איך שאת יודעת לשחרר בכתיבה...

יקירה,

קראתי את הראיון שלך וזה כואב נורא.

אל תאשימי את אימך ואל תשפטי אותה בשעה של צער.

אני בטוחה שפליטת הפה שלך לא הרסה כלום יותר ממה שהרוס כבר. היא צריכה להפנים כי יש לה עוד ילדים ונכדים שזקוקים לקירבתה ולאהבתה.

 

תהיו חזקים ותשארו מאוחדים והזמן אולי יקהה קצת את הכאב. תתחברו לחיים ולא למוות. 

רק טוב לך

טוב ותודה ששיתפת אותנו ...
כולנו בניסיון ,שלא לפגוע ביקרים לנו מהלכים לעיתים  בין הטיפות....

 מה שאת קוראת "כאילו"
ולעיתים המהלכים הללו גובים מאיתנו מחירים נפשיים לא קלים,

יכול מאוד להיות,

 שמה שאמרת מתוך מצוקה אמיתית ,

 יביא אתכן למקום נוח יותר.

הכי חשוב ,שלא תייסרי את עצמך כי את הרי מגיעה ממקום טוב,מקום של אהבה!!!

לפעמים זה קורה,
לפעמים אפשר לתקן...

בלי להשמע מכאן כאילו אני יודעת מה אני אומרת עכשיו.

לפעמים כשמרגישים אומרים. בלי לחשוב, ולגבי הלבכות,

לא יודעת כבר מה עדיף אם בכלל.