החבר הראשון שלי לימד אותי שאין חברות אמיתית בין נשים.. הוא היה גדול ממני בכמה שנים ארוכות ואני לרוב מקופלת על כיסא הייתי מביטה בו בעיניים פקוחות ומקשיבה עם כל הגוף. הרבה חברים זרמו ואפילו תואר וחצי כבר היה מאחורי כשהכרתי את החברה הראשונה שלי.

הלימודים היו דחוסים כמו הציצים של השותפה שלי לעבודות, רצה הגורל, או המשקה והיא היתה מגיעה לכל 'ישיבת-סמינריון' שהיינו עורכות בחדר 'סמי-פיכחת' ומאושרת מדי. זה החליק לי כמה לילות במעונות כמו שצריך אבל בהחלט תקע כמה עבודות לא פתורות.

וכך בהרצאת הבוקר האין סופית סקרתי שוב את הנפשות הישנות במחלקה.. ופתאום הבחנתי בה, זקופה, אסופת שיער, קשובה, בינגו..  שיבוט מדויק לחרשנית מהתיכון. איך לא הבחנתי בה עד עכשיו?

בהפסקה הצעתי לה חברות רשמית ויאללה לעבודה... הפגישה הראשונה תוקתקה כצפוי - הבחורה הגיעה עם המאמרים מסוכמים.. תובנות.. וכבר נקודות לכתיבה. ריחפתי והפעם מהסיבות הרלוונטיות. הבטתי בה שוב.. בדמיוני רואה ציונים מרחפים מעל ראשה - קרובים עד כדי נגיעה. בלי שיחות אישיות כמעט, כל אחת מגיעה עם מה שהוגדר מראש... צוות כמו בספרים..כל פגישה הוכתרה בהישגים וכצפוי העבודות חזרו זוהרות משבחים.

הייתי שיכורה מדי מההצלחה ובטוחה מדי ביציבות של היחסים.. הזמנתי אותה לקפה במרפסת (עד כמה שמרפסת במעונות יכלה להיות). לקראת סוף הקפה היא פיזרה את השיער ושאלה אם היא יכולה לספר לי משהו.. הייתי תמימה כשחשבתי שאגדות נמשכות לנצח..

השיחה הזו נמתחה עד הבוקר כשבקצהו תמה לה מערכת יחסים אקדמית מושלמת ומשהו חדש החל להיכתב. הכרתי את אחד האנשים-נשים המרתקים ביותר. מופע החשפנות הנפשי המפתיע ביותר שנחשפתי אליו עד אז. משם הלכו והתרחקו העבודות התקרבו להם זמני ההגשה אבל התחיל מסע של חברות מרתק.

בהתרגשות של שתי ילדות ב'פליי-דייט' של אחר הצהריים היינו הולכות לאותו כר הדשא תחת אותו עץ אלון לשתף כל אחת מקופסת האוצרות הפרטית שלה. כל השיעורים עברנו לשבת יחד, נרשמנו לאותם הקורסים, הלכנו לאותם החוגים.. אותם ידידים - אותן טעויות :0).

יחד רקמנו חלומות תמימים שנשמור לנו לנצח את החברות הזו לא-משנה-מה. לפני כשנה עזבתי את המעונות ויצאתי לעולם.. התחתנתי.. ילדתי.. ואני מתזזת בין מטלות לפרנסה, להשכלה, למשפחה ומעט מאוד לנשמה.

פוגשת נשים בעבודה - נשים עמיתות מעט מאוד חברות.. עומדות ממרחק הן אומדות .. אני אפילו לא שומעת מה הן אומרות.

מרחוק אני שומעת שתי נשים צוחקות מתחת עץ אלון גדול.