החיים הנכונים - באדיבות רהיטי שנטילי
הפרסומת החדשה לרהיטי שנטילי בכיכובה של מיה דגן, בלונדה מוכשרת, תזזיתית,שדופה, רזונת ממש כמו שהאופנה מכתיבה. היא מבקרת בבית הוריה, אבא מסתתר מאחורי עיתון, אמא חיה או מתה, לא ידוע. הבית מוזנח, לא ראה צבע חדש מזה שנים.מקרמה שתומך עציצים. הילד הבוכה מהתחנה המרכזית, טפטים מכוערים.. הכל מכוער בהגזמה.. זהו הבית שבו גדלה, "ישראל של פעם" . הבית התיישן עם השנים. בעליו הזדקנו. איש לא נגע, איש לא טרח.. נכון, הבית אמור להתחדש, לעבור שיפוץ, אך יש בו המון זכרונות החל מהקרב על המיתלה דרך כל שלבי ילדותה. השריטה במצח מהשפריץ המכוער.. כולל התמונות שבאופנה המתחלפת .מעשה ה"אומנות" של המקרמה. אולי בכלל מזכרת מאמא שאינה עוד. וכמו שמיה אומרת "כל כך ישראל של פעם.".. ומיה מאד רזה, (שתוכל לעמוד בתנאי הסטנדרט המוקפד), מאד מזלזלת... ומעשה קסם, היא פותחת דלת ועוברת לבית אחר, בוהק, לבן, אפילו מסנוור, סטרילי כמו בית מרקחת. אין בו בבית שום איפיון, שום ייחוד, שום זכרון, שום אישיות. בית לבן ללא כל נשמה..... תמצא ממש כמותו בכל מקום בעולם,כשאתה בין קירות הבית אינך יודע כלל באם הגעת למוסקבה, בריסל, הונולולו ביירות או ניו יורק. אין שם תמונה, צילום, איזו מזכרת שתזכיר אנשים חיים. ברור ומובן שאין שם מקום לחתול או לכלב.. או אפילו לילד. הבית הרי חייב להשאר תמיד נקי, לבן וללא רבב... וכך כנראה על פי תפישת המפרסמים, אמורים להראות חיינו, למחוק כל זכר של עבר. לגדל דור של צרכני אינסנט מנוכר.. יהא לגביהם פסגת החלומות. רק קנה את מוצריהם. חברה מנוכרת, ללא אחיזה כל שהיא בקרקע בשורשים, אלא חברה ריקנית שסתם כך צפה לה בחלל. תגור בבית כל כך לא אישי, ותרגיש כאילו ממש עברת לגור במחלקת הריהוט שבקניון. אין בין הריהוט הסתמי הזה הבנוי ללא כל אופי, ולו דבר המעיד על הקשר שלו לבין בעליו... והיה ותפרוץ איזו שריפה חלילה, הרי לא תצטער. שהרי בחנות הרהיטים שבקניון, תמצא תמיד בדיוק את אותו הדבר. האם תוכל לפזר שם עיתונים של שבת? חלילה להעיף נעלים, כשחזרת עם כאב רגליים? היש שם מקום חלילה לכלב לחתול, לצעצועים מפוזרים של ילד? האם בכלל מותר לאכול שם בסלון??? הלו! מישהו רוצה לגור כך באמת?... מישהו רוצה לבנות פה חיים???? -- ציפי |
