/8/11, 11:52

    העלבון שבעיזבון


    תערוכה מוזרה מוצגת לה ברחוב עירק בחיפה ( אני החלטתי שזו תערוכה). במתחם - שבו שני רחובות בתחתיתה של העיר התחתית לרגלי ואדי סאליב נפגשים - שנקרא 'שוק הפשפשים'. כמו חיפה המנומנמת משהו, מנומנמים שם גם הפשפשים בפרט והשוק בכלל.


    בימים אלה אני מסדרת את הסטודיו החדש לי ואתו מתחדשת. ממחזרת מסגרות ישנות, מעצבת מחדש תמונות ישנות, מחזירה אור וחיים לציורים שהיו סגורים ונשכחים, תולה עבודות שציירתי לפני כעשרים וחמש שנה, וכן, גם בין לבין עסוקה בפרויקט שריפת הציורים. גם מה שנראה לכאורה כהתכלות, בעיני הוא התחדשות, כפי שכבר אמרתי לא אחת במקומות אחרים, ברשומות אחרות. בעוד אני גוזרת על חלק מציוריי קו סיום (שיהיה גם קו התחלה), בו בזמן לאחרים אני נותנת חיים חדשים ( ועוד אספר על כך).


    לקחתי יום של אוורור ויצאתי למקום שבו אמורות להיות מציאות. חשבתי שאמצע כמה כסאות מטים לנפול שאותם אאסוף אלי, אתקן ואצבע. חשבתי שאמצע חלקי רהיטים שבורים שמהם ארכיב את תבליט הקיר שלי, חשבתי שאמצא את מה שאני מחפשת ושהמציאה עצמה תגלה ותבהיר לי שאכן זה מה שחיפשתי.


    ומה מצאתי?


    מצאתי עוד תשובה ועוד נימוק משכנע, חזק וציני לשאלה שכל כך הרבה שואלים אותי או מטיחים בי על כך שאני מעזה לשרוף יצירות אמנות (שלי). חיפשתי מלוכה ומצאתי אתונות.


    היו שאמרו לי שאין לי זכות לעשות כך ליצירות אמנות שהרי מרגע שתהליך היצירה הסתיים, ליצירה חיים משלה, היא עומדת בזכות עצמה, היא לא קנייני הפרטי ואין לי זכות לשרוף אותה או בכלל לעשות לה משהו.


    כן ? אני שואלת, תוהה ואפילו רוגזת. אז מה? להשאיר את זה ערימות ערימות בארכיון הפרטי שלי, ואחרי מותי מה יהיה אתם? כך שמעתי את האמנית המשוררת והסופרת לאה הרפז שואלת בריש גלי מעל גלי האינטרנט במדור קהילות של 'עסקי האמנות'. דיון ארוך ורחב יריעה היא מנהלת שם סביב סוגיה זו, וכמספר המגיבים כך מספר התשובות.


    הנה דוגמא, כאן בשוק הפשפשים, חיה ובועטת, ומציגה מה למשל יכול להיות עם עזבון האמנות שלנו. ערימות ערימות של ציורים חלקם טובים מאד ואחרים גם אם אין הם טובים, הרי מישהו צייר אותם. מישהו טרח עליהם. מישהו מיסגר ושמר עליהם מכל משמר. והנה לבסוף, הם נותרו כעיזבון ,נעזבו לנפשן הוויזואלית כאבן שאין לה דורשין וגם לא הופכין.


    זרוקות הן בכוכי החנויות, על הרצפה, על הקירות, מתחת לשולחנות, בין מזוודות וכלים, מנורות, ארגזים ושקיות ניילון. והרוכל יושב מולן בפה מלא אוכל וכמעט כועס עלי שאני מעיזה לצלם. רק צריך לבוא, לנבור, לחפש, ולשלם מתי מעט של מעות ולקחת. אולי אפילו להציל. אולי בכך, לגרום לשניים שישמחו - לתמונה שנגאלה מדיראון עולם ולקונה שעתה יש בידיו יצירת אמנות שנרכשה בפרוטות. אבל לא ראיתי שם אחד, אף לא אחד שהתעניין בערימות של התמונות שהיו זרוקות בכל מקום אפשרי באין דורש, באין זוכר, באין רוצה. רק אני התעניינתי באותו זמן ראשית כי מצאתי תשובה חיה אמתית וזועקת לשאלה למה לשרוף, ושנית כי מצאתי בזה מקור השראה מצוין לצילום וליצירת תערוכה מתערוכה לא קיימת.


    עצובות היו הן התמונות העזובות. אני חושבת. אם כי ידוע לי שאין להן לב. אבל הרי אמרה לי א' באחד מרשימותיי הראשונות "הרי הציור הוא חלק מעצמך, אז אם את שורפת, האם זה לא אומר שאת שורפת חלק מעצמך"? אבל עכשיו לא בי מדברים. מדברים בתמונות אלה, שכל אחת מהן נושאת עמה משהו מנשמתו של האמן שהפיק אותן. ועכשיו, מתגלגלות ומתערבבות נשמת הצייר שהלך לעולמו עם נשמת הציור שנשאר בעולמו – המת החי.


    כל זאת ראיתי בעיניי.


    זאת התשובה, אמרתי לעצמי ולחברתי האמנית רינה רינג (שגם צילמה),  זאת התשובה לכל אותם מתחסדים ששואלים אותי באיזו זכות אני שורפת ציורים. זאת התשובה לכל מי שמרכין ראש בכניעה מוחלטת ליצירות אמנות, או לאלה שאמרו לי שכנראה אינני מתייחסת ברצינות ליצירותיי. זאת התשובה, המשכתי, לרטון לרינה ולבסס את נימוקיי, לכל אלה שטוענים שאסור לשרוף. זו אחת התשובות.


    לזרוק כן? להתייחס אליהן כאל כל כוס, מזוודה, בקבוק, ופרימוס שהיו בסביבה? להשעין אותן עייפות ודמומות זו על זו על המדרכה ליד ארגזים ומצבוריי אשפה? להציע אותם במחיר מוזל למי שאפילו בכלל לא דורש? להפקיר אותן לסחר בשוק הפשפשים, כי הן לא ממותגות, ואין להם מחיר של אספנים, ואין להם בעלים, והיורשים אינם חפצים בזה? ואולי בצדק.


    אז אני מחליטה כאן ועכשיו את מה שאני משאירה. אני קובעת מה כבר לא צריך מה ואפשר להשמיד. אני מטפלת ביצירות שלי כי כמו שאני לא תליתי אותן על אף קיר במשך 24 שנים (חוץ מאשר בתערוכה) אף אחד לא יתלה אותן. מצד שני, כמו שכבר אמרתי הן יכולות להיות בתוך כדי תהליך השריפה, חומר מצוין להתחלה חדשה. מבחינתי הם היו עד עכשיו גולם (שהרי אלה הן יצירות פרי הביכורים שלי) ועתה הם יכולות להיות כבר הפרפר.


    בינתיים מתוך כבוד לעבודות העזובות והעצובות בניתי להם תערוכה – ככה מתוך המצב הקיים וקלותו הבלתי נסבלת.


    להלן התערוכה – הסרטון.  לחץ על 'תערוכת התמונות העזובות' 

     



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/11 23:00:

      צטט: ג.ע. 2 2011-08-20 17:47:20

      לנורית היקרה,

      התלבטתי לרגע אם אתה עושה נכון או לא, אבל לאחר שקראתי את כל ההסבר, אני ממש מסכימה איתך.

      זה התחבר לי מיידית לשירך המקסים  "הפרות הקדושות אליי לוחשות".

      האם זה המקור לכתיבת השיר?

      כמו כן, אי אפשר שלא לציין לטובה את הרגישות שלך לאמנים אחרים, אלא שיצירותיהם עזובות שם בחנויות שוק הפשפשים בין החפצים השונים, כאבן שאין לה הופכין, והנה פתאום, אמנית שבאה ליצור ממש קרוב לשם, החליטה לעשות להן מחווה.

      ובקשר לפרה הקדושה שאת שוחטת כאן, שאסור לזרוק יצירת אמנות או להרוס אותה, את נותנת הסבר ממש לוגי מדוע כן מותר לעשות זאת, ובכך לשחוט את הפרה הזאת. את נמנית על מתי מעט כאלה, שמעזים לכתוב בריש גלי דעות שונות מאלה המקובלות, ואני אוהבת אותך מאוד.

      אשמח לתשובה בקשר לשאלתי, האם זה המקור לשיר הכל כך יפה שלך?

      תבורכי.

      ידידתך,

      ג.ע.2

       

      שלום לך ג.ע ידידתי

      את עושה עבודת שטח רצינית. כל הכבוד.

      אהבתי לקרוא את התהליך שעברת תוך כדי קריאת החומרים שלי השונים שעוסקים בשריפה.

      אם את כבר כל כך בתוך העסק, אני מזמינה אותך להכנס לאתר שלי www.nuritart.co.il -   

      שם יש לי גם בלוג שנקרא 'בלוגיסטיקה' ושם יש הרבה רשימות מעניינות בעניין השריפה.

      אבל זו הייתה רק הערת ביניים.

      המעניין ביותר היה הקשר היה שעשית בין 'הפרות הקדושות וכו'" אני מניחה שתת המודע שלי עובד וקושר את עצמו ברשת הערוצים השונים של המחשבות שלי 'ולכן יש קשר בין דברים שאני עושה- אומרת- חושבת- כותבת. אני לא חושבת שבשיר הזה אני התכוונתי ישירות לשריפה עצמה, אבל אני מניחה שבעצם מעשה השריפה אני אומרת משהו ברוח מה שנאמר בשיר, ובשיר אני אומרת משהו ברוח מיצג השריפה. בסוף הרי זו תמיד אני.

      הקשרים שאת עשית וההקשרים שמצאת יפים מאד - וזה בעצם תפקידו של הפרשן ולא של מחבר היצירה/טקסט.

      יפה, אהבתי את ההקשרים.

      והאמת שזה ממש לא משנה מה אני אומרת ומה אני חושבת. יש גישה שטוענת שהפרשן מגלה דברים, ושהטקסט מדבר את עצמו בלי שום חשיבות אם הכותב התכוון לכך ממש ביודעים או לא.

      שאלת אם זה המקור לשירי 

      אומר כך. ראשית אומרים ש"בשאלת חכם חצי תשובה" - כלומר בשאלה כבר יש את התשובה.

      שנית, את גילית את הקשר, אז התשובה היא כנראה כן.

      בכל מקרה המקור לשיר או למיצג הוא תמיד אני.

      ותודה שוב על כל דברייך וגם על כך שאת אוהבת את יצירותי/אותי.

      ביקשת לדעת את הגישה לבלוגים שלי - הנה עכשיו את בקישור.

      שיהיה לך שבוע טוב יקירתי.

      נורית

       

        20/8/11 22:36:

      צטט: שולה63 2011-08-16 13:35:30

      רעיון יפה לצלם את התמונות ה"עזובות" זה נותן להן חיי נצח.

       

      שולה,

      תודה לך על דברייך.  אני בהחלט מסכימה אתך ואת בדברייך חיזקת והרחבת בכך את דבריי.

      נורית

        20/8/11 17:47:

      לנורית היקרה,

      התלבטתי לרגע אם אתה עושה נכון או לא, אבל לאחר שקראתי את כל ההסבר, אני ממש מסכימה איתך.

      זה התחבר לי מיידית לשירך המקסים  "הפרות הקדושות אליי לוחשות".

      האם זה המקור לכתיבת השיר?

      כמו כן, אי אפשר שלא לציין לטובה את הרגישות שלך לאמנים אחרים, אלא שיצירותיהם עזובות שם בחנויות שוק הפשפשים בין החפצים השונים, כאבן שאין לה הופכין, והנה פתאום, אמנית שבאה ליצור ממש קרוב לשם, החליטה לעשות להן מחווה.

      ובקשר לפרה הקדושה שאת שוחטת כאן, שאסור לזרוק יצירת אמנות או להרוס אותה, את נותנת הסבר ממש לוגי מדוע כן מותר לעשות זאת, ובכך לשחוט את הפרה הזאת. את נמנית על מתי מעט כאלה, שמעזים לכתוב בריש גלי דעות שונות מאלה המקובלות, ואני אוהבת אותך מאוד.

      אשמח לתשובה בקשר לשאלתי, האם זה המקור לשיר הכל כך יפה שלך?

      תבורכי.

      ידידתך,

      ג.ע.2

        16/8/11 13:35:
      רעיון יפה לצלם את התמונות ה"עזובות" זה נותן להן חיי נצח.
        16/8/11 03:35:

      צטט: הלנה היפה 2011-08-15 22:44:15

      נורית יקרה, זה לא כל כך נורא להיות מונח או ניצב בשוק פשפשים של עיר זו או אחרת. מישהו יעבור שם ובמעות קטנות ירכוש לו משהו שהוא יאהב, כיוון שאחת אין ידו משגת לרכוש לעצמו יצירת אמנות והציור ימשיך לחיות את חייו האמנותיים. כאשר תשרפי ציור זה, קבעת את סיום חייו בעולם הזה. אבל כפי שכבר אמרתי במקומות אחרים. זה רכושך ואת רשאית לעשות בו כרצונך. לאה

       

      לאה יקירתי,

      אני מסכימה אתך ואף כתבתי זאת בבלוג עצמו. כתבתי שם ששניים ישמחו : האדם שרכש לעצמו יצירת אמנות ושמח בה ואתה ,והציור שחזר שוב להיות נכס רצוי אצל מי שבחר בו. כך שלא זו הנקודה. דיברתי מנקודת מבט של מי שאוצר תערוכה. בעיני ובאמצעות מצלמתי אצרתי תערוכה של עבודות עזובות.

      ובאשר לשריפה, כמו שכבר אמרתי זו לא הסיבה לשריפה. אבל בהזדמנות זו, כשאני שורפת וגם עומדת מול כתות יורים שלא מבינים את הצעד הזה, או לא מסכימים עמו, אני יכולה לומר שבכל מקרה, אני מעדיפה להיות זו שתחליט מה יהיה עם עבודותי, כל עוד הן לא נרכשו עלידי מישהו אחר. ושריפה, כמו שאמרתי לך, ובוודאי לא נסכים על כך, בעיני היא לא תמיד דבר רע. 

      בכל מקרה תודה על ההתייחסות ועל הדרך המכובדת שבה את מביעה את התנגדותך.

      נורית

        15/8/11 22:44:
      נורית יקרה, זה לא כל כך נורא להיות מונח או ניצב בשוק פשפשים של עיר זו או אחרת. מישהו יעבור שם ובמעות קטנות ירכוש לו משהו שהוא יאהב, כיוון שאחת אין ידו משגת לרכוש לעצמו יצירת אמנות והציור ימשיך לחיות את חייו האמנותיים. כאשר תשרפי ציור זה, קבעת את סיום חייו בעולם הזה. אבל כפי שכבר אמרתי במקומות אחרים. זה רכושך ואת רשאית לעשות בו כרצונך. לאה

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין