בכל שנה אחרי הצום המעיק והחם של תשעה באב מגיע לו חג האהבה,החג בו מזג האויר אינו משפיע לרעה,שום זכרון חורבן לא נשאר באויר ולהפך לאחר שירושלים חרבה ואנשיה יוצאים לגלות,דווקא אז מתחילה הבנייה-צמיחה מחדש.

הבנות היו יוצאות אל הכרמים לבושות לבן,העשירות והעניות כאחת.ויצאו לחפש את היקר מכל,בן זוג, אשר יחדיו ישלימו את הבריאה ויצרו יחד דור המשך.דור חי ובועט להמשך קיומו של העם היהודי.

יצא לי לאחרונה לשמוע רבים שכלל אינם מבינים לשם מה יש צורך למסד את הקשר בין הגבר והאישה,הלוא היום בדור בו הכול מותר,פרטנרים מתחלפים והסטטיסטיקה מראה כי כמעט כל זוג שלישי שנישא-מתגרש.

וחשבתי בליבי "אני אישה נשואה ומעת לעת נדרשת למצוא את הסיבה מחדש לשמה נישאתי,בטח מי שלא נשוי שואל את עצמו את השאלה הזו לא מעט פעמים"

והתשובה הגיעה כמו משמים,אנחנו זוגות ביקום כדי שנוכל לשאת בנטל יחד,כדי שנוכל להעניק מסגרת למשפחה,כדי שנוכל לתת יותר לקהילה,החוסן נוצר כשיש מחוייבות-קן פרטי שגבולותיו ברורים ותושביו מוגנים מאסונות קרבים.

בית הוא מבצר וגם בהיפוך אותיות הוא מצבר,הוא זה שאליו חוזרים לאחר תלאות המשא וכשיש דמות אהובה שבחרנו להיות איתה ההגנה גדולה יותר.

הידיעה שגם לאחר השנים,המהמורות של הדרך,הקשיים שיש עדיין נמצאת הדמות שאהבתי ובחרתי להיות איתה.

חג אהבה שמח לכולם,

לירז