הבהרה קטנה

התלבטתי לא מעט לפני שפרסמתי את הפוסט הזה, אפילו התייעצתי עם חבר לאתר שהמליץ לא לעשות זאת, אבל ... 

בעקבות פוסט על אלימות של חבר נוסף החלטתי לכתוב.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=230248

תודה שעזרת

למרות הדברים הקשים שנכתבו על הגרוש שלי, אני עדיין רוכשת לו כבוד כמי שהיה בעלי, כמי שיהיה תמיד האבא של הבת שלי.

היום בו התחלתי "לצמוח" החל לפני כשנתיים וחצי, היום בו לקחתי את ביתי ויצאתי עם שקית בגדים לבית הורי... לאחר ארבע שנות נשואים החלטתי שאני לא מוכנה לסבול עוד, שאני לא מוכנה  שהבת שלי, תגדל בבית כזה, בבית עם אלימות, לא אלימות מהסוג שאנחנו  רגילים לשמוע עליה בחדשות או לקרוא עליה בעיתון.אצלי זה התבטא באלימות מילולית ואלימות כלכלית, כן בדיוק ככה אלימות כלכלית לא פעם שאני מדברת על זה שואלים אותי מה זה, שואלים אם זה מושג שהמצאתי..לא, לא המצאתי, יש דבר כזה!  אלימות כלכלית היא מצב שבו בן הזוג שולט על כל המקורות הכספיים ומונע מהאישה גישה אליהם, ומקציב לה סכום כסף על־פי ראות עיניו, באופן היוצר תלות מוחלטת שלה בו. ככה היו חיי מהיום שהתחתנתי, החלטנו  לגור באופן זמני אצל הורי על מנת לחסוך כסף לרכישת דירה, בעלי היה מרוצה והחליט שהחסכונות שלנו ישמרו הכי טוב בחשבון הבנק של אימו, כן, כן אצל אימו. מיום חתונתי לא ראיתי כרטיס אשראי ו/או פנקס צ'קים  כי: "אין לך צורך בו, לקניות אנחנו הולכים יחד ואם צריך משהו נוסף תגידי לי" נשאתי לגבר הנגוע בקמצנות חולנית ותאוות שליטה   ביום אחד נלקח ממני החופש שלי לעצמאות, עצמאות כלכלית, פתאום הרגשתי כלואה לא יכולתי לעשות דבר, הייתי יושבת עם חברותי לעבודה בהפסקת הצהריים שהחליטו שהיום נזמין אוכל מבחוץ ואני מחייכת ואומרת שאצטרף בפעם הבאה כי היום הבאתי כריך, אבל האמת הייתה שלא היה לי כסף לזה. הייתי צריכה ללכת לבד לאירועים משפחתיים קרובים כדי לחסוך בהוצאות.לא אשכח את הברית של בן אחי, ביקשתי את פנקס הצ'קים כדי לרשום צ'יק ונעניתי בשלילה: "זה אח שלך הוא יבין שאנחנו לחוצים" הייתי בטוחה שהוא צוחק איתי, זה היה חודשיים בדיוק אחרי החתונה שלנו ואח שלי שבנינו אין חשבונות, כי אנחנו אחים נתן לי מתנה יפה מאוד.וככה הלכתי לברית של בן אחי בלי מתנה ועם עיניים אדומות ונפוחות מדמעות.