אתמול הוצאתי את הפליירים מהדפוס,

הדפסתי במדפסת הביתית טקסט יחודי לאנשי הרחוב שלי:

ח"י באהבה2  - לילה לבן בפרדס חנה-כרכור

בואו לחגוג איתנו את סלילת הכביש מחדש

(בחיי שכבר הגיע הזמן)!!!

במתחם "שארוח", רח' הדקלים 142 (משפחת גיל)

סדנאות:

17.00- 20.00: לילדים - סדנת מיחזור וסדנה בעיסת נייר

18.00: לכולם - מופע ריקוד הודי

20.00- 23.00: לכולם - תיאטרון פלייבק – במה לסיפורים אישיים

20.00  ו 22.00: לזוגות - (בעל ואישה, אם ובת, סבא ונכד) התנסות בשיאצו הדדי

מפתיחת השערים ועד שנופלים מהרגליים

טיפולים: שיאצו ומסאז' תאילנדי מסורתי, יעוץ אסטרולוגי על פי מפה אישית, נומרולוגיה ו NLP, הדרכה רוחנית, ברימה...

מוצרים:  תכשיטים, קבוצות רישות עסקי, תמונות אווירה בניחוח המזרח, מוצרים מעיסת נייר, מוצרי אלוורה, יין...

במקום או לקחת הביתה: גלידה מחומרים טבעיים, קפה קר

מוסיקה  -  שירי ארץ ישראל, ג'ז ובלוז

מחירים שווים לכל נפש לכבוד האירוע

שידכתי עם הפרסום הכללי של "ח"י באהבה2 לילה לבן בפרדס חנה-כרכור" והמשכתי לארגן את החצר יחד עם הבן שלי. בחצות הלכנו סוף סוף לישון.

שש בבוקר זה זמן טוב לקום לשתות קפה על אחת הכורסאות שהכנתי בחוץ בשביל נורה, שתיתן יעוץ אסטרולוגי.

אחר כך נעלתי את נעלי "אפוס" שלי  (אחרי שאתמול כל כך כאבו לי הברכיים שחשבתי שכבר לא אוכל לזוז היום) ויצאתי לדרך כל עוד מזג האוויר אפשרי להלכיה ברגל. 

נזכרתי איך כשהגעתי לפרדס חנה, באוגוסט לפני 26 שנה בדיוק – השכנה באה מולי עם בקבוקי שתיה בשבילי ובשביל הילדים. ישבנו על המרפסת מחכים לבעלי שיבוא עם המשאית של הציוד. התבוננתי בה ולא הבנתי איך היא לא מזיעה בלי סוף ונהפכת לשלולית מים. כל כך לח וחם היה גם אז!!!

בתיק ערמת הפליירים ובראש תכנון המסלול. נתחיל מהבית שלי (הדקלים 142), נלך בצד ימין לאורך הרחוב עד לרחוב עצמון, משם נחזור חזרה לצד המקביל של הרחוב, עד רחוב החרובים ובחזרה הביתה.

בדרך חילקתי בתאי הדואר את הפרסום שהכנתי.

לדוור יש בטח עבודה מאוד מעניינת: מי גר בבית שהשביל שלו לא טואטא זה זמן רב? האם בכלל גר שם מישהו? ולמה אצל השכנים הצינור שמשמש כתיבת דואר מלא עלים יבשים? אולי זו בכלל לא תיבת דואר?

הבתים המעניינים היו אותם אלו שלא היו בהם בכלל תיבות דואר - איך הם מקבלים דואר? (בטח יש להם תא במשרד הדואר). חידה גדולה היתה הבית שבו התיבה היתה כל כך גבוהה שתהיתי אם הם בכלל רוצים שהדוור ישים את הדואר בתיבה.

את מאיר פגשתי בחצר ליד ביתו שופך את העלים היבשים שאסף. נתתי לו את הפרסום ביחד, ומרוב מבוכה אמרתי לו: "הנה. אני נותנת לך ביד במקום לזרוק לפח". הוא העיף מבט, אמר "טוב. תודה". ונדמה לי שאחר כך הרים את מכסה ה... פח ובאמת זרק את הפרסום. מילא, אשתו מקבלת ממני במייל את כל הפרסומים – אז היא בטח יודעת על הלילה הלבן שיהיה בחצר המקסימה שלי.

עכשיו רק נגמר עוד להשלים את מערכת התאורה, לפזר פחי אשפה, לשים את השולחנות במקומות ו.... לשלב אצבעות שאנשים באמת יבואו!!!