פעם, כשהייתי יותר צעירה, חשבתי שאני יודעת הכל על עצמי. היום אני יודעת שלא, ויותר מזה - שהחיים מפתיעים ומביאים לנו דברים (הזדמנויות והתמודדויות) מכל מיני כיוונים לא צפויים. ולמדתי שכשיש הזדמנות על הדרך, צריך לבדוק אם ולאן היא מתאימה, כי אף פעם אי אפשר לדעת מראש...ובעיקר שצריך לפעמים לחשוב `מחוץ לקופסה` וזה מפתיע מה שקורה כשעושים את זה.

אז פגשתי מישהו. הוא סיקרן אותי, עניין אותי, ונמשכתי אליו מאוד. ואחרי פגישה או שתיים גם אמרתי לו שהוא מעניין אותי ושאשמח לבדוק אם זה יכול ללכת הלאה.

אז נפגשנו שוב, ומהר מאוד הבנתי שהוא לא ממש מעוניין. הוא אמר, אבל גם בלי שיגיד כבר ידעתי - כי הבנתי שעם אלה שהוא מעוניין בהן הוא נפגש, ויוזם, ורוצה, ואיתי זה היה שונה. אבל כשנפגשנו זה היה וואו, וזה היה בסדר מבחינתי להיות שם. לא כל דבר צריך להוביל לזוגיות, אפשר גם להנות ממה שיש ופשוט לזרום (שונאת את המילה, אבל היא נכונה כאן). פשוט ככה.

שנינו ממשיכים להפגש עם אחרים, וגם זה בסדר לי. אני לא רוצה לדעת עם מי הוא נפגש ומתי, ואני לא מספרת כלום מצידי, אבל המצב ברור לשנינו. ובאמת שבסדר לי עם זה. אני יודעת שזה יכול להשמע משונה, אבל אין לי בעיה עם קשר למטרת סקס, ואין לי כוונה להיות נזירה עד שיגיע ה`אביר`, בעיקר שלהרגשתי יש משיכה פיזית די חזקה מצד שנינו (אבל כאן אני מודה שאני לא יודעת לגביו אולי הוא ככה עם כולן. רק לגבי). כרגע אני לא יודעת איפה זה עומד. נראה.

אבל נהיה לי עצוב בלב. בשבילו. כי אני יודעת שהוא רוצה, ואני רואה את כל הטעויות שהוא עושה ומתלבטת אם להגיד משהו. אם זה המקום שלי בכלל להגיד, או שאני צריכה לשתוק. אני רואה את עצמי מלפני כמה שנים עושה את כל הטעויות האלה ולא מגיעה לשום מקום, ורוצה להגיד לו שיעצור רגע ויחשוב. אני לא יודעת אם הוא יקשיב, אם הוא מסוגל להקשיב. אבל בדרך שהוא הולך בה הוא לא מצליח, וזה כבר צריך להגיד לו משהו. וזה לא בשבילי, כי בינינו זה כבר לא ילך, וזה ברור לי כבר כמה זמן. זה בשבילו, כי מגיע לו להיות מאושר. (כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר שאני מפרגנת לו ואכפת לי. ככה זה אצלי - בעסקת חבילה עם כל השריטות האחרות שיש לי יש גם תכונות מוזרות שכאלה שמכוונות כלפי אנשים שאכפת לי מהם). יש לי המון מה להגיד לו, ואני מקווה שהוא ירצה להקשיב.

ובעצם, השורה התחתונה של הפוסט הזה, הוא שאני שמחה שאני מעיזה, ויוזמת, ומנסה את ההזדמנויות שיש לי, גם אם הן לא מובילות לשום מקום. לפחות אני יודעת שניסיתי, וזה הרבה מאוד, ובטח שלא יכולתי להגיד את זה בעבר.

ואני מאחלת לו את אותו הדבר.