0

7 תגובות   יום שלישי, 16/8/11, 13:04

                    מה אומרת הביקורת

 

בבוקרו של יום, בפרבר קטן של עיר גדולה, ישבו שתי ציירות מחוץ לבית הקפה הזול, ינקו לימונדה בעזרת קשית והשמיעו ציוצי מציצה קולניים למדי.

משום מקום הופיעה ורד ונופפה בעיתון האחוז בימינה.

"היי ניצה ודיצה, ראיתן מה כתבו עלינו בעיתון?"

"לא", ענו השתיים במקהלה, "מה, באמת כתבו על התערוכה?"

"הבר חמא, האפס הזה, חיסל אותנו לגמריי" פלטה ורד וניכר בה ניצוץ של חרון.

"את כולנו?" שאלה ניצה שהרכינה את כרבולתה הגאה וניראתה מאוכזבת כמו שאר חברותיה.

"אותך ניצה הוא בעיקר לא אהב" ענתה ורד בניצחון ועטה כציפור טרף על ההזדמנות לתת לחברתה למקצוע מכה אחת אפיים, ובליבה חשבה "זהו, לא יזיק שתוריד קצת את האף הארוך שלה" .

"אותי?.. מה את אומרת..." ענתה ניצה וניכר כי דבריה מכאן ואילך סבו לא לעניין הביקורת העיתונאית. "הא, ואותך, ורד,  בטח אהבו אהבה עזה... עם כל הפיגורות המלוקקות שאת מייצרת  שבוודאי ייתלו באחד הימים במוזיאונים היוקרתיים..."  

הציניות של ניצה חגגה.

"טוב, אז תשמעי מה כתבו עליך, ניצה יקירתי... על החירפוש האדום שלך על רקע ירוק. נו, ממש התאמת צבעים..." השיבה ורד באותה ציניות שופעת "טוב, מה לעשות, זו כניראה אופייה של האמנות העכשווית..."

לא טוב, הרהרה דיצה. ניצה מתלהטת... וכל הכיף שלנו בקפה הלך פייפן...

"חברה, השתגעתן... " קבעה חמדה שהאזינה לדברי השלוש כשהיא מנופפת בעתון האחוז בידה. " מה, קצת לחץ והסיר כבר מתפוצץ?...אז שתדעו, סהרוני דווקא משבח את התערוכה".

"מה, באמת? תראי לי."  קראה ורד בחוסר סבלנות, וכשהיא עדיין מלאת רוח לחימה חטפה את העיתון ופרשה אותו על השולחן. "תשמעו, תשמעו... נו טוב, המבקר הותיק הזה הוא מליגה לגמרי אחרת" והחלה לקרוא:

"...הקו של ורד הגפני משוך בקלילות רבה ומייצר דמויות באקספרסיביות מופלאה...ממ.. אז יש מי שקונה את הפיגורות המלוקקות שלי, מה, ניצה?" , קראה ורד בנחת כשעדיין סימני קרב ניכרים בקולה.

"וואו, וואו, לא פסחו גם עליי"  ציינה בהתלהבות ניצה שרכנה מעל ראשה של ורד . "איך קראת ורד לעבודתי?... חירפוש?... הביקורת דווקא מצאה בו עניין... מה את אומרת על זה?..."

"נו,  טוב, זה עניין של טעם ... " הטון של ורד ירד בכמה אוקטבות  והיא הוסיפה "נו באמת, אל תקחי, ניצוש, ברצינות את דבריי... טוב, אז הגזמתי...קצת" השמיעה צחקוק קל וחיוך הסתמן בפניה ענוגי הנחת. ליטפה את כתיפה של ניצה שהראתה גם היא סימני פיוס, ואחר פסקה:

" אז אתן רואות, לא צריך לבכות אותנו עדיין... הרי בר חמא האידיוט הזה, מה הוא מבין בכלל באמנות?... הלו, מלצר... "

המלצר קרב לשולחן וגחן אל ורד שהרימה קולה:

"מה אתן שותות, בנות?... לימונדה?...אז תביא עוד ארבע  כוסות  גדולות של לימונדה, וקשיות  בבקשה" ופרצה בצחוק סואן "שיהיה מה למצוץ... "    

דרג את התוכן: