המאבק על זכות החרדים להתגורר באיזשהו מקום על פני מפת מדינת ישראל, מתנהל כבר תקופה ארוכה, כאשר כל מקום המוצע לחרדים, גורר אחריו התנגדות כמעט אוטומטית. לדידם של המתנגדים, יואילו נא החרדים להצטופף בגטאות שלהם, ואל יטרידו את מנוחתנו בחיפוש אחר פתרונות דיור. יש אפשרויות מגורים ביישובים קיימים, בהם יש כבר בסיס לקהילה חרדית, אבל אלו הם פתרונות לטווח קצר. אפשר לבוא לאופקים, לנתיבות, לצפת, לעפולה, לנצרת, ללוד, או לקריית גת, אבל עדיין מדובר במספרים קטנים. כמה עשרות או מאות יחידות דיור בכל מקום. יש מקומות בהם ראש הרשות הנוכחי חושש מפני בואם של חרדים, ומנסה למנוע את ה"השתלטות" אבל אלו הם מקרים בודדים. ברוב מקרים יש עזרה וסיוע מהרשות המקומית.

אבל, כאמור, אין זה פיתרון כולל. הציבור החרדי זקוק מדי שנה לאלפי דירות, והמקומות הללו יכולים לתת פתרון לחלק קטן מהצרכים. לכן עלה הרעיון להקים עיר חרדית בפריפריה, הרחק מהמרכז. במקום בו אין ביקוש חילוני למגורים. היתה תוכנית להקים עיר בנגב בשם כסיף, אלא שאז קמו אנשי הנגב וטענו כי העיר תפגע באיכות החיים של התושבים הנוכחיים. השכנות עם הפולשים הבדואיים, נראית להם יותר נוחה מאשר השכנות עם החרדים. בדומה לכך מתנהל מאבק, סביב העיר חריש בצפון, שם עדיפים השכנים מאום-אל-פאחם (שצעקותיהם "אטבח-אל-יהוד" מימי אוקטובר 2000 עדיין מהדהדות בראש).

הקמת העיר חריש, היא לדעת היזמים פתרון ראוי למצוקת הדיור. מדובר במקום המצוי באזור לא מבוקש כל כך, בשל קרבתו ליישובים ערביים בוואדי ערה, אבל כאשר יגיעו לשם רבבות תושבים יהודיים, הוא ישנה — כך מקווים — את ציביונו. בחריש של היום גרים כמה מאות תושבים חילוניים בלבד, והם חוששים כי בואם של החרדים יאלץ אותם לעזוב את המקום, ולכן הם מנהלים מאבק מתוקשר נגד אישורי הבנייה שכבר הוצאו.

סביר להניח כי אכן תושב חילוני, לא יחוש בנוח כאשר סביבו יתגוררו אלפי חרדים. אבל תקדימי העבר מלמדים כי בכל מקום בו באים החרדים להתגורר, עולים מחירי הדיור הרבה יותר מאשר במקומות מקבילים. מי היה מאמין לפני שנים ספורות, שמחיר דירה במודיעין עילית, יהיה קרוב למחירה בבני ברק? אבל אלו הן העובדות כיום, בשל הביקוש הגדול לדירות בעיר חרדית. כך יהיה גם בחריש, אם אכן יגיעו להתגורר שם כמויות של תושבים חרדים.

העיתונאי אביב לביא, יוצא נגד הבנייה בחריש, בשל החשש מפני "גירושם" של החילונים מהמקום. "רבים מהם אוהבים את המקום ורוצים לקשור בו את עתידם" — הוא כותב — "רק שברגע שבתיהם יוקפו במקוואות ובישיבות, הם ייאלצו למכור את דירותיהם במחירי רצפה — ארבעה חדרים בחריש שווים כיום כ-400 אלף שקל — ולהסתלק מהמקום". הכותב אינו מגלה כמה שווה דירה בחריש לפני בוא החרדים, ובוודאי אינו יודע כמה היא תהיה שווה כאשר יגיעו.

מכל מקום אין ספק כי אלו מבין התושבים שיבקשו לעזוב את המקום, יקבלו מחיר שהם לא חלמו עליו אפילו בדמיונותיהם הפרועים. במחיר הדירה שהם יקבלו, הם יוכלו לקנות דירות יפות וגדולות הרבה יותר, בכל יישובי הסביבה. שישאלו את תושביה החילוניים של שכונת פרדס-כץ הבני-ברקית, שמקבלים על דירותיהם הישנות מחירים מופקעים, כאילו גרו בדירות פאר, רק בשל קרבתה של השכונה לעיר הגדולה והביקוש הגדל והולך של הציבור החרדי לדירות באזור. למען ההגינות נציין כי לביא אינו שולל התיישבות חרדית במקום, אלא שואל מדוע זו אינה יכולה להיות עיר פלורליסטית, עם שכונות לחילונים, לחרדים ולדתיים. הוא רק לא גילה לנו, איזה חילוניים יבואו להתגורר אי-שם בצפון, במיוחד אם הם ישמעו שגם חרדים באים לגור שם...