מה שנוגע לייצור - זה מובן מאליו, אחרת לא תוכל ליהנות מאכילתו. ומה שנוגע לחוקים או כיצד נוצרים דפוסי ההתנהגות של השלטון, זה מסובך מעט יותר אך בסופו של דבר אלה שני כללים הפוכים במהותם. לנקניק טוב ייצורו במחשכים הרחק מעיני הצרכנים. לחוקים, בדיוק ההפך: אור השמש בעת ייצורם הוא הדבר הטוב. כך הציבור יאמין בצדקתם.

לאחרונה נשמעים קולות בגנות השקיפות, כל שקיפות, הנוגעת לחיים הציבוריים. יש טוענים שכל הצרות שלנו נובעות משקיפות יתר. כדאי להסתיר דברים. הציבור לא צריך לדעת הכל. וזה מזכיר כיצד המבוגרים התייחסו פעם לילדיהם: "הגנו" עליהם על ידי הסתרת מה שנראה בעיניהם דברים מגונים שיפגעו בנפשם. ודווקא הסתרת המציאות כפי שהיא, ללא כחל וסרק, פגעה יותר בילדים שהפכו ברבות השנים למבוגרים שאינם יכולים להתמודד עם הרוע האנושי.

ואילו אני מבקש לטעון שבדיוק הפוך - השקיפות בכל מה שנוגע להתנהלות הציבורית היא דבר בריא, שמביא למדינה צודקת ולאזרחים שאין בלבם מרירות כפי שהיא באה לידי ביטוי בחודש האחרון במאהלי המחאה הציבורית בכל רחבי הארץ.

זה נובע מכך שהמדינה נבנתה בצורה עקומה בגלל העובדה שהשלטונות חוקקו חוקים והנהיגו דפוסי התנהגות ציבורית בהסתר. הקומבינה הראשונה הייתה בין בן גוריון לרב מימון ומאז רוב הציבור סוחב את החרדים על הגב. ביבי למד אותה טוב יותר משיעוריו ב-MIT ובזכותה הוא ראש ממשלה. אז, בימי ראשית המדינה, האמינו שחוקים ונהלים צריכים להיווצר הרחק מעיני הציבור, בדיוק כמו הנקניק, אחרת הציבור לא ירצה לאכול מהם. אני זוכר את ראשיתה של המדינה כאשר מטבע הלשון "זה לא לטלפון" הייתה שגורה בפי כל, על כל עניין, חשוב מאד או פעוט. כך הדור שלנו בנה את המדינה בצורה עקומה. השלטון התייחס לאזרחים כמו לילדים שהאמת חייבת להיות מוסתרת מהם. הפערים בין האוכלוסיות היו גדולים כבר אז. ביבי רק פעל בחריצות יתר כדי להגדילם בצורה קיצונית ביותר. וזה התפוצץ לו בפנים.

היום הדור הצעיר רוצה להיפטר מהסתרת העובדות, מהרמייה, הקומבינה וה-"ישראבלוף". הדור החדש רוצה מעשים שלטוניים באור השמש ולא במחשכי חדרים עפעופי עשן שבהם נרקחות קומבינות המועילות למעטים ודופקות את הרבים. זההמקור למילותיהם הנפלאות של הצעירים הזועמים בצדק: "העם רוצה צדק חברתי". צדק שאפשר וצריך גם לחוש אותו ולא רק לשמוע עליו מפי הפוליטיקאים שומרי כיסאותיהם.