WALKING HAND IN HAND ו-'החיפאית'
מה זו הקלות הבלתי נסבלת הזו מצד בחורות ללכת יד ביד כבר בפגישה השנייה?
תנו קודם להכיר קצת לעומק, כמה סקסים בדרך, אחר כך נשקול את שילוב הידיים.
תלמדו מהסרט 'בלי התחייבות' עם נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר.
שם הם שילבו ידיים רק לאחר מספר שנים של סקס ביניהם.
מישהי שלמדה אתי אמרה לי בשעתו שיפגע בה פחות לשמוע שהחבר שלה סיקסס עם אחרת מאשר אם היא תראה אותו לפתע הולך יד ביד עם מישהי.
ואכן גם אני רואה בפעולה הזו משהו אינטימי ביותר.
ואז מגיעות גם הטענות 'אתה משקיע יותר שם מאשר פה'. ( אגב, מנפלאות הקפה, לא ניתן להעלות לכאן קובץ מהסוג המקושר ואני שואל, מה כל כך רע בלהשקיע שם? אולי עוד אחד מהביטויים של התיזה "נשים מ.... וגברים מ...." ?
ואם הזכרנו את נטלי פורטמן, הרי שלאחרונה יצא לי לראות 3 סרטים איתה.
את הנ"ל, וגם את ברבור שחור ו- closer של מייק ניקולס, עליו הומלץ לי (בהשתתפות הרביעייה, פורטמן, ג'וליה רוברטס, ג'וד לאו וקלייב אוון -שהיה שם, כברוב המקרים, מעולה).
לא יודע, הכל אצלה מושלם כזה, יפה, סקסית, משחק טוב, ביי דה בוק, ויחד עם זאת משהו לא עושה לי את זה עד הסוף. אולי סוג של מימיקות החוזרות על עצמן? אבל האמת שאין לי הסבר ממשי לכך וכנראה שאני במיעוט.
כמובן שבחיים האמיתיים היא לא תעיף מבט לעבר ה 'ביקורת' שלי גם אם אצעד מולה בתחתונים (או בלעדיהם) ועם שרט הנושא את תמונתה.
אבל כאן, בעולם של צופה מול שחקנית , anything goes.... (ואולי בעוד כשנה אחשוב אחרת...).
לפחות היה בסרט את השיר הזה דמיאן רייס.
ובעולם בו דבר מוביל לדבר, אם יורשה לי להביע כאן דיעה, הרי שאיכשהו אני רואה בשירים מהסוג הנ"ל (באו כמה מהסוג), סגנון דומה לזה כאן של ג'מס בלאנט, שכאשר שמעתי אותו לראשונה (דבר שהיה בעת ביקור בניו יורק, מה שהתאים לי בהקשר של ה- subway וכדו'....) די התאהבתי בו ב'מבט' ראשון.
 |
) .