תחזיקי חזק מותק, עוד יום אהבה בפתח

אני לא משתגע על הימים הרשמיים האלה כמו יום האהבה, יום האם, יום האב, יום העוזרת, יום ירושלים, יום פרדס כץ ודומיהם. יש תחושה שמישהו מכוון אותך לשמוח, שלא לדבר על קניית מתנה מכל הלב והכי חשוב - שזה בא מיוזמתך.

ימים כאלה מגרדים ממני אליכם את שאריות הציניות שהצליחו לשרוד את האהבה העצומה שנחתה בחלקי.

אני נעשה זעפן, חסר סבלנות, מחכה שהאירוע יעבור בשלום...מתי הצפירה בכלל, יש?

לכן אני מלא הערכה לזוגתי-אהובתי-תמרתי על שלא ויתרה לי ודחפה אותי לקיים את היום הזה.

האמת היא שאני נפעם מהסבלנות שלה אלי במיוחד בימים כאלה.

יום האהבה הזה עובר בשלום - so far so wet.

נראה מה יוליד יום. מחר מתחילים מהתחלה.

לכל אלה שלא חגגו - לא נורא, באמת. הכי חשוב שתאהבו ת'עצמכם (יש כל מיני דרכים)

הבן זוג/ה המתאים יופיע בפעם הבאה.

שנאמר:

כול אהבה בדיומה.

לשנה הבאה בפרדס חנה הכנועה.