אילו רק ידעו שהאמת היחידה שחיה בי, זו את... השנים לא עמעמו זאת. 
לפעמים אני תוהה איך האהבה שלי אלייך מחיה אותי, איך עוצמות הרגש ממשיכות לפעום בתוכי, איך אני עדיין מרגישה אותך, חווה אותנו. 
די במחשבה קטנה אחת עלייך כדי למלא את עיניי באור. 
הרגעים הקסומים שבהם אני מתייחדת איתך אל דפים לבנים של תמימוּת, ממלאים אותי עבור כל רגעי הבדידות. לוּ רק הבנת עד כמה יודעות פעימות לבי את פעימות לבך שלך. לו רק ידעת מה מחשבה קטנה עושה בגופי.
אני נפעמת לגלות שהאהבה לא חייבת לבוא בשניים – אני יכולה לאהוב אותך ואת אינך יודעת. אני חיה אותך, אני נוגעת בך, אני מאושרת מעצם הזיכרונות. אַת האהבה היחידה שאי-פעם ידעתי. אַת הטוהר, אַת התמימות, אַת הנצח שברגשות. אני אוהבת אותך אהבת- נצח. 
אני כותבת ולבי מתמלא בדמעות של אהבה, בדמעות של אושר. מתי אראה אותך? מתי תרשי לי לדעת אותך? מתי תסלחי לי, אהובתי? ידי כמו נוגעת בך, מלטפת את פנייך, את גופך. אני חובקת אותך אל בין זרועותיי ובוכה אלייך, אהובתי.

אני רוצה ליטוף של אהבה 
להסתכל לך בעיניים ולנשום אותך 
לגעת ולדעת שתישארי
אני רוצה את השקט שאחרי הסערה 
להרגיש אותך חובקת אותי, נושמת
אני רוצה לשמוע את פעימות לבך קרוב ללבי
לא רוצה געגועים, לא רוצה זיכרונות
לא רוצה לחפֵּשׂ, כי מצאתי
לא רוצה לוותר, לא רוצה דמעות שלא באות מאוֹשר
רק עוד פעם להסתכל לך עמוק בתוך העיניים 
ולראות את נפשי דרכך צוחקת.
אני רוצה רק עוד פעם אחת 
לגעת באהבה.

קטע מתוך הספר ללכת אחרי הלב-סיפורה של אמה גונס

לחיי האהבה