אש לוהבת
פוסטים פופולאריים
-
ציגנקה (צועניה)
13/3/13 | 3439 צפיות
-
קולונוסקופיה ותה חם ומתוק
14/8/13 | 5827 צפיות
-
שדיים זה לא שניצל!!!!!!
5/1/11 | 4429 צפיות
-
פולשים! גם להדר יש מה לומר!
26/8/11 | 2367 צפיות
-
ליל הסדר
9/4/12 | 2089 צפיות
-
עוגה!!!! יצירה הממציאה את עצמה?????
22/10/11 | 6131 צפיות
פוסטים אחרונים
- קולונוסקופיה ותה חם ומתוק 14/8/13
- צימר 6/5/13
- ציגנקה (צועניה) 13/3/13
- תמר 7/3/13
- צילו של המניאק 13/2/13
- בת חמש עשרה ומוסטנג ספורט אדומה 6/1/13
0
החיים הנכונים - באדיבות רהיטי שנטילי
הפרסומת החדשה לרהיטי שנטילי בכיכובה של מיה דגן, בלונדה מוכשרת, תזזיתית,שדופה, רזונת ממש כמו שהאופנה מכתיבה. היא מבקרת בבית הוריה, אבא מסתתר מאחורי עיתון, אמא חיה או מתה, לא ידוע. הבית מוזנח, לא ראה צבע חדש מזה שנים.מקרמה שתומך עציצים. הילד הבוכה מהתחנה המרכזית, טפטים מכוערים.. הכל מכוער בהגזמה.. זהו הבית שבו גדלה, "ישראל של פעם" . הבית התיישן עם השנים. בעליו הזדקנו. איש לא נגע, איש לא טרח.. נכון, הבית אמור להתחדש, לעבור שיפוץ, אך יש בו המון זכרונות החל מהקרב על המיתלה דרך כל שלבי ילדותה. השריטה במצח מהשפריץ המכוער.. כולל התמונות שבאופנה המתחלפת .מעשה ה"אומנות" של המקרמה. אולי בכלל מזכרת מאמא שאינה עוד. וכמו שמיה אומרת "כל כך ישראל של פעם.".. ומיה מאד רזה, (שתוכל לעמוד בתנאי הסטנדרט המוקפד), מאד מזלזלת... ומעשה קסם, היא פותחת דלת ועוברת לבית אחר, בוהק, לבן, אפילו מסנוור, סטרילי כמו בית מרקחת. אין בו בבית שום איפיון, שום ייחוד, שום זכרון, שום אישיות. בית לבן ללא כל נשמה..... תמצא ממש כמותו בכל מקום בעולם,כשאתה בין קירות הבית אינך יודע כלל באם הגעת למוסקבה, בריסל, הונולולו ביירות או ניו יורק. אין שם תמונה, צילום, איזו מזכרת שתזכיר אנשים חיים. ברור ומובן שאין שם מקום לחתול או לכלב.. או אפילו לילד. הבית הרי חייב להשאר תמיד נקי, לבן וללא רבב... וכך כנראה על פי תפישת המפרסמים, אמורים להראות חיינו, למחוק כל זכר של עבר. לגדל דור של צרכני אינסנט מנוכר.. יהא לגביהם פסגת החלומות. רק קנה את מוצריהם. חברה מנוכרת, ללא אחיזה כל שהיא בקרקע בשורשים, אלא חברה ריקנית שסתם כך צפה לה בחלל. תגור בבית כל כך לא אישי, ותרגיש כאילו ממש עברת לגור במחלקת הריהוט שבקניון. אין בין הריהוט הסתמי הזה הבנוי ללא כל אופי, ולו דבר המעיד על הקשר שלו לבין בעליו... והיה ותפרוץ איזו שריפה חלילה, הרי לא תצטער. שהרי בחנות הרהיטים שבקניון, תמצא תמיד בדיוק את אותו הדבר. האם תוכל לפזר שם עיתונים של שבת? חלילה להעיף נעלים, כשחזרת עם כאב רגליים? היש שם מקום חלילה לכלב לחתול, לצעצועים מפוזרים של ילד? האם בכלל מותר לאכול שם בסלון??? הלו! מישהו רוצה לגור כך באמת?... מישהו רוצה לבנות פה חיים???? -- ציפי |
תגובות אחרונות
-
אביה אחת
בתגובה על איפה סאשה? - סיפור אמיתי
-
רסיס דימעה
בתגובה על השדיים של לטיפה
-
shaykopel0
בתגובה על ירח דבש!!!!
-
mezra
בתגובה על קולונוסקופיה ותה חם ומתוק
-
אזוטריקה-יומן לימוד
בתגובה על 00
תגובות (72)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקירי,
מיה דגן היתה מהממת בסרט "פעם הייתי".
לבי ממש יצא אליה
מבינה שמרוויחים מצויין בפרסומות.
לא כועסת עליה.
היא רק עושה תפקיד ומתפרנסת.
שונאת פרסומות!!!!
למרות שהכי חשוב זה ללכת
לעשות באותו זמן PP:))))))
כולה פרסומת. צריך לחוקק חוק שכל מי שעושה פרסומת קלוקלת יוצא להורג, בגלל השחתת טעמו של העם.
אם כי פרסומת זה זמן מצויין לבקר בשירותים, להכין קפה, לשטוף כלים, לבדוק הודעות באינטרנט, ואפשר אפילו להספיק למקלחת.
אני זוכר למיה דגן לטובה את תפקיד הבליינית ניצולת השואה בסרט "פעם הייתי"
מיה דגן... זאת פרסומת נטולת נשמה. יש לך עין בוחנת ועט מושחז, ציפי!
היות ורוב המגיבים לא רוצים לחיות בבית שכזה נזכרתי בבדיחה :
מלך אחד פירסם בממלכתו שהוא מחפש עבור בתו חתן , עשיר , יפה , משכיל וכו' .
באחד הימים הידפק על דלתו של המלך קבצן זקן , מכוער גיבן וצולע ואמר למלך :
אדוני המלך , אותי אל תקח בחשבון כחתן לבתך .........
לא ראיתי הפירסומת , ממעט לצפות בטלוויזיה
הפסול בפירסומות כאלה הוא שהן מעצבות את דעת הקהל " למזלנו " המצב
הכלכלי של מרבית האוכלוסיה אינו מאפשר להם לעצב את הבית כפי
שהפירסומות מציגות ................
לי דווקא יש... *
היי ציפ ...לא בחינם נכתב " הבית מבצרו של האדם " הוא מעוצב ע"פ רצונו ו טעמו יש בו הרבה זיכרונות והרבה אנשים לא מוכנים אפילו לעבור דירה ..במיוחד בגילאים המתקדמים ..כול פינה מזכירה להם משהו , תמונות ועיצובי יקיריהם ...
אני עצמי לא אוהב להחליף כלום ..למה ? למה להחליף דבר המשמש אותך כול כך טוב ונוח בדבר זר ומנוכר שצריך להתרגל עיליו ? שלא נצבר על האיכות הירודה ביחס לדברים שניבנו פעם ...אחלה סוף שבוע
ציפי יקרה לליבי
האם תאמיני שבדיוק מה שכתבת כאן אני מהרהרת
כשיש את הפירסומת הזו ?(-:
בביתי יש המון פריטים שבאו איתי עוד מבית הוריי
עבודות מקרמה, גובלנים שרקמתי עוד בנערותי
ואפילו צמחים שהמקור גדל בגינת בית הוריי אני שומרת
על הכל בקנאות ובאהבה ואני לא מתכוננת
לשנות את אופי הריהוט והפריטים.
אחרי לכתי... (-: זה כבר סיפור אחר ( מחייכת בשובבות)
* כוכב אהבה ממני
וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, ציפי יקירתי
חיה
כדרכך הכתיבה שוטפת
יפה ומהנה לקרוא
על הפרסומת היא מתאימה לאחרים
עלי לא היתה משפיעה
כמה כייפנו אז...
רומפי יקרה,
יש פרסומות מעצבנות
וטוב שקיים צינור
המאפשר להוציא קיטור...
ניסיתי להתקבל לסרטי פרסומת
וקיבלתי תשובה: NIET !
והסיבה: OVER WEIGHT...
אני מכיר היטב את הפרסומת. מכיר את כולן.
הפרסומת הזו לא עשתה לי חשק לקנות את הריהוט הזה של ב..לי או לחשוק בבית הזה.
באופן אישי אני גם לא מת על מיה דגן...
ואת ציפי כותבת יפה כתמיד.
מקסימונת.
אני ממש לא....
אבל חייבת לציין כמו תמיד.
כתבת נפלא יקירה.
ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים כמוך!
אבל הפגז של האבא...משו משו...
ממש כך ציפילה!
ציפי, לא היו מספיקים להראות דמויות של בית רציני ולבבי אפילו הם רצו- בודאי לא בפרסומת של 60 שניות בערך. המיקוד היה על המותג - לא על התפאורה מסביב.
תעלול פרסומי
של הקצנה, הדגשה והחדדה (יש מילה כזאת)?
של הנתונים....
דיכוטומיה שבין ישן/חדש, נקי/מלוכלך, עמוס/אורירי
זכרון/שכחה ועוד ועוד...
וזה לא משקף את המציאות בהכללה
הצעירים של היום נוהים אחרי רטרו :))
*
הרהיטים המיוחדים נמצאים אצל האנשים המיוחדים במאהל הצדק החברתי....
בית - זה לא מוזיאון
כיף שנעים, נקי ומסודר
אבל לא חלון ראווה שמפחיד לגעת בפריטים...
רוצה לחיות רק בבית בו יש חיים.
אגב,אני לא יודעת אם זו בעיה שלי,או חלילה של הפרסומת,
אבל כל פעם מחדש כשאני רואה את הפרסומת אני תוהה מה היא מפרסמת.
תודה על תשומת ה
אני? - לא ארצה לגור שם . . .
מעניין לאיזה קהל יעד הם פונים?
כתבת כל כך יפה יקירתי!!!